זה הזמן לשינוי גישה: מי רוצה לגור ליד ערבים?
מאז הקמת המדינה יצרנו "ערים" לחרדים, לערבים וליהודים בלבד. הדרך לקדם קירוב בין מגזרים שונים היא להפוך קודם כל את הערים שלנו למקומות מפגש צפופים יותר פיזית ומזמני חיכוך, בלי להיבהל
הדיון בזכיית האזרחים הערבים במכרז לבנית בתים צמודי קרקע בעפולה, נגרר כרגיל לחלופי האשמות הדדיות בגזענות, תוך התעלמות מהעיקר. שורש הבעיה נעוץ במקרה זה בתכנון העירוני בישראל, או יותר נכון בהיעדרו.• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אין לנו ממש ערים מסביבנו, להוציא תל אביב. ואין הכוונה להגדרה המוניציפאלית במשרד הפנים, אלא להגדרה התרבותית הרחבה. אז מהי עיר? קודם כל מקום מפגש של תרבויות, טעמים, צבעים וסגנונות. מקום שבו אנשים סוחרים, יוצרים לומדים ומבלים בתוך תמהיל מגוון של אוכלוסיות. כך צמחו כל הערים שאנחנו עורגים אליהן בנסיעותינו אל מעבר לים. פרבר משמים של "בנה ביתך" הוא ניגוד גמור לכך. לא רק שלא מתרחש בו דבר מהנזכר לעיל, הוא אף חממת גידול קטלנית למי שנראים, מתנהגים ולא אחת גם מצביעים אותו דבר.
תושבים בעפולה מפגינים נגד תוצאות המכרז
צילום: גיל אליהו ג'יני
רוב מוחץ של הישובים ה"עירוניים" שלנו הם למעשה תצרף של שכונות פרברים הומוגניות באופי אוכלוסייתן, וזו תמצית הבעיה. מאז הקמת המדינה יצרנו "ערים" לחרדים, "ערים" לדתיים לאומיים, "ערים" לערבים וישובים ליהודים בלבד. מתכון בדוק לניוון חברתי וניכור. כי אין דבר כזה "עיר ערבית". זו פשוט לא עיר בהגדרה אלא לכל היותר כפר מגודל שהתפתח לממדי פרא. שכונת צמודי הקרקע המדוברת בעפולה ממשיכה את המגמה.
במקום להעצים את הישוב מבפנים, ולהגדיל את סיכוייו להפוך אבן שואבת לצעירים ויזמים מאוכלוסיות מגוונות שיסחרו וישקיעו בו, מפוררים אותו ומנתקים אוכלוסיות אלה מאלה באמצעות התפשטות סרטנית של שכונות משמימות ודלילות אוכלוסין. כך צומחות שוב, שכונות לערבים ושכונת ליהודים. הדרך לקדם קרוב ודו קיום בין מגזרים שונים בחברה הישראלית היא להפוך קודם כל את הערים שלנו למקומות מפגש צפופים יותר פיזית, ומזמני חיכוך. כן, לא צריך להיבהל מכך. אחרי הכל כולם רוצים כאן צדק חברתי ושוויון הזדמנויות.
מכאן גם נגזרת הטענה הצודקת לצביעות מצד המוחים היהודים בעפולה. אם כולם אזרחים שווי זכויות ובאמת אין מניעה שערבים יזכו במכרז לבניית ביתם בעפולה, אין גם סיבה לזעוק כנגד "נישול" לכאורה של תושבי יפו הערבים כשגרעין של יהודים דתיים מחליט להתיישב בליבה. אבל אנחנו יודעים שזה הרי לא כך. הצביעות כדרכה מתפלשת בטענות לגזענות רק כשזה נוח לה.
יפו אינה ערבית כשם שעפולה אינה רק יהודית ואום אל פאחם בטח ובטח אינה "עיר ערבית". היא עיר ישראלית שבה יש נכון להיום רב של תושבים ערבים. בעניין הזה הגיע העת לשנות גישה. מדינת ישראל אינה מחויבת למצוא פתרונות דיור לאזרחים ערבים דווקא בישובים שבהם הם רוב. צריך לעודד ערבים ישראלים לגור בכל מקום ולהתערות בערים הקיימות. מנגד אין סיבה שיהודים לא ירכשו בתים בשכונות הרחבה באום אל-פאחם. זה עובד מצויין בישובי הדרוזים. בעוספיה גרים גם יהודים.
נכון, זה לא יהיה פשוט בהתחלה. החשדנות, האיבה, הנטייה הטבעית לחפש את המוכר והידוע. ועם זאת נדמה שאין הרבה ברירה אם ברצוננו לחיות כאן בשפיות יחד. קשה יהיה להימלט מן המסרים המעורפלים על חילופין אוכלוסין אפשריים ביום מן הימים. אלה בהחלט פועלים בכוון של ביצור הגישה הקיימת. יש גם אינספור השלכות וסוגיות מעשיות, כמו למשל דרישה בלתי מתפשרת מהמשרד להגנת הסביבה לפעול להגבלת קריאות המואזין. לסוגיות הללו אפשר למצוא פתרונות. בשורה התחתונה מפגש אוכלוסיות במרחב העירוני הוא מה שיהפוך את הערים שלנו לטובות יותר, מלהיבות ומרתקות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם