בין לנין ללנון: האמת המכוערת של 'הארץ' נחשפה
המתקפה המוגזמת של עיתון 'הארץ' נגד עירית לינור ועל ביקורתה על השיר 'Imagine' של ג'ון לנון גילה אמת פשוטה - 'הארץ' מהרבה בחינות הפך לעיתון של המפלגה הקומוניסטית
אני לא יכול לדמיין עולם ללא ג'ון לנון. אם זה מנחם את מעריציו שערכו בסוף השבוע מתקפת זומבים שמאלנית-קומוניסטית של עוטי מצנפות קו-קלוקס-קלן על עירית לינור. המתקפה הגיעה לשיאה בהצטרפות עיתון 'הארץ' לחגיגת הפייסבוק האלימה כשפרסם ציטוט מהפוסט של עירית לינור אבל עם תוספת של הכותרת הבאה: "דמיינו עולם ללא עירית לינור".לכל הדעות רמז אלים ביותר. אני חושב שהעדות על הבהמיות שתקפה את משובטי השמאל חשובה יותר מהאיום הגלום בכותרת. לא חושב שמישהו ירצח את עירית. אבל חשוב יותר להיחשף לרמה האינטלקטואלית והמוסרית הנמוכה של כל אותם מאות ואולי אלפים, שהצטרפו בסוף השבוע להתקפה.
עוד כותרות ב-nrg:
מתנפל על החייל ונורה: תיעוד פיגוע הדקירה בחברון
המצגת ש"הביאה" את היורובקאסט לארץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יש באירוע הפייסבוקי הזה שלוש פינות או שאולי צלעות: עירית לינור, ג'ון לנון ומצעד הפילים. אולי צריך להתחיל דווקא עם ג'ון לנון, שלפני ימים אחדים מלאו 35 שנה להירצחו. ככל שעוצמת האלימות האספסופית בפייסבוק היתה מפתיעה, אני מודה שאני מופתע מהחשיבות שהזומבים המצונפים מייחסים לשירו של לנון 'Imagine' ('דמיין'), כמו גם לג'ון לנון עצמו. אני מוכן להמשיך את הביקורת של עירית לינור על השיר באמירה, ששום שיר של לנון אחרי פירוק הביטלס לא מגיע לרמה של השיר המחוספס והקלוש ביותר של הלהקה. עלי לא מתנפלים כמו שמתנפלים על לינור, אז אני יכול להגיד את זה.
עירית לינור
צילום: אריק סולטן
ולנון עצמו. ודאי שהוא היה אינטליגנטי. אבל נוער, אולי תתפלאו שבשביל הדור שחווה את הביטלס בזמן אמת, לנון ומקרטני נתפסו כפצצת כישרון אחת דו-ראשית. מי שבלטו בסוג של ייחודיות היו הצנועים יותר, כמו ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר. לכן גם ג'ורג' המנוח הוא היחיד שהתפתח אחרי הביטלס והוציא כמה דברים יותר טובים ממה שעשה בתקופת הביטלס. ההיפך מלנון.
עכשיו עירית. נעזוב את הטלנובלה המתמשכת מזה 25 שנה של לינור ועיתון 'הארץ'. אבל עירית לינור הפכה ברבות השנים לעמוד תווך תרבותי בסדר גודל של דן בן אמוץ בזמנו. היא לא תאהב את ההשוואה. רבים יתקוממו. הרי לינור איננה עבריינית, היא פטריוטית ושוחרת טוב. כל מה שדן בן אמוץ לא היה. אבל היא צברה השפעה תקשורתית תרבותית רב ממדית. כן, בתשובה לכותרת האיומה של 'הארץ': אי אפשר לדמיין את היקום התרבותי הישראלי בלי עירית לינור.
לינור, שלכאורה היא בשר מבשרה של תרבות השמאל בישראל, זיהתה שיש איזו פתולוגיה בפעילותו ובהתנהגותו של השמאל. לינור לא הסתפקה בזיהוי החולי, אלא למדה קצת לאורך השנים ועלתה על המילה הנוראה "קומוניזם". ויולד הקומוניזם את הסטליניזם ואת פולחן האישיות. דמיינו את היקום הישראלי ללא פולחן האישיות. מתחת לכל שורשי העצב של השמאל הישראלי, יודע חקלאי פיקח, ניצב סלע קיומו: הקומוניזם. המעניין הוא שרק מעטים עוד יודעים שבישראל יש מפלגה קומוניסטית והיא חלק מחד"ש. ויש לה הרבה יותר אידיוטים שימושיים בשירותה מאשר חברי מפלגה.
יוקו אונו וג'ון לנון
צילום: גטי אימג'ס
אז עולה השאלה, מה כל כך הקפיץ את עדר הפילים חבוש מצנפות הקו קלוקס קלן האדומות? האם זה כבודו של לנון? האם זה השיר של לנון? על עצמי אומר שאף פעם לא התלהבתי מהשיר, והפעם הראשונה שנפל לי האסימון כמה השיר הזה נורא, זה היה בבר מצווה של ילד שאני אוהב והיום כבר אינו אפילו נער. הסבא שלו – כן, הסבא! עלה לבמה ושר את 'Imagine'. מוטב לא לדמיין את הסוכרת הזאת. ההשערה שלי היא שעוצמת ההתנפלות על עירית לינור נובעת מהעובדה שהיא קשרה בין הצמר גפן הוורוד המתוק הזה שהפריח לנון לפני קרוב ל-45 ושנה לבין הקומוניזם.
יש כמה אנשים שאומרים: לורד שוב מחפש רדס אנדר דה באד. אבל עוצמת המתקפה מעידה לדעתי על יותר מסתם עדריות, שמא התארגנות, וכך גם האיזכור בעתון 'הארץ'. 'הארץ' מהרבה בחינות הפך לעיתון המפלגה. עובדה, הוא שימש במה לרזומה העצמי שכתב גיבור דורנו מרקוס קלינברג – לפרסום אחרי מותו.
המסקנה היא, שעירית לינור היא אחד משניים או שלושה האויבים הראשיים שנגדם השמאל נלחם לחיים ולמוות. המטרה היא בעיקר לאותת לכל אינטלקטואל שיש לו קצת שכל לחשוב, מה יעלה בגורלו אם יעז לפתוח את הדלת כדי לאוורר קצת את חדר הגזים של השמאל הדחוס בשקרים, בהעמדת פנים, בצביעות ובמניפסטים מדומיינים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם