תוכניות האירוח מסייעות לפוטין לשמור על שלטונו
"לרוב הרוסים אין דעה בכל הנושאים", הסבירו פרשנים את עוצמתן של תוכניות הטלוויזיה הפופולריות במדינה. סקרים הוכיחו כי לאחר כמה שידורי תוכניות השתנתה דעת הקהל בסוגיות מסוימות מקצה לקצה
שעות ספורות בלבד לאחר שרוסיה הכריזה בספטמבר על מעורבותה בסוריה, מפיקי הטלוויזיה הרשמית במדינה מיהרו לשריין את המוזמנים לדיון טלוויזיוני גס על ההרפתקה החדשה של רוסיה בחו"ל.
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- "מר חיזבאללה" יהיה ראש סוכנות הביון האירופית
- לא דאעש: הוקמה מדינה אסלאמית חדשה
- סעודיה: נשים הצביעו לראשונה, אישה נבחרה במכה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לא היה זה בלתי רגיל שהעיתונאי האמריקאי מייקל בום, המוצב ברוסיה – איש חדשות זר הרגיל במעגלי תוכניות האירוח הרוסיים – לעלות לשידור. אבל אפילו בשבילו, זה היה יום קשה במיוחד.
"הם הזמינו בערך שישה סורים – כולם פרו-אסד", הוא סיפר לאחר התוכנית, בהתייחסו לנשיא סוריה בשאר אל-אסד, בן בריתה של רוסיה, "כולם היללו את פוטין על שהוא 'מציל את סוריה'. כולם הודו לפוטין על כך שהיה הנשיא הגדול ביותר על פני כדור הארץ".
זו תלונה שגורה בקרב הזרים שעומדים בפני כוחות לא שקולים בבואם באומץ למעגלי תוכניות האירוח הקשוחים ברוסיה, המערבי שמגן על ארה"ב או על נאט"ו, הלאומן האוקראיני שמבכה את התוקפנות הרוסית או קומץ המלומדים הרוסים שמתנגדים לנשיא ולדימיר פוטין.
יריביהם השמרנים מכנים אותם בוגדים ומרגלים. יריבים אחרים של פוטין מחשיבים אותם כנערים בכיינים, בובות באישור טלוויזיוני לאומי על הצדקנות הרוסית. אבל לדברי אותם אנשים, מטרתם היא לרתום את כוחה של הטלוויזיה ברוסיה כדי להגיע לצופים בבתיהם. "זו יכולת להציג את דעת הנגד", אמר בום, שהוסיף כי בעוד שהאורחים האחרים צעקו עליו, ולעתים גם מנחה התוכנית, מעולם לא צנזרו אותו בפירוש.
"ברור מדוע הם הזמינו אותי", הסביר בום, "הם אמרו מיד בתוכנית שאני עיתונאי. אבל בשביל הרוסים, עיתונאים, מחלקת המדינה והפנטגון – כולם הם ארה"ב". כאשר כל הסיכויים היו נגדו, הוא החשיב זאת לניצחון כאשר "זכה" ב-15 אחוזים מהדיון. "ניצחון הוא כאשר אתה מצליח להציג טיעון ואתה מסתכל על יריביך כשיש להם מבט ריק על הפנים ואין להם דבר לומר", הוא ציין.
רוסיה לא המציאה את הז'אנר הטלוויזיוני של גברים בגיל העמידה המרכלים על פוליטיקה, אבל אולי היא זו ששכללה אותו כמעט לשלמות. בתוכנית האירוח הפוליטית המרכזית במדינה, "ערב יום ראשון עם ולדימיר סולוביוב", מופיעים שמונה אורחים, מנחה מפחיד, לחשנים הרומזים לקהל מתי להריע ויש לה נוכחות בפריים טיים השקולה ל"ערב הפוטובול של ליל יום ראשון" בארה"ב.
התוכניות הללו פופולריות, במיוחד כאשר הציבור מעכל חדשות גדולות. "ערב יום ראשון עם ולדימיר סולוביוב" מצויה דרך קבע בעשר התוכניות עם הרייטינג הגבוה ביותר בטלוויזיה, כך לפי מידע שאספה הסוכנות העולמית "טי-אן-אס", לצד תוכניות חדשות מסורתיות יותר.
אפילו באמצע המשבר הכלכלי, היו מי שאמרו כי זה עוצמתה של הטלוויזיה והתעמולה שאפשרו לפוטין להשיג את אחוזי הרייטינג הגבוהים ביותר אי פעם. "הטלוויזיה עוצמתית יותר מהמקרר" – זהו הסבר נפוץ בקרב האנשים שצופים על הקרמלין.
במאמר דעה שפורסם באחרונה בעיתון "ודומוסטי", טען דניס וולקוב, סוקר ותיק ממרכז "לבדה" העצמאי, שאחוזי התמיכה הגבוהיים בפוטין נשענים על אפתיה נרחבת, ומשמעות הדבר היא כי התמיכה בפוטין רחבה – אבל לא בהכרח עמוקה. "למרבית הרוסים פשוט אין דעה בכל נושא שהוא", הסביר וולקוב, "זו הסיבה לכך שכה קל לרוסי ממוצע להינעל על כל מה שרומזת הטלוויזיה".
נראה שהסקרים מאששים זאת. שבוע לפני שרוסיה פתחה במתקפות האוויריות בסורי, לפני יותר מחודשיים, 14 אחוז מהרוסים אמרו כי הם תומכים בהתערבות ישירה במלחמת האזרחים במדינה. שבוע מאוחר יותר, לאחר שבום ואחרים הורצו בבהילות לתוכניות אירוח שאורגנו בחופזה, 72 אחוז מהרוסים אמרו שהם תומכים במתקפות.
פרשנים ציינו כי השינוי בבחירת המילים מ"התערבות" ל"מתקפות מהאוויר" עשה שינוי כלשהו, הטלוויזיה גם שיחק תפקיד חשוב בכך שמכרה את הסכסוך לקהל הרחב. בעוד שקובעי המדיניות ותוכניות החדשות הרגילות מגדירות את סדר היום, תוכניות האירוח הפוליטית מספקות "תמיכה רוחנית", לדברי אנה קצ'קייבה, ראשת מחלקת התקשורת בבית הספר הגבוה לכלכלה במוסקבה. "הם רק תומכים באווירה הקיימת ומשלהבים אותה", הסבירה קצ'קייב, "אני לא חושב שזה באמת משנה את הדעה של אנשים. זה הכול קשור בתמיכה ברגשות. הם תומכים ברגש הכללי של קבלת הקונצנזוס הציבורי".
זהו כלי שהניע את דעת הקהל ברוסיה ממשבר אחד לשני במשך השנתיים האחרונות - מהמהפכה באוקראינה ועד לסיפוח קרים, הפלת המטוס המלזי מעל מזרח אוקראינה, התערבותה של רוסיה בסוריה ובאחרונה הפלת המטוס הרוסי מעל הגבול הסורי. "תמיד ישנו איזה אויב, ולא משנה אם הוא אוקראיני, אמריקאי או מישהו אחר, אדם שלא מסכים עם הקו הכללי", אמרה קצ'קייב, "כולם תוקפים אותו, ומוכיחים את כוחו של ההמון".
דמיטרי נקרסוב, איש עסקים ופעיל אופוזיציה מתון, התבדח שבום ישב לידו בטלוויזיה במטרה לעורר ספק באמינותו. לדבריו, מרבית תוכניות האירוח משודרות בשידור חי במזרח הרחוק של רוסיה, מה שמעניק למפיקים במוסקבה שמונה שעות לערוך כל קטע בעייתי לפני שהן מגיעות לקהל היעד המרכזי במוסקבה.
עם זאת, נסקרוב ממשיך להגיע לאותן תוכניות. "אני מעלה טיעונים בזכות 'הדוד וניה' בדירת הבלוקים שלו, כיצד לא להסכים עם שכניך, כיצד להסביר להם את הדעה הנכונה בדרך הנכונה", הוא הסביר.
ליאוניד גוזמן, פוליטיקאי רוסי ופעיל דמוקרטי, אמר כי "האנשים האלה שהם במיעוט כרגע בארצי, הם בבידוד, וכמה מהם חשים כאילו הם לבד. זה המסר שהממשלה מנסה לשלוח להם באמצעות תוכניות הטלוויזיה הללו".
העוינות שבין אורחי התוכנית יכולה לעתים גם לזלוג מחוץ לשידור באולפן. איגור קורוטצ'נקו, תומך ידוע של הממשל, עקץ את בום בטוויטר וצייץ כי "אנשים כמו בום הפילו פצצות אטום על הירושימה ונגסקי, ואז ביצעו לינצ'ים בכושים".
אבל מחוץ לעולם הטלוויזיה והרשתות החברתיות זוכים אותם אנשים לכבוד. לעתים, בום ואחרים שמכירים אותו אומרים, עוצרים אותו מעריצים ברחוב. בעקבות כך, האזרחים עורכים דיונים ביניהם בנושאים אלו.
אקו"ם