"סיעתה דשמיא?" לא תודה, לא אצלנו
פקחי החילוניות מתריעים בשנים האחרונות מפני זליגה הולכת וגוברת של היהדות לתוך צה"ל. הדתיים, מסתבר, מעזים להצטרף ליחידות הלוחמות ואפילו מגיעים לראש הפירמידה הפיקודית. אז מה הפלא שהחרדים לא ימהרו להתגייס?
תקופה עמוסה עוברת על סופרי הכיפות. עוד ועוד דתיים מתקדמים לעמדות מפתח, ואלה נאלצים לספור ולסמן: מפכ"ל, ראש שב"כ וראש מוסד חדש, שאמנם הסיר את הכיפה אבל הסימנים על הפדחת נשארו. אנשי הציונות הדתית באים מקולקל לנציגי המשמרת הקודמת, אלה שהחזיקו בפנקס הנכון, ועכשיו רואים בעיניים כלות איך הכיפות משתלטות על הכיפה. לא רק משתלטות, אלא מגיעות ובפיהן, שלא נדע, שם השם. "בלי סיעתא דשמיא (סיוע משמיים) לא הייתה קמה מדינת ישראל", אמר ראש המוסד הנבחר יוסי כהן בדרשה שנשא בשבת האחרונה. חיש קל הסתערו עליו שומרי הסף של החילוניות הישראלית והאשימו אותו בבגידה בערכי הרפובליקה. "סיעתה דשמיא?" לא תודה, לא אצלנו.דמיינו פוליטיקאי שהיה מעז להגיד "הנני אחד המאמינים שיש בהקמת מדינה זו משום ראשית הגאולה". חשבו מה היה עולה בגורל קצין בכיר שהיה מצהיר כי "חזון הגאולה הקים את מדינת ישראל". שניהם היו נאלצים להשאיר את הראש תחת הגיליוטינה התקשורתית. הם הרי משיחיים, הזויים, סהרוריים. מזל, אם כך, שעל שני המשפטים האלה חתום דוד בן גוריון.
אבל הקרב האמיתי ניטש מול בסיסי צה"ל. פקחי החילוניות מתריעים בשנים האחרונות מפני זליגה הולכת וגוברת של היהדות לתוך צה"ל. הדתיים, מסתבר, מעזים להתגייס ליחידות הלוחמות, מציפים את בה"ד 1 ואולי הכי גרוע: מתקדמים בסולם הדרגות. הכול היה נסלח, אילו רק החיילים הדתיים היו מצניעים קצת את היהדות ומתמסרים לכור ההיתוך. אבל החצופים מעזים לשמור שבת וכשרות, ואפילו לסנכרן בין האידאל הצבאי-לאומי לזה הדתי. מח"ט גבעתי (לשעבר) עופר וינטר הוא דוגמה מצוינת. "אנו נלחמים כנגד אויב אשר מחרף אלוקי מערכות ישראל", כתב המח"ט הנערץ לחייליו במהלך "צוק איתן" והפך ליעד.
נביא הזעם של סופרי הכיפות, ומי שמתעסק באופן אובססיבי-משהו בנוכחות הדתית בצה"ל, הוא פרופ' יגיל לוי. מי שקרא את הריאיון שנערך עם לוי בעיתון "הארץ" ופורסם בסוף השבוע האחרון, התרשם שצה"ל מתמודד בשנים האחרונות עם האיום האיראני, הטרור הפלסטיני והחיילים חובשי הכיפות. לוי קונן על מעורבות רבנים, חוסר לויאליות מצד החיילים הדתיים, ניסיון השתלטות מתוכנן על הצבא, והחדרת תכנים לאומניים-דתיים לצה"ל. "שיח הנאמנות של הציונות הדתית הוא פשוט בלוף", הכריז לוי בסיכום הריאיון. הבנתם, ישראלים יקרים? הדתיים, עם הפוזה והאידאלים, עשו לכם כיפה אדומה וגנבו לכם את צה"ל מתחת לאף.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נניח לעובדות השגויות (לוי טוען שישנה טייסת שבה נאסר על טייסות לטוס עם טייסים דתיים. צה"ל הודיע שמדובר בקשקוש), לפרופ' לוי ועדת המעריצים שלו יש מסר מוסווה. "אין לנו כלום נגד דתיים בצבא", הם אומרים. יש לנו בעיה עם הדת שלהם, הנוכחות שלה, שם אלוהים שנישא בפיהם שוב ושוב, וההלכה הזו שמסתובבת לקצינים בין הרגליים. סופרי הכיפות לא מעוניינים בכור היתוך. הם מעוניינים בכור היתוך שמייצר חיילים לפי שבלונה בצלמם ובדמותם. הם שואפים שהמטען העודף שמביאים איתם החיילים הדתיים מהישיבה ומהמכינה יישאר בבקו"ם. בפועל, חובשי הכיפות ממשיכים איתו הלאה, לבה"ד 1. בעבר, כשהדתיים היו מעטים, שניים בפלוגה, זה עוד היה נסבל. עכשיו הם רבים מספור. הקטסטרופה בעיצומה.
הטענות האלה מעבירות מסר ברור לחברה החרדית. דמיינו מה יקרה אם מחר בבוקר יורו גדולי הפוסקים החרדים לכלל תלמידיהם לסור לצנחנים ולגולני. צה"ל יוצף בן רגע באלפי חיילים חרדים, מקפידים על קלה כבחמורה. כל תקרית עירוב בשבת, תקלת כשרות או חיילת ששרה את ההמנון החטיבתי תהפוך להתקוטטות לאומית. כל היגיל-לוויים יצווחו "הדתה", "הדרה" ו"הקצנה". שומרי הסף יתגייסו כדי להציל את "הצביון" של צה"ל, צבא העם, הצבא "שלנו". החרדים יכולים להתבונן בתסריט הדמיוני הזה ולהבין את הרמז. הם לא באמת רצויים כאן, בשרשרת החיול.
אז הדתיים קיבלו דרגות ומינויים, ועכשיו מה עושים איתם? בעיה קטנה: הרכבת חצתה את נקודת האל-חזור. אם נזרוק מגדוד המילואים שלי את כל חובשי הכיפות, ניאלץ לצאת למלחמה הבאה בלי מג"ד, מ"פ ועשרות קצינים ולוחמים. אם ניפטר גם מכל הלוחמים שמגדירים את עצמם "מסורתיים", נסתער בקרב הבא בקושי עם קצינת הקישור. הבכיינות הפתטית על המסירות הדתית וההשתלבות המוצלחת בצה"ל ובמערכת הביטחון, רק מעידה על חידלון מצד הבכיינים. מי שרוצה נוכחות בעמדות הפיקוד צריך, בלי הרבה רעש וצלצולים, פשוט להיות שם, במקום לשבת ביציע ולספור כיפות.
אקו"ם