ריבלין - קנאי לשלמות הארץ, חרד לגורל ישראל
ראובן ריבלין הוא דמוקרט אמיתי, כזה שחרד לשלום המדינה ואזרחיה ומכבד אותם כל עוד לא עברו על החוק. פגיעה בו היא פגיעה בכולנו
ראובן ריבלין הוא האזרח מספר אחת. הנשיא הוא הסמל הנבחר של עם וחברה שדורשים לחיות בתנאי חירות יחסית ומבקשים זכויות אדם ואזרח, חופש ביטוי מקסימלי ויכולת להחליף שלטון. ההישג ההיסטורי הבולט ביותר של ישראל מאז היווסדה הוא לא הצבא הטוב בעולם, המשפט החוקתי המפואר, שיאי החינוך או הצלחות הרפואה המתקדמת.
עוד כותרות ב-nrg:
- נתניהו: "מאגרי הגז הופכים אותנו לכוח בינלאומי"
-"בלאטר אדם מכובד, ראוי לנובל לשלום"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הכול טוב ויפה, אבל היכולת לקיים מדינה מערבית לכל דבר במשך שבעה עשורים, בתנאים של מלחמה קיומית, היא אירוע חסר תקדים. דמוקרטיה היא סמל ליציבות שלטונית, וכל מי שמבקש לשנות סדרי שלטון מתבקש להעיף מבט מסביב, לראות לאן הגיעו הדיקטטורות ולהבין שאם היו מגבילים כאן את חופש האזרח ומאמצים שיטות טוטליטריות, המדינה שלנו הייתה מתרוקנת מיושביה. תכף נחזור לשם.
אני מכיר את ראובן ריבלין עשרות שנים, עוד מהימים שבהם היה פרחח ירושלמי קל דעת, ובהמשך יו"ר הנהלת בית"ר ירושלים. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, הוא תמיד לקח ללב. כל דבר. ראיתי אותו בוכה פעמים רבות אחרי הפסדים של בית"ר, וגם אחרי שלא נבחר כמועמד הליכוד לראשות העיר ירושלים או לכנסת בפעם הראשונה. לפעמים הוא גם היה יכול למחזר את הכאב הנורא. הסיפור המוכר בירושלים הוא על צוות טלוויזיה מהערוץ הראשון שצילם את ריבלין ממרר בבכי בחדר ההלבשה אחרי הפסד של בית"ר בדרבי הירושלמי. בדרך לאולפן הסרט נשרף או אבד. הצוות חזר למחרת עם ריבלין לחדר ההלבשה והוא התייפח מול הצלמים בדיוק כמו אחרי המשחק. הוא בכה, והם צילמו והתגלגלו מצחוק.
ריבלין הוא רגשן־יתר בענייני המדינה. כל אחד רואה אותו דומע ונשנק באירועים ממלכתיים שבהם הוא משתתף ונואם. הנשיא באמת חרד לגורלה של ישראל. אין גם הרבה קנאים כמוהו לשלמותה של הארץ. הוא לא הגיע להכרה הזו מתוך אמונה דתית. ריבלין אינו איש דתי. הוא אידיאולוג בית"רי, ז'בוטינסקאי, שמאמין בשתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן, לא בגלל ההבטחה האלוקית כמו בשל הצורך בהפגנת עוצמה לאומית שתבטיח את קיומנו. ריבלין בדבקותו מוכן לשלם על שלמות הארץ בשלמות החברה הישראלית. דמוקרט אמיתי מוכן להחיל ריבונות מלאה ולהעניק זכויות אזרחיות מלאות לכולם, גם לערביי השטחים, ולהסתכן בהפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית, לא בהכרח יהודית. ג'ון קרי, שרגז השבוע על הממשלה הישראלית שאינה מעמידה שום פתרון למצב, לא יכול היה לומר את אותם דברים על נשיא המדינה.
דמוקרט אמיתי לוחם במי שמסכן את הדמוקרטיה הישראלית, ולכן ריבלין יצא בגינוי חד־משמעי לבני עמו שחשודים באחריות למעשי הטרור היהודי בכפר דומא ובמקומות אחרים. טרור מחתרתי יהודי מכה במדינת ישראל לא פחות משהוא שורף פלסטינים (בהנחה ששר הביטחון לא מטעה אותנו והעצורים הם אכן אלה שביצעו את המעשה המזוויע בדומא). טרור כזה חותר תחת אושיות המדינה והשלטון הנבחר ומנסה להוליך אותם לכיוונים אחרים, בניגוד לרצון הדמוקרטי. זו הדרך לאנרכיה, ולכן הנשיא כאן.
דמוקרט אמיתי כמו ריבלין, וכפי שכולנו צריכים להיות, מכבד את שלטון החוק ונלחם למענו ללא חת. דמוקרט אמיתי חרד לזכויות האדם, גם אם הוא אויב ערבי או עובד זר. דמוקרט אמיתי מתייחס לאנשים כמו אל בני אדם, ולא מתיר את דמם. דמוקרט אמיתי מופיע בכל אירוע, כל עוד הוא מכיל ארגונים ודעות לגיטימיים שלא חצו את קו הפרת החוק. אנשי 'שוברים שתיקה' מעצבנים לפעמים גם אותי, אבל המסר שלהם חשוב והם חייבים להישאר חלק מהדיאלוג הדמוקרטי במדינה הזו. הנשיא יכול להופיע באירועים שהם יוזמים או משתתפים בהם, בדיוק כמו שהוא יכול להגיע לכנסים של ארגון להב"ה הקיצוני, כל עוד הוא לא הוצא אל מחוץ לחוק. כך מותחים את גבולות השיח ומכבדים את דעתו של האחר.
רק שאצלנו המלחמה על הדמוקרטיה הופכת להיות מעשה בזוי. הנשיא ריבלין בא מתוך מחנה הימין הקלאסי - מה שמחמיר את מצבו בעיני שותפיו הרעיוניים - והנה הוא מוצא עצמו בסירה אחת עם 'שוברים שתיקה'. ריבלין, שבא לשבור שתיקה נצחית של מנהיגים בימין שמתיישרים על פי הקו הדתי־לאומני של נפתלי בנט, מצוי תחת מתקפה בזויה ברשתות החברתיות, ומוקע אל עמוד הקלון הווירטואלי כאילו היה פושע נאצי.
מן העבר השני, חברי 'שוברים שתיקה', ברובם קצינים וחיילים משוחררים שאולי הרחיקו לכת אבל כולם חוו את הכיבוש ומוראותיו, חשופים לסרט הסתה נחות ואלים שמתאר אותם כשתולים ובוגדים ומעמיד את חייהם בסכנה של ממש. את הסרט המסוכן הזה מפיקה בגאווה תנועת 'אם תרצו', שבית המשפט קבע שיש בה אלמנטים פשיסטיים. ואגב, אסור לאיש להחרים גם את התנועה הזו, כל עוד אינה עוברת על החוק.
הנשיא ריבלין הוא נס לאומי שקרה לנו, מודל ערכי וסמל מוסרי במדינה שמנהיגיה הולכים במסלול שמתווה 'אם תרצו' ועל הדרך מחרחרים ריב ומדון, או שנאלמים דום בלי בושה. מי היה מאמין שאנשי שמאל ייאחזו בדמותו של איש הימין המובהק וחסר הפשרות, אבל ריבלין הוא כנראה היחיד שמנסה בכוחותיו האחרונים לעצור את ההידרדרות לתהום. במדינה שבה האלימות היא השפה המקובלת וחופש הביטוי עומד בסכנה, חייבים קול אמיץ.
במדינה דמוקרטית שומעים, מאזינים ומתמודדים עם המצב ולא הורגים את השליח, נושא הבשורה המרה.
תחשבו רק על ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, שגדל כמו ריבלין בבית לאומי־ימני בירושלים, אבל העז להעריך כי המחבלים פועלים מתוך מצוקה, עד שהושתק בגסות. באותה סדרה אפשר למצוא גם את ההחלטה של השר בנט לאסור את כניסתם של אנשי 'שוברים שתיקה' לבתי הספר.
בספרו המצוין 'השלישי', שהפך לרב־מכר, מתאר ישי שריד את המדינה בעוד שנות דור. אחרי סדרת מלחמות קשות ונוראות הידלדלה לחלוטין האוכלוסייה היהודית בשפלת החוף. תושבי ירושלים, יהודה ושומרון הופכים לרוב הדומיננטי, תופסים את השלטון בבחירות ומקימים מדינת הלכה אנטי־דמוקרטית שבראשה עומד המלך יהועז. המלך מקים את בית המקדש השלישי על הר הבית מול עולם עוין שמפנה לו את גבו, ומשאיר מאחוריו מונרכיה ענייה ומתפוררת שתושביה היהודים המתונים עוזבים אותה גם הם. אני לא רוצה לתת ספוילר, אבל כל אחד יכול לתאר מה עלה בגורלה של המדינה הזו, שרבים עורגים אליה גם היום.
אקו"ם