ספרד הולכת לבחירות: לראשונה צפויה לקום קואליציה רב-מפלגתית
ביום ראשון יבחרו אזרחי ספרד את נציגיהם לקורטס חנרלס. את ההצגה גונב מנהיג מפלגת סיודדנוס, שיודע לנגן על תחושות המחאה של התושבים
את מערכת הבחירות הכלליות בספרד ניתן להבין רק אם חוזרים ארבע שנים לאחור, אל הימים שבהם רוח המחאה של 'האביב הערבי' במזרח התיכון נשבה לכיוונה של אירופה והוציאה מאות אלפים זועמים אל הרחוב בקיץ 2011. בצלו של משבר כלכלי רחב היקף, שהוביל לאבטלה גבוהה ולקיצוץ חד בהוצאות הסוציאליות של הממשלה, נפער הסדק הראשון באמון הציבור בנבחריו. גל עצום של מרמור וכעס התפרץ החוצה.
עוד כותרות ב-nrg:
• ח"כים על יוזמת הרצוג-אבו מאזן: "חתרנות מסוכנת"
• נתניהו במדי אס אס: הפדיחה של אופנהיימר
• על רקע הפיוס עם ישראל: ארדואן נועד עם משעל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
את מערכת הבחירות הכלליות בספרד ניתן להבין רק אם חוזרים ארבע שנים לאחור, אל הימים שבהם רוח המחאה של 'האביב הערבי' במזרח התיכון נשבה לכיוונה של אירופה והוציאה מאות אלפים זועמים אל הרחוב בקיץ 2011. בצלו של משבר כלכלי רחב היקף, שהוביל לאבטלה גבוהה ולקיצוץ חד בהוצאות הסוציאליות של הממשלה, נפער הסדק הראשון באמון הציבור בנבחריו. גל עצום של מרמור וכעס התפרץ החוצה.
עם חלוף השנים נראה היה שקול הרעש הגדול של תנועת המחאה בספרד הוריד את הדגל המהפכני בקול ענות חלושה. המחאה הספונטנית מתה, ופעיליה עברו לאפיק ממוסד יותר, שלעתים שילב את זרועותיו עם המערכת הפוליטית ולעתים עמד מנגד לה. אלא שהבחירות הכלליות שיתקיימו ביום ראשון לקורטס חנרלס, הפרלמנט הספרדי, מוכיחות שהמשבר הגדול לא שכך. הפוליטיקה הספרדית עברה זעזוע דרמטי ועמוק, ורק עכשיו הוא נחשף לעומקו.
מאז שנוסדה הדמוקרטיה הספרדית ב-1978 נחלק השלטון בין שתי מפלגות בלבד, חרף העובדה ששיטת הבחירות האזורית היחסית אשר נהוגה במדינה ושאחוז החסימה הבינוני, העומד על 3 אחוזים, מאפשרים כניסה של מפלגות נוספות היכולות להתחרות על השלטון. העוצמה הפוליטית הרבה של השתיים, מפלגת העם השמרנית מימין והמפלגה הסוציאליסטית השמאלית, גרמה שהתחרות התנהלה ביניהן בלבד. הפרלמנט נשלט בידי מפלגה אחת שניצחה בבחירות, ללא צורך בהרכבת קואליציה. אם הייתה למחאה החברתית בספרד הישג כלשהו, הרי שמדובר בפירוק המבנה הזה, שבא לידי ביטוי באי האמון ההולך וגובר של הציבור ובהצלחתן של מפלגות חדשות להתחרות ראש בראש מול אלו שהרכיבו את הסדר הישן.
המפלגה שמזוהה ביותר עם המחאה החברתית היא פודמוס ("אנחנו יכולים"). הקימו אותה חבורת צעירים עם נטייה קומוניסטית כשנתיים לאחר ההפגנות, שניסו להוביל סדר יום המתנגד לצנע האירופי ואשר עודד דמוקרטיה השתתפותית.
בניגוד לפעילים בולטים במחאה בישראל כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי, שהצטרפו למפלגת העבודה בתום המחאה, לפעילים בספרד לא עמדה האפשרות הזאת: הם הביעו שאט נפש מכל מה שקשור למפלגות שהרכיבו את הממשלה והפרלמנט, ולא היה סיכוי שיחברו אליהן כדי לקדם את השינויים שבהם חפצו. עם זאת, ובניגוד לכל הסיכויים, פודמוס, בהנהגת מרצה צעיר למדעי המדינה בשם פבלו איגלסיאס, הצליחה להכניס חמישה נציגים לפרלמנט האירופי בבריסל ולרשום לזכותה הישג מרשים גם בבחירות האזוריות בתחילת השנה.
אלא שאת ההצגה גונב אלברט ריברה, מנהיג מפלגת המרכז-ימין החדשה סיודדנוס ("אזרחים"). הוא צעיר, כריזמטי, נאה, ויותר מכול - יודע לנצל טוב יותר את תחושות הציבור הספרדי לאחר המחאה במדינתם. למרות שזו ביטאה ייאוש כלכלי, מנהיגיה דיברו במונחים פוליטיים. סיסמת המחאה הבולטת הייתה "דמוקרטיה אמיתית עכשיו", והזלזול העמוק שהפגינו המוחים כלפי השלטון נגרם בשל פרשות השחיתות במדינה והתפיסה שלפיה הממשלה משרתת את הבנקים ובעלי ההון.
בעוד שפודמוס בנתה מצע כלכלי-שמאלי, ריברה משתמש בניקיון כפיו ובקמפיין שנושא משב רוח רענן כדי לנסות לשנות מן היסוד את צורת השלטון בפרלמנט הספרדי. את הדגש במצע המפלגה שם ריברה על ארגון חדש ויעיל של מוסדות השלטון, על חוק בחירות חדש ועל הצורך בבחירת חברי פרלמנט שלא הורשעו בפלילים. לפי שעה, נראה שזה משחק לטובתו.
על אף הבחירות הצמודות, הסקרים העדכניים שהתקיימו במדינה מנבאים ניצחון למפלגה השמרנית. עם זאת, נראה כי היא לא תצליח להשיג את מספר המקומות הדרוש בפרלמנט כדי להרכיב ממשלה לבד, ולכן צפויה לראשונה בתולדות ספרד לקום קואליציה.
ההערכה היא שריברה יחבור לראש הממשלה המכהן מריאנו רחוי, ויחד יצטרכו להתמודד עם האתגרים החשובים ביותר לאזרחי המדינה: צמצום האבטלה הגבוהה, שבמשך שנים עומדת על למעלה מ-20 אחוזים – וזאת למרות סימני ירידה עקבית בשנה האחרונה; ההתמודדות עם הרצון של קטלוניה להיפרד מספרד, מהלך שסיכוייו נמוכים. למרות שחברי הפרלמנט בברצלונה תומכים בהיפרדות, בית המשפט החוקתי של ספרד עצר את התהליך. ריברה עצמו, כחבר פרלמנט קטלוני לשעבר, מתנגד להיפרדות; והמטרה האחרונה היא השבת אמון האזרחים במוסדות הייצוגים.
השינויים הפוליטיים בספרד, שבאים לידי ביטוי במערכת הבחירות הנוכחית, אינם בלעדיים. במידה רבה הם נעשו בכל היבשת מאז המחאות החברתיות של 2011 וגל הפליטים שהציף את מדינות האיחוד. ניצחון מפלגת השמאל הקיצוני סיריזה ביוון, עלייתו של ג'רמי קורבין לראשות הלייבור הבריטי, ההישג המרשים של מארין לה-פן והחזית הלאומית בסיבוב הראשון של הבחירות האזוריות בצרפת והתחזקותן של מפלגות ימין קיצוני במדינות כמו הולנד ואוסטריה - כל אלה מוכיחים כי "משבר הלגיטימציה" של המפלגות המסורתיות מחריף.
הציבור האירופי מחפש פתרונות חלופיים למדיניות המורכבת והאיטית שמציע השמאל-מרכז-ימין הישן, שנתפס כמסואב. בהיעדר הצלחות בתחום הכלכלי, יחד עם התחושה של אובדן הזהות האירופית הקלאסית וערעור ביטחון האזרחים, המפלגות הפופוליסטיות הצליחו להגיע אל לבם של הבוחרים ולשנות סדרי עולם.
ביום שני בבוקר יתעוררו אזרחי ספרד למציאות של הפרלמנט המשוסע והמפוצל ביותר שידעה המדינה, ואין זה משנה מה תהיה התוצאה בקלפי. בהתחשב בהישגים הלא מרשימים שהובילו ממשלות הימין והשמאל בעשור האחרון, לא בטוח שזה כל כך רע.
אקו"ם