האלוף גלעד: "ב-2016 אבו מאזן ייסחף לעימות מולנו"
חיזבאללה וחמאס לא תוקפים אותנו בגלל ההרתעה, והאיום האיראני ממשיך להיות האתגר הראשון של מערכת הביטחון. ראש האגף המדיני־ביטחוני מסכם שנה סוערת ומתכונן לבאות: "מעולם לא היו מוכוונות לעבר ישראל למעלה מ־100 אלף רקטות כמו היום"
ישראל שומרת על שתיקה רועמת בנוגע לחיסולו של סמיר קונטאר בתחילת השבוע, וגם האלוף במיל' עמוס גלעד, ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, מסרב להתייחס לנושא. אבל בריאיון מיוחד ל-nrg ול'ישראל דיפנס' לסיכום ההתפתחויות האסטרטגיות המרכזיות של 2015 הוא מדבר על שורה ארוכה של נושאים, וחושף טפח ממערכות היחסים הביטחוניות המורכבות של ישראל עם לא מעט מדינות.
עוד כותרות ב-nrg:
- דיווח: ארה"ב פעלה להפיל את אסד בהפיכה צבאית
- עלייה המונית? 100 אולפני עברית יפתחו בצרפת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גלעד פותח את דבריו בכך שגם בשנת 2016 העומדת בפתח תמשיך איראן להיות האתגר המרכזי של ישראל. "האתגר הראשון שלנו הוא לעקוב אחרי האיום האיראני", הוא אומר. "הפוטנציאל למימוש איום גרעיני עדיין קיים שם, ובמקביל ההסכם עם המעצמות נותן לאיראנים יותר משאבים לבנות עוצמה צבאית בלבנון. אם זה היה תלוי בהם, הם היו בונים מערך מול ישראל גם ברמת הגולן, בדומה למערך של חיזבאללה.
"התעשייה הצבאית של איראן מייצרת מגוון רחב של טילים, וכיום היא מדינת סף גרעינית שלתפיסתה קיבלה לגיטימציה. האיראנים רוצים לממש את החזון של אימפריה שיעית־פרסית ולאיים גם על מדינות ערב, בעיקר על סעודיה הסונית. מבחינתם הסכם הגרעין הוא טקטי, ומה שחשוב הוא הכיוון האסטרטגי: לחזק את האימפריה ולהפיץ את עקרונותיה".
הריאיון עם גלעד נערך בלשכתו שבקומה ה־14 של בניין מערכת הביטחון בקריה בתל־אביב, שבה יושבים גם שר הביטחון והרמטכ"ל. גלעד מכהן למעלה מ־12 שנה כראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, והוא הראשון והיחיד בינתיים שמכהן בתפקיד זה מאז הקמת האגף. הוא הגיע לתפקיד לאחר שירות ארוך בצה"ל, שבשיאו היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. הפרספקטיבה שלו על ההתרחשויות המסעירות של 2015 היא אפוא ייחודית וארוכת שנים.
בראייה של חצי שנה לאחור, מערכת הביטחון עדיין סבורה שההסכם עם איראן היה טעות?
"כעת אנחנו צריכים לעסוק בעתיד ולא לתת ציונים לעבר. מבחינת ישראל, ההסכם יאפשר לאיראן לקבל יותר משאבים. האיראנים נכנסו למשא ומתן כשהסנקציות איימו על הכלכלה שלהם, והיו מוכנים לסגת לאחור מבחינה טקטית כל עוד הם משמרים יכולת אסטרטגית. לכן אתה רואה אותם פועלים גם בתימן. הם פעילים גם בסוריה, אבל אין להם נטייה להקריב אנשים משלהם. הם מעדיפים שאנשי חיזבאללה ואחרים ישלמו את המחיר.
"הנתיב מבחינת האיראנים ברור: להתעצם ולבנות יכולות צבאיות ויכולות טרור. מעולם לא היו מכוונות לעבר ישראל יותר מ־100 אלף רקטות כמו היום, רקטות שהאיראנים עובדים כל הזמן על השיפור והדיוק שלהם. גם אם בניית האיום במלואו תיקח שנים ארוכות, אסור לנו להיות שאננים לרגע. ישראל הגדירה כקו אדום פיתוח יכולות צבאיות אסטרטגיות המכוונות נגדה. זה העיקרון. לגבי היישום של העיקרון הזה, אנחנו לא מתייחסים לפרסומים האם וכיצד זה מתבצע, ובאיזו מידה של הצלחה".
אתה כורך באופן מוחלט בין חיזבאללה לאיראן.
"בהחלט, משום שמי שמנהל בפועל את חיזבאללה זה קאסם סולימאני האיראני. הוא מסתובב ברחבי המזרח התיכון ומקדם את ענייני האימפריה האיראנית־שיעית. בנוגע לגרעין, יבוא יום והם יבנו את התשתית. הם יעשו הכול כדי לחזור לפעילות חשאית. העולם אולי התלכד מולם בתחילה, אבל כתוצאה מההסכם הם נהנים מהסרת החנק הכלכלי.
"מבחינת המלחמה בדאעש הם נתפסים אפילו כסוג של שותפים, אבל אסור לטעות בהם. אני ממליץ להסתכל על חיזבאללה ועל משמרות המהפכה כעל מקשה אחת. זו מערכת איראנית שנמצאת גם בדרום אמריקה, באפגניסטן ובעוד מקומות רבים.
"ל'חיזבאללסטן' יש יותר מ־100 אלף רקטות, והם ממשיכים לבנות את היכולות שלהם גם בים, כולל טיל חוף־ים רוסי מסוג 'יאחונט', שיכול לפגוע במגוון מטרות ימיות ויבשתיות ובאסדות גז. הם לא תוקפים אותנו קודם כול בגלל ההרתעה הישראלית, אבל גם בגלל שהם שקועים במלחמה עקובה מדם בסוריה שבה הם איבדו מאות אנשים. מצד שני, הם נחושים להמשיך ולבנות את הכוח מולנו".
אותם קווים אדומים שגלעד מדבר עליהם מתקשרים כנראה גם לחיסולו של קונטאר, המיוחס לישראל על פי גורמים זרים. החיסול לא בוצע כנקמה על רצח בני משפחת הרן בנהריה לפני עשרות שנים ולא נבע מכך שקונטאר הוא בגדר סמל. בראש ובראשונה הוא קשור לגישה שישראל מיישמת בחזית הצפון זה כמה שנים.
העיקרון המוצהר הראשון הוא שישראל לא תאפשר העברת נשק בעל משמעות אסטרטגית לחזית סוריה או לבנון. בהקשר זה נטען מפעם לפעם כי ישראל תוקפת שיירות נשק מעבר לגבול הצפון. העיקרון השני, הפחות מוכר, הוא שישראל לא תאפשר להפוך את הגולן הסורי לזירת לחימה מול ישראל כפי שאיראן וחיזבאללה מנסים לעשות, בדומה לאופן שבו גבול לבנון שימש בעבר כזירת פיגועים.
בהתחשב במדיניותה זו של ישראל ובפועלו של קונטאר בשנים האחרונות, החיסול איננו יכול להיחשב להפתעה: קונטאר הוביל שורה של פיגועים נגד ישראל מתוך רמת הגולן, בעיקר מאזור הכפר הדרוזי חאדר. קונטאר ראה עצמו כפטריוט לבנוני דרוזי שלחם נגד ישראל, ולכן זה היה המגרש הביתי שלו.
למרות שפעילותו של קונטאר הייתה מוכרת היטב למודיעין הישראלי, חיסולו, אם אכן בוצע בידי ישראל, אינו עניין של מה בכך. הוא הצריך מודיעין מדויק ביותר, כזה שמתבסס לרוב גם על סוכנים בשר ודם ולא רק על מידע מרחוק.
חיזבאללה הבטיח נקמה, אבל מבחינת נסראללה ההתפתחות הזו מתרחשת בתקופה הכי פחות מתאימה. כוחותיו שקועים עד צוואר בלחימה מול אל־קאעידה ודאעש על אדמת סוריה, וסופגים שם אבידות כבדות. פתיחת מערכה מול ישראל היא הדבר האחרון שמתאים עכשיו לנסראללה, וייתכן שהוא יסתפק בתגובה מוגבלת בזירה הצפונית או באמצעות פיגוע מחו"ל, שעליו לא ייקח אחריות.
שאלנו את האלוף גלעד האם יש סיכוי ש־2016 תהיה השנה האחרונה של מלחמת האזרחים בסוריה. "לא", הוא השיב. "אין כיום בכלל דבר כזה סוריה. מתרחשת שם טרגדיה אנושית ממעלה ראשונה. מאות אלפי הרוגים, מיליוני פליטים, ערים מפוארות בעלות רקע היסטורי אדיר שנחרבו.
"בשאר אסד שולט כיום רק על רבע מסוריה, והוא תלוי לחלוטין באיראן ובחיזבאללה. כרגע המוצא מהמלחמה הוא פוליטי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בוועידת וינה. חלק מהעולם אומר שאם אסד יהיה בחוץ יתאפשר הסדר, אבל האמת היא שאין הרבה קופצים על משרת הנשיא הסורי. אין הכרעות מהירות, הכול מורכב. סוריה היא לבה גועשת, עם חלוקה עדתית".
בוא נדבר על ארגון 'המדינה האסלאמית', דאעש, שנתפס כיום בעולם כאיום מספר אחת, בעיקר אחרי הפיגועים בפריז.
"דאעש הצליח לאחד את כל העולם בהכרה שצריך לחסל אותו, אבל הדרך במלחמה מולו עוד ארוכה. דאעש הוא לא רק איום מקומי, זה רעיון שמחבר בין קהילות מוסלמיות באירופה. לידו אל־קאעידה נראה פתאום כמו ארגון מתון, למרות שהוא כמובן אכזרי בפני עצמו.
"דאעש התחיל כשלוחה של אל־קאעידה בעיראק, ואז התפתח ארגון שהוא ישות כלכלית וצבאית השואפת להשתלט על כל העולם. ארגונים מסביב לעולם שמצטרפים אליו מסייעים לו בכסף ובגיוס אנשים. אין להם עומק צבאי, אבל הם מתפשטים דרך הרשתות החברתיות. דאעש הוא תופעה".
ומדוע הם עברו למתקפה בלב אירופה?
"זה לגמרי לא מפתיע. אם אתה לוקח ארגון עם אידאולוגיה קיצונית של השמדת הצלבנים והיהודים, שמצליח למשוך לסוריה אלפי אירופאים עם דרכונים אותנטיים, כולל אנשים מאוד אינטליגנטיים שמוקסמים מהאלימות ומהתעוזה, אז הדבר אפשרי. מדובר באנשים שעוברים אימונים צבאיים וששוטפים את מוחם נגד המדינות הדמוקרטיות שמהן הם באו. לא פלא שאחר כך הם מעורבים בפיגועים".
המגמה של ייצוא המלחמה אל מחוץ לגבולות המזרח התיכון תימשך?
"בוודאי, ובמקביל אני צופה שהאירופאים ישנו את גישתם למלחמה בטרור, תוך פגיעה מסוימת בזכויות אזרח. בסוף מוכח שהגישה הישראלית הבסיסית, שלפיה שומרים על הדמוקרטיה תוך פיתוח כלים אפקטיביים למלחמה בטרור, היא הנכונה. במלחמה כזו לפעמים אין ברירה אלא לנקוט בצעדים שנויים במחלוקת. ארה"ב, למשל, משתמשת במל"טים בהיקפים עצומים כדי לתקוף גורמי טרור. חייבים לזכור שהאנשים הללו בזים לדמוקרטיה ולזכויות אדם, וצריך לטפל בהם בכלים המתאימים".
דאעש מאיים על יציבותה של ממלכת ירדן? בישראל מודאגים מכך?
"בירדן יש שלטון יציב, שמתמודד עם אתגרים דרמטיים מאוד. צריך לומר לשבחם שאחרי שהטייס הירדני נרצח על ידי דאעש בנסיבות מזעזעות, המלך עבדאללה גילה מנהיגות מופלאה. הוא חזר מיד מארצות הברית, נפגש עם המשפחה וגיבש זהות ירדנית.
"עם זאת, צריך לשים לב שבעבר גבלה ירדן מצפון במדינה הסורית, שכבר איננה קיימת. ממזרח לירדן שוכנת עיראק, ושם דאעש שולט על שטחים עצומים. דאעש מנסה לחדור משם, בשלב זה בהיקפים מצומצמים. בירדן יש מיליון וחצי פליטים סורים וחצי מיליון פליטים עיראקים, במדינה שהיא לא מהעשירות בעולם. אז יש להם דאגות. גם אנחנו צריכים להיות מודאגים, אבל אי אפשר שלא להתרשם מהיכולות שלהם, לא רק הצבאיות".
היציבות במצרים השתפרה בשנה החולפת?
"תחת המנהיגות של נשיא מצרים הנוכחי, הגנרל א־סיסי, מצרים יציבה. למרות שהיא עתירת אתגרים - כלכליים, צבאיים וחברתיים".
אתה אומר את זה למרות המכה שספג השלטון בהפלת המטוס הרוסי בסיני, ולמרות המלחמה הבלתי־פוסקת של הצבא המצרי מול דאעש בסיני?
"מצרים היא המנהיגה האמיתית של העולם הערבי. יש לה אתגרים מובנים. האחים המוסלמים, שהשתלטו עליה לפני כמה שנים, היו קרובים מאוד לשנות את כל המזרח התיכון, אבל הנשיא הנוכחי, שהיה מפקד הצבא, החליט להצעיד אותה לעתיד טוב על בסיס משטר שמנסה לשפר את גורמי היסוד שעליה בנויה מצרים.
"גם השלום עם ישראל חשוב למצרים. תראה איך הוא החזיק מעמד, אפילו בתקופתם של האחים המוסלמים בשלטון. לשלום יש ממדים ביטחוניים, והסיוע שהם מקבלים מארצות הברית תלוי בו".
מה מצבו של חמאס שנמצא בעימות כפול, מול מצרים ומול ישראל?
"חמאס הוא חלק בלתי נפרד מתנועת האחים המוסלמים. הוא משתף פעולה עם דאעש בסיני, ובמקביל נלחם בגורמי דאעש בעזה. זה נשמע לא הגיוני, אבל זו המציאות. חמאס רואה בדאעש ישות שהוא יכול להיעזר בה לצורך הברחות נשק מסיני. המצרים מצדם רואים בחמאס אויב, ובצדק.
"הם בונים מכשול על הגבול בין רצועת עזה למצרים, וההברחות לרצועה פחתו. המצרים עושים זאת מאינטרסים שלהם. התוצאה היא שקשה לחמאס להבריח אמצעי לחימה לעזה וקשה לו לתקוף את ישראל כי ישראל הלמה בו, אבל הוא נחוש להיות מסוגל לתקוף אותנו והוא פועל לייצר אמצעי לחימה ורקטות. מאחר שאין לחמאס תמיכה של אף גורם, הם עושים הכול כדי לחדש את הקשר עם איראן כדי שתסייע להם נגד ישראל.
"המרחב האמיתי שחמאס רואה לעצמו הוא ביצוע פיגועים רצחניים בתוך ישראל וברחבי יהודה ושומרון. הסיבה היחידה שהם לא עושים זאת היא שהם לא מסוגלים. העליונות המודיעינית של ישראל, בראשות השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל, היא משמעותית. זו מערכת משוכללת, וחמאס לא מסוגל כרגע להוציא לפועל את התוכניות שנועדו לזעזע את ישראל".
חמאס נערך לסיבוב הלחימה הבא?
"חד־משמעית כן. התפקיד שלהם בגל הטרור הנוכחי הוא הסתה מטורפת ומשלהבת, שהופכת אנשים צעירים מאוד לנושאי סכינים שתפקידם לפגוע ולהרוג. הם היו רוצים שישראל תשקע בדם ואש עם מאות רבות של הרוגים. אם הם יוכלו להוציא לפועל פיגוע התאבדות גדול, הם יעשו זאת. הגל הנוכחי נובע מהסתה, אבל בשלב זה רוב האוכלוסייה לא משתתפת בו".
שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית נמשך למרות גל הפיגועים?
"המערכת הפלסטינית מפוצלת בין יהודה ושומרון ובין רצועת עזה. אבו־מאזן, למרות כל הניסיונות והמאמצים, לא השתלט על עזה. מצד שני חמאס לא הצליח להשתלט על יהודה ושומרון. ביהודה ושומרון מסיתים נגד ישראל, אבל מערכת הביטחון הפלסטינית ממשיכה להתמודד עם חמאס.
"אבו־מאזן נמצא במצב רוח לעומתי ואולי הוא כבר חושב על פרישה, וזה עלול להיות מתורגם לדברים שישפיעו על הביטחון. אם אתה מנתח את כל ההצהרות וההתנהגויות של אבו־מאזן, זה נראה שב־2016 הוא ייסחף לעימות מולנו בתחום המדיני והביטחוני. יש פוטנציאל כזה, ואנחנו לוקחים את האפשרות הזו מאוד ברצינות".
סעודיה עברה השנה חילופי שלטון חלקיים אחרי מות המלך, מצד שני היא נכנסה למרוץ חימוש מול האיראנים.
"אכן כך. הסעודים בונים חיל אוויר משוכלל וגדול. יש במפרץ הפרסי התעצמות רבה מאוד, ורכישות מארצות הברית וממדינות אחרות. האיראנים מאיימים עליהם והמצב הכלכלי עשוי להשפיע עליהם לרעה בגלל ירידת מחירי הנפט, אבל משהו במנגנונים הפנימיים של מדינות המפרץ משמר שם את היציבות. ככלל, זה מדהים שאף ממלכה ערבית לא התערערה בשנים האחרונות, למרות הזעזועים שפקדו את המדינות הערביות שיש בהן סוג אחר של משטר".
האם המלחמה הקרה בין ארה"ב לרוסיה חזרה למזרח התיכון על רקע מלחמת האזרחים בסוריה?
"רוסיה לא נלחמת בארה"ב. שתי המדינות נלחמות באותו אויב: דאעש. זה בוודאי נכון אחרי שהרוסים יצאו בהצהרה רשמית שהמטוס שלהם הופל בסיני על ידי ארגון המדינה האסלאמית".
ובכל זאת, אם מנתחים את מהלכיה של רוסיה, האם הם נכנסים לסוג של ואקום בעקבות ארה"ב שמקטינה מעורבות במזרח התיכון?
"למזרח התיכון יש תכונה משונה, אתה לא יכול לעזוב אותו. הרוסים נכנסו לסוריה כדי למנוע את כיבוש דמשק על ידי דאעש. זה השיקול שלהם".
איך היחסים שלנו עם רוסיה?
"עם הרוסים יש לנו קשרי תיאום לגבי כל הפעילויות האוויריות. אני לא חושב שתתרחש בינינו תקרית כמו הפלת המטוס הרוסי בטורקיה. ראש הממשלה סיכם את מתווה התיאום וישראל הכריזה על חופש פעולה ועל קווים אדומים במלחמתה כנגד הטרור, ואילו פוטין הכריז שהוא מחויב לביטחון ישראל. אנחנו בהחלט לא רווים נחת מזה שהרוסים מעניקים מערכות מתקדמות לאיראן ולסוריה, שמגיעות גם לידי החיזבאללה, אבל יש לנו שיחות איתם בדרג כמעט בלתי־מוגבל. הדיאלוג עם הרוסים הוא כן מאוד, נוקב, ומכסה את כל התחומים".
היחסים עם טורקיה השתפרו בשנה האחרונה?
"היחסים הכלכליים בין הארצות הם סבירים. היחסים הביטחוניים, שבעבר היו ברית מפוארת, נמחקו בשנים האחרונות. היה גם ממד שלילי של התגרות, כמו במקרה המרמרה, אבל זה נעלם מסיבות שונות. היום אין ממד של התגרות בישראל".
ואין עוינות?
"קודם כול יש יחסים דיפלומטיים בדרג נמוך. הדברת הטרור היא אינטרס של כל העולם החופשי, כולל טורקיה. הטורקים נכנסים לזה יותר ויותר, בתהליך הדרגתי. עם זאת, צריך להתנהל מול טורקיה בזהירות, בעקביות וברגישות".
מהן הנקודות שהיית מדגיש במיוחד לקראת 2016?
"יש הרבה מאוד אתגרים. אחרי איראן, האיום השני הוא גורמים כמו אל־קאעידה ודאעש. כל יום צריך לחפש ולראות אם הם פועלים נגדנו, וצריך להשקיע בכך מאמץ מודיעיני אדיר. בנוסף, יש תופעה מדאיגה שדאעש תוקף את הצבא הסורי, ובתגובה הצבא הסורי תוקף אזרחים באמצעות נשק כימי מפגזים, חביות וכדומה. סוריה אולצה לוותר על הנשק הכימי עתיר הכמויות - היו להם 1,300 טונות של נשק כימי - אבל כפי שקורה במזרח התיכון הם שמרו כמויות ופיתחו סוגים חדשים. הם לא מתביישים לתקוף את האזרחים הסורים בנשק הזה, והעולם כבר נעשה אדיש לכך.
"לא ניכנס לפרטים, אבל גם דאעש משתמש בנשק כימי. זה דבר מאוד מסוכן, ואנחנו צריכים להיות ערניים כל הזמן. גם איום הרקטות מלבנון מחייב מודיעין משוכלל והיערכות. יש לנו יחסים מורכבים עם מדינות ערב, וצריך לקיים אותם.
"מבחינת יחסינו האסטרטגיים עם ארה"ב, שהם מעולים, גם 2016 תהיה שנה חשובה מאוד: בעקבות ביקור ראש הממשלה בוושינגטון, האמריקאים נמצאים איתנו בדיאלוג לגבי הצרכים הביטחוניים של ישראל. היה גם ביקור מוצלח מאוד של שר הביטחון, שהקיף הרבה מאוד סוגיות. הידידות עם ארה"ב היא חסרת תחליף, ולא קשורה רק למשאבים. זו ידידות עמוקה, שנובעת מהסכמה מקיר לקיר בקונגרס.
"הדיאלוג יימשך ברבעון הראשון של 2016, ויהיה ביסוס והעמקה של הדברים האלה. יש שיתוף פעולה מודיעיני וביטחוני עם כל העולם החופשי מול האתגרים. למרות כל התופעות הקשות שסביבנו, ישראל מתנהלת וחיה בשקט יחסי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם