המודל של רמי לוי: "מה שזול – עולה ביוקר"
רמי לוי מציג את אחד מסלי הצריכה הזולים ביותר ואת הרווחים הגדולים ביותר. נראה שזה נסמך על מודל אגרסיבי של העסקה נצלנית. האם המחאה הצרכנית נעצרת בקוטג' ובמילקי, או שניתן להדיר רגליים גם מרשת שמנצלת את עובדיה?
תסלחו לי על השאלה האישית, אבל היכן אתם עושים את הקניות שלכם? מאז הפרידה של כולנו מהציד והלקטות, ובהמשך ההתנתקות של רובנו המכריע מתהליך הפקת המזון (כן, עגבניות לא צומחות בסופר. תתפלאו), אחת מחוויות חיינו המרכזיות היא הרכישה בכסף של המזון היומיומי שלנו.
אבל לא מדובר בחוויה אישית בלבד. האישי הוא הפוליטי גם במקרה הזה. משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה למעלה מ-2,300 שקל בחודש על מזון, ובסך הכול מדובר בהוצאה פרטית של כשבעים מיליארד שקלים בשנה. הבחירה הפרטית היכן להשקיע את הכסף הזה ובאילו אופנים, יכולה להיות ההבדל בין רשת מזון שקורסת לרשת שגורפת רווחים ובין חברות פושטות רגל וחברות מרוויחות.
תחשבו על הקדימון למחאת 2011. "מחאת הקוטג'" יצרה, לראשונה אי פעם בישראל, מאבק צרכני כלל ישראלי, בפרופיל גבוה. כששוחחנו עם מבקרות ומבקרים במאהלים ברחבי הארץ, יכולנו לשמוע כיצד חווית הניצחון הקטן מול תנובה, הפיחה בהם רוח אופטימית ביחס ליכולת לשנות גם בגדול.
המחאות והחרמות הללו התמקדו ברצון לצמצם עלויות ולהיאבק ביוקר המחיה המטפס. אחד האנשים ש"טיפסו" על השיח הזה, מסביב ליוקר המחיה, היה רמי לוי. רמי לוי, עם מיתוג ודגל של "עוף בשקל", הפך לסמל של שיווק אגרסיבי לצרכנים שהתמקד בערך מוסף אחד ויחיד: מחירים זולים מהמתחרים. ביום העצמאות האחרון הוזמן לוי להדליק משואה, במסגרת הטקס הממלכתי, והרים על נס את "צמצום הפערים" שיצרה ה"מהפכה הצרכנית" שלו. תוסיפו לזה את העובדה שלוי הוא באמת ובתמים איש שעלה לגדולה ורווחה כלכלית מאפס, ואת המזרחיות שלו (כולל התעקשות לא מובנת מאליה על העסקת ערבים), והנה, קיבלנו את "גיבור מעמד הפועלים" החדש.
אבל, כמאמר הקלישאה, "מה שבזול - עולה ביוקר". לוי מציג במשך שנים את אחד מסלי הצריכה הזולים ביותר, אם לא הזול שבהם, ואת הרווחים הגדולים ביותר. כל זה נסמך, כך נראה, על מודל אגרסיבי של העסקה נצלנית של עובדים מוחלשים ובלתי מאוגדים. נתונים שהוצגו לאחרונה מראים כי השכר הממוצע ברשת "שיווק השקמה", של רמי לוי, עומד על 4,300 שקלים. מול זה שכרם של הזוג לוי, פלוס דיווידנדים, מגיע לכשמונה מיליון שקלים בממוצע שנתי, במהלך העשור האחרון.
ואם כל זה נשמע לנו בעייתי, מצטרף המאבק שלו, גם הוא אגרסיבי בדרכו, נגד התאגדות עובדיו. המאבק פרץ לכותרות מסביב ההתאגדות בחברת "ביכורי השקמה". החברה נרכשה על ידי רמי לוי באמצע השנה. עובדיה, הזוכים לתנאים טובים יותר מתנאי המינימום של עובדי "שיווק השקמה" הקימו ועד יציג בהסתדרות, על מנת להתמודד עם הסכנה לפרנסתם. מכאן נפתחו שערי הגיהנום על מובילי הוועד וחבריו. הם ספגו איומים, ניסיונות פיטורים מהירים ומהלך של פירוק החברה והטמעתה ב"שיווק השקמה".
לוי, שהתבטא בעבר כאומר שאין לעובדיו צורך בוועד מכיוון שהוא דואג להם, רואה בעצמו מעסיק טוב ומטיב. תכניותיו יכולות להביא אותו להיות מהמעסיקים הגדולים במשק, עם קרוב לעשרת אלפים עובדים בכלל הסניפים. ההתבססות של הרשת שלו הביאה לתחרות בעלת משמעות, בעיקר לאוכלוסיות מוחלשות, המשוועות לחיסכון של כמה שקלים בקניות. באזור הנגב, למשל, שם הסניפים שלו עדיין לא ממש קיימים, ישנה ציפייה של ממש לכניסת הרשת. לצד כל אלו, עוף בשקל, במחיר העסקה נצלנית ופערי שכר של פי 600 בין שכרו של רמי לוי לשכר עובדיו, אינם מחירים ראויים.
מדובר גם באתגר רציני לאנשי מחאת הקוטג' והמילקי. האם המחאה הצרכנית נעצרת שם, או שניתן להדיר רגליים גם מרשת שוברת התאגדות ומנצלת את עובדיה העניים?
ולמען הגילוי הנאות: בתשובה לשאלת הפתיחה - אני גאה לעשות את עיקר קניותיי בצרכנייה הקואופרטיבית בשדרות, המייצרת דגם של סחר והעסקה הוגנים ושיתוף ציבורי רחב בהחלטות וברווחים.
אקו"ם