הציתות לנתניהו: צעד תחמני של נשיא דו-פרצופי

הדיווח ב"וול סטריט ג'ורנל" מאשש את מה שאנו יודעים: אובמה לא נקי מתככים. גם כשהכול כבר היה גלוי וידוע ולקחי השנים הראשונות הופקו, הוא פעל נגד מדינת היהודים ומנהיגה. הגיעה העת שדפוס ההתנהגות הלא חברי הזה ייפסק. מה שנכון למרקל, נכון גם לנו

אריאל כהנא | 30/12/2015 21:01
שום סודיות, אפס מידור, כלום פרטיות. אם מדויקים הפרטים בסיפור מסמר השיער שהביא ה"וול סטריט ג'ורנל" – ויש את כל הסיבות לחשוב שהם מדויקים – משמעות הדבר היא שראש ממשלת ישראל נמצא תחת חשיפה מוחלטת. לשכת ראש ממשלת ישראל שקופה בפני הביון האמריקאי כמו שמש בצהרי יום קיץ. האיש החשוב בישראל דן עם יועציו, משוחח עם מכריו או מטלפן לידידיו, וכל דבריו בספר ה-NSA נכתבים. האח הגדול, יודע הכול.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לא עוזר שלנתניהו אין סלולרי, אין תועלת בכך שמשולחנו הורד המחשב ואין חשיבות להפקדת הטלפונים בכניסה ללשכתו. ראש ממשלתנו גלוי כמו שיחת ווטסאפ של נערות בתיכון. מתבקש לשאול: איפה השב"כ שאמור לסכל ריגול נגדי? איפה יחידה 8200 אלופת ההאזנות? איפה מטה הסייבר, זה שנתניהו השקיע בו כל כך הרבה מיליונים? כולם יחד וכל אחד לחוד היו אמורים להרים סביבו מסך ערפול וערבול, אך מתברר ששיחותיו מונחות בקרן זווית וכל הרוצה יבוא וייטול. והאמריקאים נטלו, ועוד איך נטלו.
 
צילום: AFP
ראש ממשלתנו גלוי כמו שיחת ווטסאפ של נערות בתיכון. נתניהו ואובמה. צילום: AFP

אובמה שוב מתגלה כפוליטיקאי דו-פרצופי. מצד אחד, הוא מתחייב לעין כל שיחדל מהאזנות למנהיגים ידידים. מצד שני, הוא מאשר ל-NSA לצותת ליועציהם, כלומר ממשיך להאזין להם. בצעד תחמני נוסף שנועד לא להשאיר עקבות, הוא משגר לסוכנות הביון הוראות עמומות, כאלה שיניבו לו את התועלת הפוליטית לה הוא זקוק, אך לא יסבכו אותו במקרה של חשיפה. ומה שחשוב יותר: פעם נוספת מתגלה שבכל הקשור לישראל ולנתניהו, אובמה לא בחל באמצעים.

הוא ניהל נגד נתניהו וישראל מבצע ריגול חודרני ושערורייתי, אך זה אפילו לא הביא לו תועלת של ממש. כמעט אין שוני בין המידע שהציג לו ה-NSA, על פי הדיווח, לבין מה שממילא נכתב בעיתונים או אפילו נאמר בפומבי על ידי נתניהו לכל אורך התקופה. וכי מישהו לא ידע שביבי יעשה הכול נגד ההסכם עם איראן? וכי יעלה על הדעת שהוא או כל ראש ממשלה אחר ישב בחיבוק ידיים כשאובמה בוגד בנו בריש גלי?!

הסיפור המשובח שהביא ה"וול סטריט ג'ורנל" מאשש את מה שבעצם אנו יודעים מזמן בנוגע לקשרי אובמה ונתניהו: בשביל לריב צריך שניים. בניגוד לרושם שמייצרים שתולים למיניהם בשיח הציבורי, כאילו אובמה נקי מתככים שרק תמך בישראל לכל אורך הדרך, ואילו נתניהו הוא זה שהצית את האש, באה הפרשייה ומראה שאפילו בקיץ, כאשר הכול כבר היה גלוי וידוע ולקחי השנים הראשונות הופקו, אובמה ירד לדיוטות הנמוכות ביותר במהלכים נגד מדינת היהודים ומנהיגה. הוא הבטיח לה חבילת פיצוי ענקית על ההסכם עם איראן, ובה בעת ריגל אחריה משל הייתה מדינת אויב. אגב, הדיווח גם מאשש טענה אחרת של נתניהו, שלפיה הנאום בקונגרס לא היה יוזמה שלו או של השגריר דרמר, אלא – כפי שטענו נתניהו ואנשיו לכל אורך הדרך – יוזמה של מנהיג יו"ר בית הנבחרים דאז, ג'ון ביינר.

על כל פנים, הגיעה השעה שדפוס ההתנהגות המאוד לא חברי הזה מצד ארצות הברית ייפסק. כאשר נחשפו האזנות ה-NSA לאנגלה מרקל ולפרנסואה הולנד, קמה בגרמניה ובצרפת זעקה מקיר לקיר. "ככה לא נוהגים בין חברים", טענו בצדק אפילו העיתונים הליברליים. מה שנכון להם, נכון גם לנו. 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא

המומלצים

פייסבוק

כותבים קבועים