ראשי » חדשות » דעות

להסדיר את העכבר

היוזמות האחרונות להחלת שקיפות מוגברת על לוביסטים ועל ארגוני חברה אזרחית לא מספיקות, ונורמות גבוהות יש לדרוש גם ממקבלי ההחלטות עצמם

קו אחד עובר כחוט השני בין הרשעתו של אהוד אולמרט, התחקיר בעניין דני נוימן וגם המאבק בין ארגוני החברה האזרחית 'אם תרצו' ו'שוברים שתיקה'. בכל המקרים הללו נחשפו כוחות חיצוניים המשפיעים על מקבלי ההחלטות: לא הציבור הוא שמשפיע עליהם, באמצעות הבחירות וכראוי למשטר דמוקרטי, אלא אינטרסנטים - טייקונים ובעלי הון, חברי מרכז, מאכערים, ממשלות זרות, קרנות ותורמים פרטיים מחו"ל.

בשנים האחרונות יש ניסיון לנסות לטפל בכוחות אלה. הראשונים בתור היו משרדי הלובי, שנתפסו כמי שיוצרים לחץ והשפעה על חברי כנסת ועל בכירים אחרים. כך אימץ יושב ראש הכנסת הקודם והנשיא כיום, ראובן (רובי) ריבלין, את חובת ההוראה עליהם ללכת עם סרט כתום בכנסת, ואף אסר על הלוביסטים להיכנס למסדרונות חברי הכנסת. על שולחן הכנסת מונחות הצעת חוק של ח"כ מיקי רוזנטל המבקשת להטיל חובות נוספות על הלוביסטים, וכן הצעת חוק של ח"כ דוד ביטן המבקשת לחייב לוביסטים להירשם כאשר הם נוכחים בוועדות הכנסת ולציין את מי הם מייצגים בדיון שנערך באותה עת ואילו אינטרסים נוספים הם מייצגים בכלל.

 

בדעת המיעוט שלו בערעור אולמרט הציע שופט בית המשפט העליון ניל הנדל שהכנסת תקבע כללים ברורים גם בסוגיית המאכערים. הצעות אלה ראויות וחשובות, אבל במובנים מסוימים הן מטפלות במי שנמצא גם כך מתחת לפנס. האם די בטיפול בלוביסטים הרשומים ובמאכערים? את אלה וגם את אלה אנחנו לא אוהבים. משהו נתפס קצת בזוי במקצוע הזה.


- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל מה לגבי האנשים הנושאים את התואר המכובד "מנהלי קשרי ממשל ורגולציה" בתוך ארגונים גדולים וחברות מסחריות? ואולי בכלל גם מנכ"ל של חברה מסחרית פועל כשדלן כאשר הוא מבקש פגישות עם מקבלי החלטות? ומה לגבי עורכי הדין של גופים שונים, המנצלים קשרי עבר והווה כדי להשתדל למען לקוחותיהם? או מי שמכונים "יועצי תקשורת ואסטרטגיה", שלמעשה פועלים בצורה דומה לשדלנים?

במעגל הבא נמצאים חברי מרכזי המפלגות המנצלים את כוחם מול חברי מפלגתם כדי לקדם אינטרסים שונים. דוגמה טובה לכך היא מה שהתפאר בו פעיל הליכוד הוותיק דני נוימן, אבל הוא לא נמצא לבד על המגרש. די שנדמיין מצב שבו אדם המועסק, נניח, בחברה ממשלתית גדולה ובמקביל הוא גם חבר מרכז במפלגה כלשהי: להתערבות של אדם כזה לטובת החברה שבה הוא מועסק יש ערך גדול מבחינת החברה. ההתערבות יכולה להיות בתוך הכנסת, אבל גם בשולחן משותף בחתונה של חבר מרכז אחר.

במעגל הרחב יותר נמצאים ארגוני החברה האזרחית המנסים להשפיע על תהליכי קבלת החלטות. נכון שהמטרות ציבוריות יותר, ומוּנעות פחות מהסיכוי להפיק רווח מסחרי, אבל הדיון הנוקב שמתנהל בימים האחרונים סביב קמפיין ה'שתולים' וגם סביב חוק העמותות של השרה איילת שקד עוסק בדיוק בכך: מי עומד מאחורי הגופים שמטרתם להשפיע על סדר היום הציבורי? האם צריך להסדיר סימון שלהם, ואם כן – מדוע רק של מי שמקבל מימון מסוג אחד ולא מסוג אחר?

יש כאן צורך בהסתכלות שונה לחלוטין, שלא מנסה להסדיר רק את השדלנים, המאכערים ואנשי ארגוני החברה אזרחית, אלא את מושאי הפעילות שלהם. יש לחייב חברי כנסת, שרים ומקבלי החלטות במשרות בכירות ברמה גבוהה הרבה יותר של שקיפות מזו שחלה עליהם היום: לפתוח את יומני הפגישות שלהם באופן מפורט, כולל דיווח על פגישות מחוץ לכנסת, בבתי קפה, בחתונות ובבר מצוות של חברי מרכז. עליהם לפרט בפני הציבור את חוות הדעת והמסמכים שקיבלו מגופים שונים, להציג את מסמכי ניגודי העניינים שלהם ואת מקורות המימון שלהם. זו הדרך היחידה לדעת מי באמת משפיע על מקבלי ההחלטות.

מאמר תלמודי מפורסם קובע כי "לא העכבר גנב, אלא החור גנב", אבל אי אפשר להסתפק רק בהסדרת החור - יש להסדיר את העכבר.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא ראש מיזם ממשל פתוח ב'מכון הישראלי לדמוקרטיה'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח