ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

בנט נגד הספר של רביניאן: "מציג פשעי מלחמה של צה"ל"

שר החינוך העניק גיבוי להחלטה שלא לכלול את הספר "גדר חיה" בתכנית החובה בספרות ואמר כי לא מדובר בצנזורה פוליטית: "הדברים שמתוארים בספר לא קורים במציאות. האם אני רוצה להציג את חיילי צה"ל כסדיסטים?"

שר החינוך נפתלי בנט הגיב הערב (יום ה') לסערת ההחלטה שלא לכלול את ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", בתכנית החובה לתלמידי חמש יחידות במגמת ספרות. "הספר מציג פשעי מלחמה של צה"ל. האם אני צריך לתת לילדי ישראל לקרוא את זה?", אמר בנט בראיון לערוץ 2.

עוד כותרות ב-nrg:
• כוכב סרט באל-ג'זירה: מייסד שוברים שתיקה
• בלבנון חושפים את חיי ההוללות של קונטאר
• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

השר אמר כי אין בכוונתו לשנות את ההחלטה שלא לכלול את הספר בתכנית הלימודים. "אני לא מעורב בתהליך. מי שקובע את המהלך זו המזכירות הפדגוגית שקראה את הספר וקיבלה את ההחלטה. זו לא צנזורה. מי שרוצה יכול לקרוא. התפקיד שלי זה לתת גיבוי להחלטה".
 
שר החינוך הדגיש כי לא מדובר בפסילה על רקע פוליטי. "הדברים שמתוארים בספר ומה ששוברים שתיקה מציגים לא קורים במציאות. האם אני רוצה להציג את חיילי צה"ל כסדיסטים? מי שרוצה שיקרא מה שהוא רוצה".

הוא תקף את יו"ר מרצ זהבה גלאון, את עיתון הארץ ואת מה שהוא כינה "הגרבוזייה": "לפני שבוע פסלו ספר בצה"ל בטענה של יהדות יתר ומי שהוביל את זה - זה אותו עיתון 'הארץ' שיוצא נגד פסילת 'גדר חיה'. יש פה צביעות. מערכת החינוך לא צריכה לקדם ערכים שנוגדים את ערכי המדינה".

בדיקת nrg מצאה בספר מעורר המחלוקת קטעים שבהחלט מציגים את צה"ל בצורה קשה. "טירונית המומה בת שמונה עשרה, בכומתה נטויה ובמדי זית ירוקים, מצדיעה במבט מבוהל, בדום מתוח, הנני נשבעת ומתחייבת, כף יד ימין מרעידה על התנ"ך, הנני נשבעת ומתחייבת, קת העוזי מהודקת בשמאלי, לשמור אמונים למדינת ישראל, לשמור אמונים למדינת ישראל – "כן, נו,", הוא מהנהן במין עצב, מעקם את שפתיו. "כמו בחמאס", הוא מחזיר את התנ"ך אל השידה, "עם הקלצ'ניקוב והקוראן".
 
ובעיקר הקטע הבא המתאר התנהגות סדיסטית של חיילי צה"ל:

"היו שם כמה חיילים", הוא אומר, ושארית החיוך מתעוותת עכשיו על שפתיו שנמחצות זו בזו, "היה להם קטע כזה -"
ואחרי עפעוף ארוך הוא חוזר ונותן בי הצצה, כמו במין התנצלות, "הם היו מכריחים אותנו לשיר להם -"
"לשיא להם?"
"כן, זה הצחיק אותם -"
"לשיר בעברית? את השיר הזה?"
הוא מהנהן בראשו שוב ושוב, כאילו מתמכר להנהון. "אני, יש לי מזל שאחי היה אתי בכלא, ששמו אותנו ביחד, כי אם הייתי לבד זה היה הרבה יותר גרוע. הוא נורא פחד אז, עוֹמַר, פחד על אבא שלנו. באותה שנה הוא חטף את ההתקף הראשון והיה מאושפז הרבה זמן. ובגלל זה הוא שמר עלי חזק, דאג שאני לא אסתבך יותר. והיו הרבה מהחבר'ה של דהרייה, בחורים בגיל שלו שזרקו אבנים ובקבוקי מולוטוב, שרפו צמיגים. והחיילים, כשמישהו באגף אצלנו היה מתפרע, הם היו מענישים את כולם. איך שהתחילו מכות וצעקות ובלגן, הם היו מוציאים את כולם החוצה ומעמידים אותנו איפה שעושים את הספירה בבוקר ובערב, היו מעמידים אותנו ככה בחוץ לפעמים שעתיים, שלוש שעות, בלי לזוז -"
פניו נופלות בבת אחת, קולו דועך. הוא מפהק שוב, והפעם כובש את הנהמה בשתי כפות הידיים. עיניו שבות ומתגלות עוטות דוק לחלוחי, משועשע.
"היה שם אחד, חייל אחד קירח עם משקפיים, שהכי הפחיד אותי. הוא והחבר שלו, בן זונה שמן, שהיה מזיע כל הזמן. החארות האלה, זה היה בידור בשבילם. מי שראו שהוא לא שר, ישר היו מורידים לו מכה. תופסים ככה בצווארון ומנערים אותו. או שהיו באים מאחורה ודופקים לו אחת בגב. מכות בעורף, בועטים ברגליים. וגם היו אומרים לו: או שאתה פותח את הפה או שאין אוכל היום, כל התא יישאר רעב רק בגללך. ולפעמים גם סתם ככה, רק כי התחשק להם, או שאתם שרים או שאין סיגריות היום, אין ארוחת בוקר -"
"ושרת?"
"בהתחלה גם אני החזקתי את עצמי, מה פתאום שאני אשיר? מתִּי מפחד, אבל מילה לא הוצאתי. אחר כך עוֹמַר, הוא דחף אותי לזה. הוא היה שר ככה מכל הלב, ובכיף כאילו, בהתלהבות, עושה כאילו הוא באמת נהנה. לא היה אכפת לו מהחיילים שצוחקים מסביב, גם מהחברים שלו שרואים אותנו לא היה לו אכפת. היה מתחיל וסוחב אותי בכוח אחריו. ככה עוד פעם ועוד פעם, עד שבסוף אתה לומד את כל המילים, מה תעשה?"



היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg