סיקור הפיגוע בתל אביב: הטלוויזיה מציגה עיתונות מטורללת
שום טענה על הסתה לא עלתה בסוף השבוע כלפי בכירים במגזר הערבי. שום חבר כנסת ערבי לא הואשם אתמול באחריות. פתאום הדיון שקול, מתון ומרגיע. ככה זה שאין את אורי אריאל ואת סמוטריץ' ופייסבוק להאשים
נדמה שגם בסוף השבוע הזה היו שתי זירות פיגוע, הראשונה היא הזירה הנוראית שברחוב דיזנגוף והשנייה היא הזירה התקשורתית. אני שואל את עצמי למה הזירה הזו, השנייה, מעסיקה כל כך הרבה אנשים.ייתכן שמדובר בתסכול. הציבור הישראלי, ברובו, אינו תמים, הוא לא מאמין שהסכם כזה או אחר יפתור את הדחף הרצחני של חלק משכנינו המוסלמים לשים סוף לחיינו. אנחנו מודעים לעובדה ששווייץ לא נהיה. ואתם יודעים מה? באופן מטורף אנחנו אפילו מקבלים זאת די בהבנה. אבל לעומת זאת, כשזה מגיע להתנהלות התקשורתית כאן, אנחנו יודעים שאפשר לשנות ולתקן. ואולי בגלל האמונה הזו, שבסוף משהו ייראה אחרת, אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן בקרב.
אופן ההתנהלות של כלי התקשורת באירוע הזה לא חרג בצורה יוצאת דופן מההתנהלות המטופשת במקרים אחרים. רק שבאירוע הזה, בעיקר בשל אופיו המצולם והעובדה שהמחבל לא נוטרל, הוקצה לו הרבה יותר זמן שידור - כך שהיה הרבה יותר זמן להתעצבן. אגב זמן השידור, צעקות ה-"למה פתאום כשיש פיגוע בתל אביב עוצרים את השידורים ופותחים גל פתוח" מיותרות בעיניי. לא מדובר בפיגוע רגיל, ומצטער, כן, יש דבר כזה פיגוע רגיל. המאפיינים, הסרטונים, המיקום, גם המיקום, הפכו את הפיגוע הזה לייחודי.
בשעות הראשונות לסיקור נדמה היה כי החבר'ה עם המיקרופונים מנסים למצוא כל הסבר למה שרואים הצופים מלבד ההסבר הלאומני. השערות על פיגוע על רקע להט"בי או חיסול פלילי הופרחו באוויר בלי סוף, גם כאשר העובדות בשטח סירבו להתיישר עם ההשערות.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם החבר'ה באולפן שישי לא חסו עלינו בשעות קשות כל כך, ומיהרו לפזר את טמטומם לכל עבר. נראה היה כי כשהובהר שכנראה מדובר באירוע על רקע לאומני החבר'ה בפאנל בלי שמות אברמוביץ', מיהרו להסיט את הדיון לכל מקום, מלבד לאירוע עצמו. רוני דניאל הקדים לספר איך הכול התחיל בדומא, שמעתם נכון, הכול התחיל בדומא. אגב, גם בפגוש את העיתונות החליטו להגדיר את דומא כראשית גל הטרור. העובדה שמלאכי רוזנפלד, דני גונן ואחרים נרצחו הרבה לפני דומא, לא הפריעה לעיוות המציאות.
אמנון אברמוביץ' ציין לשבח את אביו של המחבל, שהתקשר למשטרה לאחר שזיהה את בנו בטלוויזיה, לעומת הורי המחבלים מדומא שלא הסגירו את ילדיהם. ובכן איך לומר, לא מתרגש מההסגרה ההירואית. אמנם אפשר להיות מרוצים מתגובת המשפחה באופן כללי, אבל בואו לא נגזים: הנשק שייך כנראה לאב, והבן שלו, לטענתו, חולה נפש. בואו נאמר שהיו לו סיבות טובות מאוד להסגיר את בנו, אחרת ייתכן שהיה מוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח.
גם גיא פלג החליט להצטרף לחגיגה, ותקף את השב"כ על כך שבמקרים כמו זה אין לו ספק כי יגיעו למחבל, לעומת מקרים שבהם מעורבים יהודים (לעובדה שהיו פה תמונות של האיש, וכולם יודעים את זהותו, אין קשר אני מניח). רק קטנה למר פלג, רוצחיו של נתנאל ערמי ז"ל עדיין חופשיים. סתם שתדע.
אני מסכים לגבי הזהירות שיש לנקוט בהכללת כל המגזר הערבי. גם אני מאמין שרובם לא רוצים בעימות ולא תומכים בטרור, אבל וואלה, המרחק בין זה לבין פרסי ישראל שחולקו במהלך סוף השבוע למגזר גדול מאוד. נדמה לי שקצת שכחו חלק מבני המגזר הזה, שהתפרעו במהלך גל הטרור, שרפו צמיגים בנצרת, התפרעו ברמלה ויידו אבנים בכביש 6.
לא שכחנו את תושב אום אל פאחם שניסה לשחוט ילדה בגן שמואל, לא שכחנו את חוליות דאעש שנעצרות חדשות לבקרים בנצרת ובכל מיני פזורות בדואיות למיניהן. הפוליטיקלי קורקט הזה הוא שפוגע במגזר הערבי. אף תמונה של שייח מסית לא פורסמה אתמול, בניגוד לאלף תמונות של רבנים שכבר ראיתי בהקשר לפיגוע בדומא. שום טענה על הסתה לא עלתה בסוף השבוע כלפי בכירים במגזר הערבי. שום חבר כנסת ערבי לא הואשם אתמול באחריות. פתאום הדיון שקול, מתון ומרגיע. ככה זה כשאין את אורי אריאל ואת סמוטריץ' ופייסבוק להאשים.
אקו"ם