ראשי » חדשות » בארץ

בשנה החולפת: אוכל בשווי מיליארדים נזרק לפח

35% מהיקף ייצור המזון המקומי הלך לאיבוד ב-2015, כך עולה בדו"ח חדש. כמחצית האוכל האבוד ראוי למאכל אדם ושוויו 8 מיליארד ש"ח. "אפשר להאכיל אלפי בני אדם, ולצמצם את הפערים באוכלוסייה"

זורקים מזון, ופוגעים במיעוטי היכולת: המזון ההולך לאיבוד בישראל מסתכם בכ-2.5 מיליון טון בשנה המהווים כ-35% מהיקף ייצור המזון המקומי. השווי הכלכלי של המזון האבוד בישראל לשנת 2015, היה כ-18 מיליארד שקל, המהווים כ-1.6% מהתוצר המקומי. אובדן המזון המצטבר לאורך כל שלבי שרשרת הערך, הינו 85  ק"ג מזון למשק בית לחודש, בשווי של 616 שקל. כ-75% מאובדן המזון, במונחים כמותיים, הוא אובדן של פירות וירקות.  כך עולה מהדו"ח הלאומי הראשון לאובדן והצלת מזון בישראל, שערך ארגון לקט ישראל בשיתוף BDO זיו האפט.

עוד כותרות ב-nrg:
• אזרחים בסוריה גוועים ברעב: 'אוכלים עשב ועלים'
• מאות ישראלים ליוו את ישי רוסלס למנוחות: "לב שבור"
• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

הדו"ח שנחשף הינו ראשון מסוגו שכן הוא מבוסס על מודל ייחודי הבוחן את אובדן המזון בישראל לאורך כל שרשרת הערך – חקלאות, טיפול ואריזה, תעשייה, הפצה, צריכה. הדו"ח מציג  את שיעורי האובדן בכל שלב בשרשרת הערך. מתוך שיעורי האובדן המוצגים בדו"ח, נמדד היקף המזון בר ההצלה כשהוא מתורגם למונחים כלכליים וכמותיים.

בדו"ח עולה כי כמחצית מהמזון האבוד הינו מזון בר הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל אדם. מזון זה נאמד בכ- 1.3 מיליון טון בשנה ושוויו כ- 8 מיליארד שקל. בנוסף נחשף כי כל שקל המושקע בהצלת מזון מייצר תרומה בשווי 3.6 שקל. לכן, עלות ההצלה נמוכה בכ-75% ביחס לאלטרנטיבה שהיא תמיכה, סובסידיה או קצבאות, ויוצרת בנוסף יתרון סביבתי ניכר. בארגון מציינים כי הצלת מזון מאפשרת לצמצם את פער אי הביטחון התזונתי. עלות הצלת המזון נמוכה בכ- 75% ביחס לאלטרנטיבות – תמיכה, סובסידיות או קצבאות.

גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל, אמר כי הבסיס המרכזי של פעילות הצלת המזון אינו נדבנות או צדקה, אלא פעילות כלכלית חליפית לייצור מזון, שהנה כדאית באופן ישיר למשק הלאומי. כל זאת בנוסף לתרומה החשובה להקטנת אי השוויון במשק ולתרומה הסביבתית. המינוף הכלכלי של הצלת מזון הופך את הפעילות למשמעותית לכלכלת המדינה ולכלכלת הפרט.  ככל שיורחבו מקורות הצלת המזון כך ניתן יהיה לתת ערך כלכלי גדול יותר למינוף.
 
לגבי אבדן המזון אומר חן הרצוג, כלכלן ראשי של BDO, כי היעדר הצלת מזון נובע מבעיה של כשל שוק בשל תפיסה שגויה שהצלת מזון אינה כדאית כלכלית, משום שהמחיר שבו ניתן למכור בו את המזון המוצל נמוך יותר מעלות ההצלה שלו. כאן מצוי הדיסוננס, שכן מחיר השוק של המזון האבוד אינו משקף את שווי המזון כאשר הוא מועבר לצריכת אוכלוסייה בעלת אי- בטחון תזונתי. כך למשל משווקים עשויים לחשוב שהיות שהמחיר של ירקות סוג ב' בשוק נמוך, ולכן לא כדאי לשווק אותם, בעוד שמבחינת האוכלוסיות המוחלשות מדובר בתחליף מלא לירקות סוג א', המספק את אותו ערך תזונתי בדיוק.

"בנוסף ליתרון הכלכלי הישיר, להצלת מזון יתרונות סביבתיים, ולכן כדאיות ההצלה למשק גדולה משמעותית ממחיר השוק של המזון המוצל. הניתוח שלנו מראה שיש כדאיות כלכלית גבוהה מאוד למשק הלאומי להצלת מזון. התשואה הישירה בהשקעה בהצלת מזון היא 260%. התשואה למשק הלאומי מהצלת מזון, בשקלול של תוספת ההשפעות סביבתיות מגיעה ל-620%. לכן, הצלת מזון הינה אחד מאמצעי המדיניות האפקטיביים ביותר להקטנת הפערים החברתיים במשק", הוא אומר.
  
"הצלה של 600,000 טון מזון אבוד בשנה, המהווים כ-25% מהיקף המזון האבוד בישראל, תאפשר להציל מזון בשווי של 3 מיליארד שקל. כמות מזון זו מהווה את מלוא הפער בהוצאה על מזון בישראל של האוכלוסיות המוחלשות ביחס להוצאה הנורמטיבית", הוא מוסיף.

כרוך הוסיף, כי לאור הנתונים, אין ספק כי הצלת מזון הינה בעלת עדיפות ברורה ביחס לחלופה של השלמת פער אי-הביטחון התזונתי באמצעות מתן קצבאות, תרומות, סובסידיות או תמיכות לנזקקים. כדי להביא למימון מלוא פער צריכת המזון של האוכלוסייה הנמצאת באי ביטחון תזונתי, שלא באמצעות הצלת מזון, נדרשת תמיכה בסך של 3 מיליארד שקל לשנה. הצלת מזון מאפשרת להגיע ליעד חברתי זהה, בעלות נמוכה באופן משמעותי, כ 840 מיליון שקל בשנה.

"למעשה", מציין כרוך, "הצלת מזון מאפשרת לצמצם את פער אי הביטחון התזונתי תוך חיסכון של כ 75% מהעלויות, ובנוסף יש לה יתרונות סביבתיים עודפים.  מימוש הדרגתי של יעד לאומי להפחתה של 50% מהמזון האבוד בישראל עד שנת 2030 יצרף את מדינת ישראל למדינות העולם המערבי שהתחייבו לכך בספטמבר האחרון".
 

כרוך, מסכם את הדו"ח ומציין כי ניתן, אפשר וצריך להגדיל בצורה משמעותית את היקפי המזון המוצל בישראל. "ארגון לקט ישראל שם לעצמו למטרה להגדיל ב 300% לפחות את היקף המזון המוצל עד 2020. על מנת להגיע ליעד שאפתני זה נדרשת תמיכה מצד קובעי המדיניות בישראל ומספר צעדים, שלא יעלו שקל אחד למדינת ישראל".

חלק מהצעדים, אומר כרוך לבסוף, כרוכים בחקיקה, ביניהם: קביעת יעד לאומי להצלת מזון, אשר יקבע הפחתה של 50% בהיקף אובדן המזון עד לשנת 2030, בהתאם לעקרונות שגיבש האו"ם ושאומץ על ידי ממשלת ארה"ב ומדינות אירופה בספטמבר 2015. בנוסף יש להשלים חקיקת חוק עידוד הצלת עודפי מזון, בדומה לחוק השומרוני הטוב הקיים בארה"ב, והטלת חובת הצלת מזון על גופים ממשלתיים ומתוקצבים. כמו כן יש לחייב גופים מתוקצבים על ידי המדינה, להתקשרות עם עמותת הצלת מזון מוכרת (כולל גופים בטחונים, צה"ל, חברות ממשלתיות וכד').

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg