"הילדים של המגזר": מסע בעקבות המצית מדומא
מהישיבה בה למד בשנות התיכון, דרך המכולה הנטושה במאחז גאולת־ציון שבה התגורר עם רעייתו, ועד המערה שממנה יצא על פי כתב האישום לביצוע הרצח בלילה ההוא. מסע בעקבות עמירם בן־אוליאל, בין גבעות שילה לכפר דומא
הקור המקפיא ששרר השבוע בגבעות בנימין לא היה קשור רק למזג האוויר החורפי אלא גם לתושבי האזור, שמרביתם מסרבים בימים אלה להפגין את הכנסת האורחים החמה והרגילה שלהם. כולם מבקשים להרחיק ולנתק עצמם מהאירוע המסעיר שהתרחש באזור לפני חמישה חודשים, ושהשבוע רשם ציון דרך נוסף בדמות הגשת כתבי אישום.
עוד כותרות ב-nrg:
- מחקר: פערי שכר מובילים לדיכאון בקרב נשים
- העלתה תמונה שלה לרשת – דקות אחרי שנאנסה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד הצעירים שהתגוררו כאן, עמירם בן־אוליאל, מואשם בהצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ובשלושה מעשי רצח, ולחברו הקטין מיוחסת מעורבות בביצוע הפשע. יצאנו למסע בגבעות שילה וב'גבעת הבלאדים', בניסיון להתחקות אחר עקבותיו של הנאשם המרכזי ולשחזר את אירועי הלילה ההוא.
עמירם בן־אוליאל, כיום בן 21, עזב כבר בגיל 14 את בית הוריו שבכרמי־צור. אביו, הרב ראובן בן־אוליאל, מכהן כרב היישוב. אמו, נורית לבית רידר, היא אחות בבית החולים 'שערי צדק'. הסבא, יהודה רידר, היה חבר ב'ברית הקנאים', מחתרת שפעלה בארץ בסוף שנות הארבעים למען כינון מדינת הלכה וביצעה פעולות חבלה שונות. בהמשך שימש ראש מועצת קריית־ארבע.
כמו רבים מחבריו לגבעות ובדומה לשותפו למעשה, גם עמירם למד בנערותו בישיבה תיכונית תורנית. את שנות התיכון הראשונות שלו עשה בישיבת 'מעלה חבר' לצעירים. מדובר בישיבה שרבניה מחזיקים בקו ממלכתי ביותר. גם אביו מחזיק בקו אידאולוגי דומה, והוא קרוב מאוד בדעותיו לרבנים צבי טאו ושלמה אבינר.
עוד במהלך חקירתו, כשהחלו להתרוצץ שמועות על המעשים המיוחסים לו ועל מעורבותו הפעילה בהצתה, סירבו בני המשפחה להאמין לחשדות ולהשלים עמם. לאורך ימי החקירה נמנעה המשפחה מיצירת קשר עם כלי התקשורת. מכרים מסבירים כי דרכו של הבן הפוכה בתכלית מאורחות חייה של המשפחה, ואומרים כי "האבא היה מעדיף שבנו יצא בשאלה מאשר שיתברר לו שהוא שרף משפחה".
לפני כשנתיים נישא עמירם לאוריין נזרי, פעילת גבעות מוכרת וידועה בזכות עצמה. לפני שנה נולדה להם בת. לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג במכולה במאחז גאולת־ציון, ולאחר מכן עברו שתי גבעות מזרחה, למאחז עדי־עד.
מעשיהם של בן־אוליאל ושותפו נבעו ממשנה אידיאולוגית קיצונית. בחודשים האחרונים נחשפו חלק ממסמכי 'חבורת המרד', השואפת לפרק את מדינת ישראל ולהקים מחדש את מלכות ישראל שתתבסס על ההלכה. המסמכים מלמדים בפירוט רב כיצד להתארגן לפעולות 'תג מחיר', מה לעשות כדי לא להיתפס וכיצד לגרום לתוצאה הטרגית ביותר.
חבורת המרד היא הגרעין הקשה בקרב נוער הגבעות. נגד הבולטים שבחבורה הוצאו לאחרונה צווים מנהליים, וחלקם אף עצורים. בין השמות המוכרים אפשר למנות את מאיר אטינגר, נכדו של הרב מאיר כהנא שנעצר מנהלית לאחר הצתת משפחת דוואבשה, ואת משה אורבך שבימים אלו נתון במעצר ומואשם כמי שחיבר חלק ממסמכי המרד. המסמכים נתפסו על ידי המשטרה והשב"כ במסגרת חקירת הצתת כנסיית הלחם והדגים ב־18 ביוני.
לא מדובר בחבורה סגורה או מגובשת חברתית. זוהי קבוצה שחבריה חולקים אידיאולוגיה דומה, והם נעים ונדים בכל גבעות יהודה ושומרון אך מרוכזים בעיקר בגבעות שילה וב'גבעת הבלאדים' שליד כוכב־השחר. חלקם נמצאים גם בגבעות השומרון כמו יצהר או בבת־עין שבגוש עציון, וגם בדרום הר חברון.
בשב"כ אומרים כי גם לאחר הגשת כתב האישום השבוע וכ־40 הצווים המנהליים שהוצאו בחודשים האחרונים, אין מדובר בסוף פסוק. ההערכה היא שישנם עוד כמה עשרות צעירים המחזיקים בתפיסה דומה, והמאבק לסיכול תוכניותיהם יימשך.
אנו מגיעים לגבעת 'גאולת־ציון' ומוצאים מכולה נטושה, שבה התגורר בעבר בן־אוליאל. בתוכה מונח ספרו של הרב מאיר כהנא, 'פניני הרעיון'. בפרק על מדינת ישראל נכתב כי "ממשלה אשר אינה מסוגלת או אינה מוכנה להגן על חיי אזרחיה איבדה את הזכות המוסרית לשלטון.
"ממשלה שאינה מסוגלת להגן על אזרחיה אין לה זכות קיום ובוודאי אין לה זכות לדרוש מאזרחים לשמור על חוק וסדר שהפכו ללעג לרש, כשכובלים את ידיהם של יהודים ופותחים פתח למרצחים ערבים". במקום אחר נאמר כי "גוי שמרים יד על יהודי חייב מיתה", ובפרק הנושא את השם "לעתים אלימות נחוצה" נכתב כי "על היהודי לדעת שצרתו של כל יהודי אחר היא צרתו שלו ועליו לעשות כל מה שצריך, אפילו באלימות, כדי להגן על אחיו היהודי".
על פי כתב האישום, רציחתו של מלאכי רוזנפלד ב־30 ביוני, בפיגוע ירי בצומת גדעון המחבר את גבעות שילה לציר אלון, הניעה את בן־אוליאל ואת חברו הקטין א' לתכנן פיגוע נקמה. צומת גדעון רחוק קילומטרים בודדים ממאחז גאולת־ציון שבו התגורר בן־אוליאל. בימים שלאחר מכן נפגשו בן־אוליאל ושותפו כמה פעמים, וערכו תצפיות מכיוון גבעות שילה לכפרים הפלסטיניים דומא ומג'דל־בני־פאדל הנמצאים ממזרח להם. בתחילה התכוונו השניים לבצע הצתה בשני הכפרים באותו לילה, אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.
השניים קבעו לבצע את הפיגוע בליל ה־30 ביולי, ולשם כך תכננו להיפגש במערה שנמצאת בסמוך לחוות 'יישוב הדעת'. באזור שילה, כמו בכל אזור ההר, ישנן מערות רבות. אנחנו ממשיכים אל המערה שבה קבעו השניים את נקודת היציאה. המערה נמצאת בסמוך לשער הכניסה המזרחי לגבעות שילה לעולים מכיוון כביש אלון, רחוקה מטרים בודדים מהציר המכונה דרך הכרמים, ומוקפת בגל אבנים שטיפוס עליו חושף את המערה.
מתוך המערה קשה לראות את הכפר דומא, אך אפשר להשקיף אל הדרך המובילה לציר אלון שממנו יוצא הכביש אל הכפר הפלסטיני. בתחתית המערה פרוסים שטיחים ומפוזרים כיסאות, וניכר כי מעת לעת מתקיימים בה שיעורים. במקום הזה, על פי כתב האישום, המתין בן־אוליאל לשותפו הצעיר בלילה ההוא, ומשבושש לבוא החליט לצאת לפיגוע לבדו.
באחת הגבעות אנחנו פוגשים את ר'. כבר עשר שנים שהוא עובד אדמה ומגדל את העדר שלו באזור. איתו נמצאים כמה צעירים, שנראים בני 14 עד 18. עם בואנו הם נדרכים, מתרחקים ומנתקים מגע.
ר', מבוגר ומתון יותר, מציע קפה ומסביר שאין לו חיבה יתרה לכלי תקשורת ולעיתונאים: "שלא יספרו לי סיפורים. כל התקשורת שונאת אותנו. כל הזמן באים לפה עיתונאים אבל די, נמאס מהם. הם באים לכאן רק כדי לתפוס אותך אומר משפט שיביא להם את הכותרת. אלף פעם התראיינתי, ובכל פעם הם מוצאים את שני המשפטים שעושים להם טוב. איבדתי אמון גם בעיתונאים.
"כולם מדברים עכשיו על נוער הגבעות. מצאו איזה מסמך עם כמה רעיונות, ועכשיו כולם בטוחים שהם מומחים לנוער הגבעות ולאידיאולוגיות שלהם. נוער הגבעות זה חבורה של ילדים שכל אחד חושב מה שבא לו, ולא מעניין אותם כלום. כל אחד פה חושב אחרת. אני למשל חושב שהגאולה תגיע דרך המדינה. לא סתם הקדוש ברוך הוא עשה את כל התהליך הזה של הקמת מדינת ישראל. לא הכול מאה אחוז, אבל צריך להתקדם הלאה עם מה שיש. לא צריך להפיל את המדינה, אלא לרתום אותה לתהליך הגאולה".
לדעתך יש סיכוי להידברות עם המדינה והממסד?
"עם מי? עם מי נדבר? כולם רק מגנים אותנו. אתה עדיין לא הבנת את הראש שלהם. כולם מגנים אותם, שונאים אותם, מתנערים מהם, אז עם מי נדבר? ההתנערות הזו מביאה להקצנה שלהם. מאז שאני עזבתי לגבעות ועד היום, אין לך מושג איזה תהליך של הקצנה הם עוברים. למה? כי כולם בועטים בך, זורקים אותך מכל המדרגות".
ר' מספר שלמקום הגיעו נציגים של ארגון 'הרועה העברי', גוף שמאחוריו עומד משרד החינוך וגורמים ממסדיים נוספים, ומטרתו לסייע בשיקומם של בני נוער הגבעות והרחקתם מפעילות לאומנית פלילית. "הנוער לא מצליח להתחבר אליהם", הוא אומר.
"בפעם הראשונה שהם באו לכאן הם שיקרו לנו ואמרו שהם מרשות הטבע והגנים, ולא סיפרו שהם נשלחו על ידי המועצה. שאלנו אותם מה הם רוצים מאיתנו. הם ניסו ליצור איתנו קשר כדי שבסוף הם יוכלו לקפל כאן את הגבעה, אז ניתקנו את הקשר איתם".
מי החבר'ה שמגיעים לכאן?
"אלה חבר'ה אידיאליסטים. זה לא נוער שוליים ולא נוער בסיכון. החבר'ה כאן מוסרים את הנפש וערים לילות שלמים כדי לשמור על העדר. אתה יודע מה זה לשמור על העדר לילה שלם בגשם שוטף?"
כל מי שרוצה יכול לבוא לפה?
"אורחים אני מקבל כאן כל הזמן, אבל זו בעיה שחבר'ה מתחלפים בתדירות גבוהה כי כדי לקדם תהליכים צריך פה עוד כמה זוגות ידיים. אני יוצא פעמיים־שלוש בכל לילה לראות שהכול בסדר. פעם אחת ניסו לגנוב לנו את העדר, וברגע האחרון תפסנו את הגנבים. את האנרכיסטים הרציניים אני מעיף".
איך מזהים אותם?
"זו לא בעיה, מהר מאוד אתה קולט מי בא לבלבל את השכל. מה שמעניין אותנו זה לגדל את העדר, לעבד את האדמה ולהראות נוכחות, שמרחיקה את הרועים הבדווים מהאזור הזה. גם ביישובים בסביבה אמרו לנו כמה פעמים שבזכותנו הרועים הערבים כבר לא מתקרבים. העניין הוא שיש דברים שאנחנו מנסים לקדם בלי התערבות של כל מיני גורמים רשמיים. המטרה העיקרית שלנו היא שיהודים יתחברו לאדמה".
אם שר החינוך היה מתייעץ איתך איך כדאי לעבוד עם החבר'ה האלה, מה היית אומר לו?
"עליו אני לא סומך בגרוש. הבן־אדם הזה זרק אותנו מכל המדרגות בגלל אירוע אחד. עד שהוא לא יחזור בו על הדברים והשקרים שהוא אמר עלינו, אין לנו מה לדבר איתו. 'הם לא הילדים שלנו', ככה הוא אמר. מה זאת אומרת הם לא הילדים שלנו? כל הילדים האלה הם הילדים של המגזר. נוער הגבעות זה ההמשך הישיר של גוש אמונים. גוש אמונים עברו על החוק כדי להקים יישובים חדשים וגם אנחנו כאן כדי להקים יישובים חדשים".
הרב רוני אגל־טל, ראש ישיבת 'מעלה חבר' שבה למד בן־אוליאל, מפקפק באפשרות שתלמידו אכן עומד מאחורי המעשה, אך מסביר כי מדובר בצעירים שאיבדו אמון בכל דבר ממוסד ומכאן סכנתם. "החבר'ה האלה מרגישים תחת התקפה. אין להם הדרך והיכולת המנטלית שיש לאדם מבוגר כדי להגן על עצמו וכדי לתרגם את המציאות לרמה השכלית שלו.
"מדובר בקבוצה מסוכנת שנושאת דגל של מרד ומאיימת לפרק מסגרות ומוסכמות, ולכן חייבים לטפל בהם. יש התנהגות שהיא מרד נעורים, ויש התנהגות שהיא סטייה. אנחנו חייבים למנוע מהנוער הזה להפוך למודל לחיקוי. זה שלא טיפלו בהם עד עכשיו זו טעות. מדובר בבנים של רבנים, לא בשוליים של החברה".
הרב אגל־טל מתייחס גם לסממנים החיצוניים הבולטים של הקבוצה: "הפאות הללו שהם מגדלים זה אנרכיזם ומרד. בספר 'חובות הלבבות' כתוב שכל עבודת השם שהיא מוחצנת צריכה בדיקה. אם ילד בא לנפנף בפאות שלו, זה לא עבודת השם. אמרתי לתלמידים שאם לכל הרבנים הגדולים אין כאלה פאות, אז שלא ינסו להיות צדיקים יותר גדולים.
"הציבור שלנו מצוי במשבר זהות גדול בשאלה אם ללכת עם המדינה ומוסדותיה למרות שלא הכול נעשה ברוח ההלכה ולהתפשר כדי להשתלב, או להיות קנאים לדרך התורה. האירוע הזה בדומא יצר בירור. החבר'ה האלה באים ואומרים אנחנו נצליח להגיע להנהגה בלי לוותר ובלי להתפשר. איך נעשה את זה? אנחנו נפרק את ההנהגה.
"יש פה פרצה, וצריך לסגור אותה. בני נוער מהציבור שלנו ממשיכים לברוח החוצה. ובוא לא ניתמם, אותו דבר קורה גם בעולם החילוני. אצלם הפרצות מובילות לאלכוהול, סמים ודקירות. כל אחד והצרות שלו. וכמו שלהם יש תוכניות איך למנוע מהנוער שלהם להגיע לשם, גם לנו צריכה להיות תוכנית איך לעצור את הנוער מלהגיע לקיצוניות. איך עושים את זה? לוקחים אנשי מקצוע ובונים תורת לחימה. זה לא משהו שקורה בשנייה, אבל בטח שלא באמצעות מתקפה חזיתית נגדם".
מהמערה אנחנו מתחילים לצעוד לעבר ציר הירידה לכפר דומא, שבתיו נראים היטב על רקע בקעת הירדן שבאופק. מדובר בכביש משובש ותלול. על פי כתב האישום, בן־אוליאל צעד כאן לבדו בשעות הקטנות של הלילה כשבתיקו בקבוקי זכוכית עם חומרים דליקים, וספריי צבע שאיתו ריסס כתובות 'נקמה' על בית משפחת דוואבשה.
המרחק בין דומא לכביש אלון בקו אווירי קצר מאוד, והמרחק בין ציר אלון לגבעות שילה גם הוא אינו גדול. מדובר בטווח הליכה שאפשר להשלים בזמן לא ארוך. עם זאת, כשמשחזרים את אירועי אותו לילה לפי כתב האישום עולות גם לא מעט שאלות.
"מדובר על מרחק של 6־7 קילומטרים, שזה משהו כמו שעה־שעה וחצי לכל כיוון", אומר יהודה, מדריך טיולים ותיק שמכיר את האזור באופן יסודי ואף ביקר בכפר דומא בכמה הזדמנויות. "מבחינת הזמנים זה לא מופרך בכלל ובהחלט אפשרי. מצד שני, אם הוא אכן עשה זאת לבד זו פעולה שדורשת לא מעט תעוזה. צריך להבין שכפרים ערביים הם מקום ערני ופעיל גם בלילות. כשבית מתחיל לעלות באש, אין לך הרבה זמן להימלט. ההנחה שהוא עשה את זה לבד מבלי שנתפס בשעת מעשה או כשברח, אומרת שהיה לו הרבה אומץ והרבה מזל.
"דבר נוסף שיכול להקשות על פעילות כזו היא צורת הפריסה של דומא. בניגוד לכפרים פלסטיניים שנמצאים באזור ההר ובנויים בצפיפות, הכפר דומא נמצא באזור מישורי והוא פרוס בצורה מאוד רחבה. להיכנס ברגל למרכז הכפר דומא, לזרוק כמה בקבוקי תבערה ולרסס כתובות, ואחר כך להימלט משם בלי להיתפס, זה אפשרי רק למי שנולד עם תכונות כמו של מאיר הר־ציון".
בשב"כ לא שוללים את האפשרות כי עם בן־אוליאל היו צעירים נוספים, אך לשיטתם אין בכך כדי לעכב את העמדתו לדין. בנוסף, ביומן המבצעים של חטמ"ר בנימין ישנה עדות מהשעה 4:03 באותו לילה, על קבוצת מתיישבים שצועדת ברגל מכיוון דומא לעדי־עד. עוד טוענים בשב"כ כי הבחירה בבית הממוקם דווקא במרכז הכפר הייתה מודעת ומחושבת, במטרה להעצים את הפחד והבהלה בכפר וביישובים הערביים הסמוכים.
הערב יורד על גבעות שילה. הנערים חולבים את הצאן ולאחר מכן מכניסים אותו בחזרה לדיר, אל בין הגדרות. מגבעה סמוכה יורדים שני צעירים רכובים על חמור, חמושים בקפוצ'ון נגד הקור ובפאות המפורסמות, ה"גוזמבות", שיחד עם כיפת צמר גדולה מהוות סימן היכר לאנשי הגבעות.
ר' מספר שהם איבדו אמון גם בצה"ל. "הצבא עשה צלקות לכולנו. מגיעים לכאן כל כמה חודשים ומחרימים לנו את העדר בגלל שנכנסנו לרעות בשטחי אש. לבדווים שגרים קבוע בשטחי אש לא עושים כלום. הצבא מגיע ונותן לי דף שכתוב בו שהעדר שלי נחשב 'בנייה בלתי חוקית'. אפילו לא שולחים משטרה, שולחים לי צבא. למה לשלוח אליי את הצבא? מה זה קשור לצבא? אז הם באים ולוקחים את העדר להסגר, ואותי למעצר. אין עם מי לדבר. אני מנסה לדבר עם כל מיני אנשים, אבל כולם אומרים לי שזו הוראה מגבוה.
"הכנסנו לתמונה כמה חברי כנסת שדיברו עם העוזר של בוגי יעלון ובסוף שחררו לנו את העדר, אבל לא לפני שחייבו אותי לשלם עשרת אלפים שקל על האחסנה. כשאני בא לשחרר את העדר אז האחראי בתחנת ההסגר מספר לי שכבר 15 שנה לא הביאו אליו עדר אחד. אתה מבין? עשרות עדרים של בדווים כל יום בשטחי אש, מאות אם לא אלפי ראש של כבשים ועזים, אבל רק את העדר שלנו תופסים להסגר.
"אז איך אתה רוצה שהחבר'ה האלה ירגישו? הם מרגישים שמתנכלים להם, שדורכים עליהם. איך מצפים מהם להתגייס לצבא וללכת עם המדינה?"
והחבר'ה פה רוצים להתגייס לצבא?
"אני רציתי ולא נתנו לי. הייתי מת לעשות צבא, אבל לא נתנו לי בגלל שאני נער גבעות. גם אם הם רוצים, לא ייתנו להם. מי שממש יילחם ויתחנן אולי יגייסו אותו, אבל לא נעים להתחנן ולא לכולם יש כוח לעבור את זה. הם יכולים לתרום גם פה ולעשות דברים לא פחות חשובים. אני נתתי מהחיים שלי הרבה יותר משלוש שנים".
אז למה היה חשוב לך להתגייס?
"רק בשביל להתחבר לעם ישראל. רציתי להתחבר לעם ולאנשים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם