הריאיון עם אינדיק: מי זיהה סיפור חדשותי, ומי התעסק ברכילות בת 20?
תקשורת המיינסטרים, בשנאתה המטאפיזית לראש הממשלה, מיהרה לתרגם דברים שאמר מרטין אינדיק על נתניהו ורבין לגל של התחסדות וציוצי זעזוע. וכשיש רכילות סוג ז' להתעסק בה, מי צריך לדווח על העיקר – נשיא אמריקאי שמחפש איך להסתכסך עם ישראל?
היה משהו מטהר וחושפני עד לשד העצמות בזעם העיתונאי הקדוש שבו התקבל הפרסום של ברק רביד, הכתב המדיני של "הארץ", על דברי מרטין אינדיק בריאיון לרשת PBS האמריקאית, ולפיהם בהלוויית יצחק רבין, נתניהו אמר לו: הייתי יכול להביס אותו, עכשיו הוא גיבור לאומי. אוי-אוי-אוי: הצדקנות וההתחסדות עלו וגאו כמו ג'ורה שהוצפה בבומבי – גם הריח. הטוויטר רטט מציוצים של שמאלנים מזועזעים.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלא מה? אף אחד לא יכול היה להתווכח עם העובדות. קרוב לוודאי שרבין היה מובס, הממשלה המקרטעת שלו לא הייתה עומדת בגל הפיגועים, ואלמלא הרוצח עמיר – הוא היה מפסיד בקלפי. לשכת נתניהו, ברפלקס מיותר של אפולוגטיקה, הכחישה את הדברים. אינדיק עצמו התפתל מול העובדות והתמונות ומסר גרסה חדשה. אפשר לתהות מה נורא כל כך באבחנה המדויקת של נתניהו. התזמון? מה לעשות, בהלוויות אנשים מדברים על המנוח, ולא תמיד בסופרלטיבים צפון קוריאניים. אבל זה לא העניין.
התפתל מול העובדות ומסר גרסה חדשה. מרטין אינדיק (משמאל) עם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי.
צילום: EPA
לא רק רביד התייחס לריאיון הארוך של אינדיק, שהיה חלק מסרט שעסק בנתניהו, אלא גם ידידי עקיבא ביגמן מאתר "מידה". רביד, הכתב המדיני הרציני כביכול של "הארץ", התעסק ברכילות סוג ז'. ביגמן הביא את הסיפור האמיתי מתוך הריאיון: אינדיק, השליח המיוחד של אובמה למשא ומתן הישראלי-פלסטיני, חשף פרטים חדשים על העוינות הגלויה בין הנשיא האמריקאי לבין נתניהו.
בניגוד לטענות הפרשנים הישראלים והגרסאות הרשמיות של הבית הלבן, אובמה בחר במודע באסטרטגיה של ריחוק מישראל במטרה לבנות מחדש את יחסיו עם מדינות ערב במזרח התיכון. בניסיונו לברוא עולם חדש – עולם של שיח, הסכמה ו"הובלה מאחור" – אובמה הקריב את ישראל. אין צורך להרחיב על התוצאות; זוכה פרס נובל לשלום היה יכול לזכות בקלות בפרס "האידיוט השימושי" של האיסלאם הג'יהאדיסטי.
רביד וחבריו בתקשורת העדיפו לעסוק בשאלה המטופשת אם נתניהו אמר או לא אמר, והתעלמו, לדעתי במזיד, מהמידע החשוב, מהבשר. אינדיק מספר שם למשל שממשל קלינטון התערב בבוטות לטובת שמעון פרס בבחירות 96', כשהוא דורס במכוון, ביודעין וברגל גסה את רצון הבוחר.
בקהיר ובריאד כבר הבינו
תקשורת המיינסטרים הישראלית, בשנאתה המטאפיזית לנתניהו, התעלמה ביודעין גם מחשיפת אינדיק שאובמה "חיפש" את המשבר עם ישראל כדי לשקם על גבה את יחסי הממשל עם מדינות ערב. זה, כמובן, מפריך את התזה שלפיה האשם הבלעדי בהרעת היחסים עם ארצות הברית הוא נתניהו. זה לא המאבק בהסכם הגרעין, גם לא העיקשות המדינית, הבנייה בהתנחלויות או הגזענות והאפרטהייד. אובמה, מספר לנו אינדיק, בא עם תוכנית מוכנה מהבית: התקרבות למדינות האיסלאם ולאיראן על חשבון הקשר העמוק עם ישראל.
יודעים מה? יכול להיות שכוונותיו היו טובות. יכול להיות שאובמה באמת חשב שההתנכרות לישראל והתקרבות ל"אחים המוסלמים" תביא לבסוף שלום שיעזור לישראל. אבל צריך לדווח על זה. חודשים על גבי חודשים הסבירו לנו הפרשנים שנתניהו הורס את היחסים עם וושינגטון. אלופים במיל' יצאו נגדו במסיבות עיתונאים וקראו לו לפעול בחשאיות מול הממשל (בזמן שהממשל ריגל אחריו). הנה, הסעודים פעלו בחשאיות נגד ההסכם. ומה הם קיבלו, קדחת?
האסטרטגיה של אובמה התנפצה כי הערבים עצמם עשו את ההפך ממה שציפה מהם. הם לא ראו בכתף הקרה לישראל סימן מעודד; הם ראו בה בוגדנות מכוערת והבינו שהם עלולים להיות הבאים בתור. בקהיר ובריאד מדברים על אובמה במונחים חמורים ומעליבים יותר מאשר בירושלים. אבל התקשורת הישראלית נעולה בקונספט. תפקידה הרי לסייע בהפלת ראש הממשלה ולהשתתף בכינוסים מפנקים בארצות הברית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם