מה באמת עומד מאחורי משבר סעודיה-איראן?
הוצאתו להורג של המטיף א־נימר בסעודיה הציתה תבערה מול איראן, שבית המלוכה בריאד הצליח למנף לטובתו. אבל על רקע חתימת הסכם הגרעין, הכתובת האמיתית למשבר היא דווקא הבית הלבן
זו הייתה כרוניקה של פיצוץ ידוע מראש. בריאד לא היו לאיש אשליות. הוצאתו להורג של נימר באקר א־נימר, איש הדת השיעי, לא תעבור בשתיקה. ואכן, לא הייתה זו הידיעה המצמררת על הוצאה סיטונית להורג של 47 איש ביום אחד שהציתה את התבערה בין סעודיה לאיראן, אלא העובדה שא־נימר נמנה עמם.
עוד כותרות ב-nrg:
- מחקר: פערי שכר מובילים לדיכאון בקרב נשים
- העלתה תמונה שלה לרשת – דקות אחרי שנאנסה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אז מדוע הם החליטו בכל זאת להוציאו להורג? אנליסט סעודי היושב בוושינגטון מספק הסבר מפתיע מעט מנקודת המבט הסעודית: א־נימר, הוא אומר, נעצר ב־2012 בגין הסתת פעילים שיעים בחבל אל־קטיף בסעודיה. זהו אזור עתיר נפט, ובריאד לא התכוונו לקחת סיכונים מיותרים מול אישיות כריזמטית שתדליק את האזור שבו מרוכזת תעשיית הנפט הסעודית. א־נימר נעצר, נשפט וההכרעה בדינו ניתנה כבר בשנה שעברה.
אבל בריאד, אומר האנליסט, לא מיהרו. היה ברור שלהוצאתו להורג של המטיף הרדיקלי יהיו השלכות קשות. לכן א־נימר הוצא להורג בחשאי, יחד עם 44 פעילי אל־קאעידה סונים ושני פעילים שיעים נוספים. ההנחה בריאד הייתה שההוצאה להורג ההמונית 'תדלל' את השפעת א־נימר ותהיה מעין תעודת יושר למערכת המשפט הסעודית, שאיננה מפלה בין סונים לשיעים.
זה לא מה שקרה. במקום תגובה מתונה שתדע להעריך את ה"דילול" הסעודי, ניצתה תבערת ענק מטהרן עד פקיסטן. מה גם שהעיתוי הסעודי נראה חשוד. בעוד עשרה ימים יוסרו הסנקציות מעל איראן. סעודיה תיאלץ בקרוב להתמודד עם מציאות חדשה שבה איראן היא כוח צבאי וכלכלי עולה, בעל שאיפה להגמוניה אזורית. זאת כאשר סעודיה נמצאת במשבר אסטרטגי, פיננסי וחברתי עמוק.
בימים האחרונים נחשף עומקו של המשבר הכלכלי בסעודיה. מתברר שהממלכה צברה גירעון מטורף של 98 מיליארד דולר, מה שחייב החלטה להעלות את מחירי הדלק, החשמל והמים שתושבי הממלכה התרגלו לצרוך במחירי רצפה. אמנם הגירעון הוא בראש ובראשונה תוצאה של מחירי הנפט הנמוכים.
אך בסעודיה, ששמונים אחוז מתוצרתה נסמכים על ייצוא הנפט, אין בנתונים אלו אופק כלכלי. ודי בכך לתדלק אי־נחת גוברת, שבית המלוכה הסעודי רגיש לה במיוחד. בממלכה מסתובבים כבר שנים סיפורים על שחיתות, נהנתנות ובזבוז כספים אדיר, שרק הלכו והתעצמו בשל הוצאות עתק על המלחמה בתימן. מלחמה שתוצאות לה אין, וגם סופה לא נראה לעין.
בטהרן היו צריכים לכאורה לקרוא את כוונותיה של ריאד - להביע זעם על הוצאתו להורג של א־נימר, ואז לנשום עמוק ולהבטיח לסעודים "נקמה אלוהית". בדיוק כפי שעשה המנהיג העליון חמינאי. ובעיקר לא להיגרר בשום אופן לפרובוקציה שתשחק לידיהם של הסעודים ימים ספורים לפני הסרת הסנקציות מעל איראן.
אבל מה שקרה הוא ההפך הגמור. הצתת השגרירות הסעודית בטהרן טרפה את הקלפים. איכשהו, האיראנים לא הצליחו למנוע את ההסתערות על השגרירות. הסעודים, שהפכו מתוקפנים לקורבנות, ניצלו את ההזדמנות ומינפו את ההצתה למשבר דיפלומטי יזום, כולל ניתוק היחסים עם איראן.
התוצאה היא משבר שמעצים את ריאד דווקא מתוך חולשתה. בעקבות הצתת השגרירות הצטרפו אל הסעודים מדינות נוספות. שתי הראשונות ללכת בעקבות ריאד ולנתק את יחסיהן עם איראן היו בחריין שבית המלוכה הסוני שלה תלוי בחסדי הצבא הסעודי, וסודאן שתלויה בסעודיה לכלכלתה.
אליהן הצטרפה איחוד האמירויות, שהורידה את דרג הייצוג הדיפלומטי עם איראן לרמה של יחסים כלכליים בלבד. אחריה באו הכווייתים, שגם להם יש מיעוט שיעי בעייתי, הם הסתפקו בגינוי בלבד. הטורקים טרם אמרו דבר, אך לכולם ברור שהם נטועים חזק בצד הסעודי.
אבל הכתובת האמיתית למשבר היזום הזה, שאולי היה מתוכנן ואולי לא, נמצאת בכלל מעבר לים, בבית הלבן. הוצאתו להורג של א־נימר הייתה הניצוץ שהצית השבוע תבערה, אבל הרגע שבו החל השעון לתקתק לאחור היה ב־14 ביולי 2015, עם החתימה על הסכם הגרעין.
הסעודים לא הסתירו מהאמריקאים את התנגדותם למשא ומתן הגרעיני, ואת חששם מפני חתירתה של איראן להגמוניה אזורית. אך ארצות הברית לא עשתה די להפיס את דעתם. בחודשים האחרונים הלכה והתחזקה בריאד תחושת הנטישה. המשוואה של נפט תמורת ביטחון אזורי, שתדלקה את יחסי סעודיה־ארה"ב כל השנים, קרסה לנגד עיניהם.
נקודת המפנה בחשיבה הסעודית הייתה כנראה יציאתה של נושאת המטוסים 'תיאודור רוזוולט' מן המפרץ הפרסי. לראשונה זה למעלה מעשור, אין נוכחות אמריקאית במפרץ. את נושאת המטוסים האמריקאית החליפה אמנם נושאת מטוסים צרפתית, אך מבחינת הסעודים הם נותרו לבד. ובריאד, אומר האנליסט הסעודי, מרגישים מאז קצת עירומים מתחת לגלימה.
השאלה הגדולה היא לאן יתגלגל המשבר הזה. לדברי האנליסט הסעודי, מדובר במשבר פוליטי על רקע אסטרטגי. סעודיה ואיראן מתמודדות על ההגמוניה האזורית, על רקע יציאת ארצות הברית מהמזרח התיכון. במסגרת זו הן מנהלות מלחמות פרוקסי בסוריה ובתימן המתודלקות על ידי הפיצול הסוני־שיעי. המלחמות הללו ימשיכו להתנהל, ואולי אף יחריפו.
בחודשים האחרונים ניצת שביב תקווה מסוים להסדר כלשהו בסוריה. בסבב השיחות האחרון בווינה הוזמנה איראן לראשונה לשבת סביב השולחן יחד עם רוסיה, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וסעודיה, ולהשתתף בדיונים על עתיד סוריה. עכשיו זה כבר נראה אחרת. בריאד אמרו השבוע שלמשבר עם איראן לא תהיה השפעה על השיחות, אך איש לא קונה את זה.
במזרח התיכון, כידוע, אין ואקום. הרוסים כבר הציעו את שירותי התיווך שלהם. מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, קרא לכולם לשמור על קור רוח. מה עוד הוא כבר יכול לעשות, אומר האנליסט הסעודי בזלזול מופגן.
מה שבאמת קובע מול כל החישובים האזוריים, אומר האנליסט הסעודי, הוא המצב הפנימי בסעודיה. איראן חשובה, אי־אפשר להפריז בעניין הזה. אבל אם בריאד לא היו משוכנעים ביכולתם לטפל בהתקוממות שיעית פנימית בעקבות הוצאתו להורג של א־נימר, הם לא היו עושים את זה.
מה שאולי רבים לא מבינים זה שלסעודיה יש בזמן האחרון בעיה קשה של טרור פנימי. הכוונה היא לא רק למתקפות שיעיות על מטרות סוניות, אלא דווקא מתקפות התאבדות סוניות בתוך מסגדים שיעים. הקורבנות הישירים של המתקפות הללו הם אמנם שיעים, אך הם לא המטרה אלא האמצעי. המתקפות נגדם נועדו לייצר תסיסה שיעית רחבה שתופנה נגד בית המלוכה הסעודי. זה מה שמדאיג באמת את ריאד.
הרבה לפני הסכם הגרעין עם איראן הייתה לסעודיה ולנסיכויות המפרץ בעיה עם אחות סוררת אחת קטנה, קטאר שמה. תמיכתה בתנועת האחים המוסלמים והשימוש שהיא עושה בערוץ הבית שלה, אל־ג'זירה, נגד המשטרים הערביים, היו לצנינים בעיני בית המלוכה הסעודי. בשלב מסוים אף נוצר נתק דיפלומטי בין קטאר לאחיותיה המפרציות. בשנה שעברה סעודיה וקטאר אמנם השלימו, אבל המוגלה המשיכה לבעבע מלמטה. בחודשים האחרונים היא קיבלה לפתע ממד חדש בדמותו של עזמי בשארה.
כן, כמעט עשור לאחר שעזמי בשארה נמלט מישראל בעור שיניו הוא עדיין מושך אליו אש, אבל בחודשים האחרונים האש מגיעה מכיוונים חדשים ומפתיעים. ד"ר נחום שילה, חוקר ממרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב, סרק בחודשים האחרונים את הרשתות החברתיות בקטאר ומדינות המפרץ. הוא אומר כי יש סימנים לכך שגורמים בכירים בנסיכויות המפרץ רואים בבשארה גורם מתסיס ואורח לא רצוי.
תזכורת: עזמי בשארה, יו"ר מפלגת בל"ד לשעבר, נמלט מישראל באפריל 2007 לאחר שנחשד בריגול ובסיוע לחיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. בתחילה הוא נדד בין בירות ערב וכיכב כפרשן עולה לענייני פוליטיקה ישראלית, אך בשנים האחרונות שפר עליו מזלו. אמיר קטאר פרש עליו את חסותו והעניק לו את ראשות 'המרכז הערבי למחקר ולימודי מדיניות' בדוחא.
אז יוקרה אינטלקטואלית אמנם אין לבשארה במעמדו החדש, אבל השפעה למכביר יש. הוא נחשב לא רק לאיש החזק של ערוץ אל־ג'זירה, אלא מזוהה גם עם כלי תקשורת קטאריים חדשים - בהם הערוץ הלווייני 'א־תע'ייר' המשדר מלונדון, ואתר האינטרנט 'אל־ערבי אל־ג'דיד'. מדובר באסטרטגיה קטארית שנועדה לייצר השפעה מדינית ותקשורתית בינלאומית, הרבה מעבר לממדיה האמיתיים של הנסיכות. בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרוץ 'האביב הערבי', רואים שליטי מדינות ערב בארסנל התקשורת הקטארי כלי חתרנות פוליטית ומדינית המכוון נגדם.
בנתונים אלו, לא מפתיע שבשארה נהפך למטרה. אולם בחודשים האחרונים מצא חבר הכנסת הישראלי לשעבר את עצמו בעין הסערה. הקמפיין התקשורתי נגדו קפץ מדרגה. לפני שלושה שבועות סגרו הסעודים בהפגנתיות דוכן של מכון המחקר של בשארה שהוצב ביריד ספרים בינלאומי בריאד, מבלי לספק הסברים.
לא עברו 24 שעות, ולמתקפה על בשארה הצטרף גם דאחי חלפאן, סגן מפקד משטרת דובאי לשעבר. חלפאן מוכר היטב בישראל בזכות הופעותיו הבלתי־נשכחות במהלך פרשת מבחוח. הוא גם מתחזק חשבון טוויטר פופולרי שלו אלפי עוקבים. חלפאן החליט להצטרף לחגיגה, כשכינה את בשארה "נער הטיפוחים של המוסד הישראלי".
כן, אומר ד"ר שילה, חלפאן הוא ממבקריו החריפים ביותר של בשארה, והוא כיוון היישר לבטן הרכה שלו־ הזרות. בשארה לעולם לא יהיה מספיק מפרצי עבורם. לא רק כנוצרי, חילוני וקומוניסט, אלא גם כמי שנתפס כתומך חיזבאללה והציר השיעי. מבחינתם הוא יישאר חשוד לעד. בעיני חלפאן, ערוץ הלוויין החדש 'א־תע'ייר' "אינו אלא כלי שנועד לזרוע 'פתנה', מלחמת אחים, בעולם הערבי", ועל הדור הצעיר "להתקומם נגד משרתי הרוע במפרץ כמו שכיר החרב עזמי בשארה".
אז מה גרם לגנרל־ליצן, דאחי חלפאן, להתמקד בבשארה? "כמו רבים אחרים, חלפאן מתעב את שליטי קטאר ואת תמיכתם באחים המוסלמים", אומר שילה, "אך בכירים באיחוד האמירויות משתמשים בחשבון הטוויטר הפופולרי של חלפאן ככלי להעברת מסרים, מבלי שהם עצמם יצטרכו להיכנס לעימות חזיתי עם שליטי קטאר".
בנוסף לעשרות ציוצים נגד בשארה, השתמש חלפאן גם בפלטפורמת הסקרים של טוויטר כדי להדגים עד כמה ההמון מתעב את בשארה. כמעט שמונים אחוז מאלפי עוקביו של חלפאן הביעו הזדהות עם האמירה שבשארה איננו אלא "מחבל" ו"אויב המפרץ".
אז האם הביקורת החריפה כלפי עזמי בשארה מוכתבת מלמעלה, או שמדובר במשהו אותנטי שצריך לגרום לפטרוניו בדוחא לחשוב פעמיים? לדברי שילה, ניתוח השיח ברשתות החברתיות במדינות המפרץ מלמד שהביקורת כלפי בשארה היא אכן רחבה וכי לא מעט גורמי אופוזיציה בקטאר מעוניינים לפגוע בו. כך למשל, גוף מסתורי בשם 'הצבא הקטארי החופשי' צייץ בראשית אוגוסט כי מטרתו לשחרר את קטאר מציפורניה של ארצות הברית, ופעולתו הראשונה תהיה חטיפת בשארה. מה שכידוע לא קרה.
חודש לאחר מכן שוב געשה הרשת בקטאר כתוצאה מהודעת שווא אחרת. איש אופוזיציה מסתורי שכינה עצמו 'הקטארי החופשי' העלה לטוויטר תמונת מכונית עולה באש בתוספת הכיתוב: "ירי לעבר מכוניתו של עזמי בשארה בדוחא. הפושעים ברחו במכונית לנדקרוזר".
למותר לציין שגם הידיעה הזו הייתה מפוברקת מתחילתה ועד סופה. שני המקרים מעידים בעיקר על מה שהכותב היה רוצה אולי שיקרה לעזמי בשארה. "מעבר להתנגדות לאיש עצמו", אומר שילה, "ההתמקדות בבשארה נובעת מבחירה להימנע מעימות ישיר עם השלטונות. בשארה, הנוצרי הזר, הוא מטרה הרבה יותר קלה. זוהי דוגמה לפעילות קטארית אופוזיציונית בחתימה נמוכה, באמצעות הרשתות החברתיות".
האם אפשר בכלל לקרוא לזה אופוזיציה? "אם להתנסח בזהירות", משיב שילה, "הייתי קורא לזה חוגים בעלי פוטנציאל אופוזיציוני המחשבים בזהירות את מהלכיהם. זה יותר בקטע של להביך את המשטר, תוך שימור היכולת לטעון שלא הייתה כוונה כזו". כן, כך זה באמירות שהתל"ג שלה הוא הגבוה לנפש בעולם.
אקו"ם