דמגוגיה וצביעות: החילונים מת"א נפלו בקרב על השבת
מגני היהדות נלחמים בחירוף נפש על צדק חברתי – עד שזה מגיע לדלת המלון שבו הם מתארחים בשבת. את "טיב טעם" אף אחד לא יצליח לסגור; השאלה האמיתית היא אם נמשיך להתבשל ביוּרָה מבעבעת – או שמא נפסיק לכפות את עצמנו על אחרים
לאחרונה חזר אלינו לסיבוב נוסף הניסיון לאסור בחקיקה פתיחה של מרכולים בשבת. הפעם – עם חוק מבית היוצר של חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד. ואולי טוב שחזר, שכן הוא מספק הזדמנות לראות שילוב נדיר של דמגוגיה סוציאליסטית עם צביעות דתית.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתחיל בדמגוגיה. תומכי האיסור טוענים שמרכולים שפתוחים בשבתות וחגים פוגעים בפרנסתם של בעלי מרכולים קטנים שמעדיפים לנוח בשבת. טיעון זה מייצג תפיסה מעוותת של יחסי נותן שירות-לקוח: ללקוחות צריכה להיות הזכות לבחור כרצונם את המוצר או השירות הטוב ביותר בשבילם. בכלל זה, הם יכולים לבחור את המרכול המתאים להם לפי מבחר, איכות השירות, מיקום, וכמובן – הגמישות של שעות הפתיחה שלו. לפי מיקי זוהר, מרכול שנותן ללקוחותיו שירות טוב יותר מבחינה זו עושה עוול לבעל המרכול הטוב פחות. כאילו שהעובדה שאדם בחר להתפרנס על ידי פתיחת מרכול, מחייבת באופן אוטומטי לקנות אצלו כדי לספק לו פרנסה.
אפשר בנקל לראות שההשלכות של ראיית עולם כזאת על החברה הן הרסניות: היא לא מעודדת בעלי מקצוע להשתכלל ולחפש דרכים לספק שירות טוב ויעיל יותר. להיפך – היא מעודדת אותם להתאבן ולדכא את אלה שמנסים לשפר, להתייעל ולתת שירות טוב יותר – כזה ה"גוזל" לקוחות ופוגע בפרנסה של אחרים. על פי התפיסה הזאת, היינו צריכים להמשיך לנסוע עד היום בכרכרות. הרי למה שנפגע בפרנסתם של העגלונים?
נעבור לצביעות, שמתחילה מהעובדה הטריוויאלית שהאיסור על מסחר בשבת חל רק על חלק קטן ממקומות העבודה הפתוחים בשבת, ובכך מרוקן מתוכן את יומרתו לחזק את השבת ולהגן על יום מנוחה לעובדים.
היא ממשיכה בצביעות הגדולה במגזר הדתי, המחבב לפחות סוג אחד של עסקים הפעילים מאוד בשבת: הציבור שומר המצוות אוהב מאוד להתארח במלונות, שלרוב מעסיקים לשם כך גויים. הדבר יוצר אפליה בתעסוקה של יהודים שומרי מצוות, שהיא חמורה בהרבה מזו שקיימת במרכולים. כך יוצא שמגני היהדות מוכנים להילחם בחירוף נפש על ערכים נעלים של צדק חברתי ויהדות על חשבון נוחותם של תל אביבים חילונים, אך לא להקריב פסיק מהנוחות של עצמם. איך אומר הנסיך המרושע בסרט "שרק" (להבדיל)? "כמה מכם עלולים למות, אך זהו קורבן שאני מוכן להקריב".
אבל מה שמרתיח באמת בפרשה הזו הן לא הדמגוגיה ולא הצביעות. זוהי עצם הכפייה. היומרה השחצנית של כמה אנשים, שמחשיבים את עצמם מסיבה לא ברורה לנעלים מוסרית מהשאר. משום כך, הם רואים עצמם רשאים להכתיב ולכפות על אנשים אחרים, שהם כלל לא מכירים, אורח חיים מסוים. והם אפילו לא מבינים מה הבעיה בזה. תעיד על כך אמירתו היהירה של חבר הכנסת זוהר: "מי שרוצה, שילך בשבת לקולנוע ולא לקניון".
והכפייה כאן היא לא רק נגד הקונים, אלא גם נגד העובדים המועסקים בשבת. אצל אלה, התשלום על עבודה בשבת הוא חלק משמעותי ביותר מההכנסה שלהם. זה לא מפריע לחבר הכנסת זוהר לדעת היטב איך הם צריכים להתפרנס, וכמה ומתי הם צריכים לעבוד. למה, למען השם, הוא ודומיו חושבים שלהם הסמכות לתת עצות ו"לחנך" בכפייה אנשים אחרים?
העצוב הוא, שדווקא בזה חבר הכנסת זוהר לא לבד. למעשה, כמעט כל המתרחש בפוליטיקה הישראלית הוא ניסיון לכפות ערכים והתנהגות על האזרחים. אלה משרדי החינוך והבריאות, שבשם השוויון נלחמים מלחמת חורמה בחינוך הפרטי וברפואה הפרטית; זה יאיר לפיד, שמנסה לגייס בכפייה לצה"ל אלפי חרדים מתוך יומרה "להפוך אותם לחלק מהחברה הישראלית" (ובדרך מוסיף לקיטוב, לשנאה ולהסתגרות); אלה המפלגות הדתיות (והחברים בליכוד) שאוסרים עלינו נישואין, גירושין, אימוץ ופונדקאות שלא לפי ההלכה; אלה חברות הכנסת של מרצ, שבשם זכויות הנשים מנסות להוציא אל מחוץ לחוק לא רק מועדוני חשפנות, אלא אפילו מופעי מעודדות באירועי ספורט; אלה כל ה"נשמות הטובות" שחוקקו את "החוק להגנת הספרות", שאוסר על סופרים למכור את ספריהם בזול (וכבר נמצא בשלב מתקדם למיטוט הספרות הישראלית). והרשימה, כמובן, עוד ארוכה מאוד.
למרבה הצער, התפיסה הבסיסית של "חיה ותן לחיות" זרה לפוליטיקה הישראלית, כולל לאלה שמדברים במוצהר בשם העיקרון הזה. כך, למרצ אין בעיה להתנגד לכפייה. אבל כשהם רוצים להתערב בחינוך החרדי, פתאום הם מתחילים לדבר על "חשיבותה של החברה", ועל כך שהחברה צריכה לאכוף ערכים.
לכן, השאלה היא לא אם יסגרו מרכולים בשבת או לאו. לעניות דעתי, אין כוח בארץ שיכול לסגור לתל אביבים את "טיב טעם". השאלה החשובה באמת היא אם הקבוצות השונות בחברה הישראלית יוכלו לכבד זו את זו ולחיות בשלום זו לצד זו, ללא כפייה, או שמא החברה שלנו תמשיך להיות יוּרָה מבעבעת של מאבקים בין קבוצות שונות, שכל אחת רוצה לכפות את דרכה על האחרות.
אקו"ם