חקירת השריפה בדומא: מי אמר שאסור לשתוק?
עדויות של נערים שנחקרו בשנים האחרונות במרתפים לא מותירות ספק כי חוקרי השב"כ פועלים ומונחים מתוך מוטיבציית שיא להביא להרשעות בכל מחיר. תדרוך הנאשמים לשתוק הוא הדרך לסייע להם מול המנגנון האטום
ירון רוזנטל הוא מנהל בית ספר שדה בגוש עציון. שלמה פילבר הוא מנכ"ל משרדהתקשורת, אך למרות שהשניים רואים עצמם "מחויבים לממלכה" ומטיפים לשמירה
על עקרונות שלטון החוק, הרי שדברים שאמרו וכתבו לאחרונה מלמדים שאת החינוך
לערכי הדמוקרטיה חייבים להתחיל לא מנוער הגבעות אלא דווקא מחלקים (אמנם
בשוליים) של הציונות הדתית, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר פנחס, מטיפים
בתקשורת ובכל מקום אפשרי כי הם בעד ערכיה הבסיסים של מדינת ישראל, אך
בפועל מגלים נבערות רבה.
"ידיו של איתמר בן גביר לא נקיות. הוא לימד אותם לשתוק בחקירה ואיך ללכת
על הגבול וארגן להם מסע יח"צנות. איתמר בן גביר הוא דמות לגיטימית והוא
לא צריך להיות דמות לגיטימית", כך צוטט באתר זה ירון רוזנטל, ומספר ימים אחריו ביקש לחקות אותו מנכ"ל משרד התקשורת, הסרוג, שלמה פילבר, שכתב בפייסבוק שלו כי אני מסית כמו חמאס, בעיקר משום שאני מלמד את הצעירים לשתוק בחקירות.
"ממתי סנגור מלמד ילדים כיצד להתמודד בחקירת השב"כ?" הטעים רוזנטל, והיה
כבר מי שטען כי למעשה "עו"ד בן גביר אחראי לעינויים", שהרי אם הנערים
לא היו שותקים לא היו עינויים.
הטענה האחרונה מזכירה למעשה את הילד שרצח את אביו וטען שהוא יתום: מי
שמענה אנשים מחפש צידוק מוסרי לעינויים, ומנסה להיאחז בשתיקה כדי לבסס
התעללות, אלא שמעבר לליקוי המחשבתי והפגם המוסרי הטמון בדברים, הרי
שהאמירות של רוזנטל את פילבר מעלים חשש שחלקים בציבור הציוני הדתי (שוב,
מדובר במיעוט שבמיעוט, אבל בכל זאת) לא מבינים דבר וחצי דבר בנושא
האג'נדה שעליה הם מטיפים.
לפי שיטת המשפט הנהוגה בישראל (ואגב, גם במשפט העברי), התביעה היא שצריכה
להוכיח שהאדם אשם ולא האדם צריך להוכיח שהוא זכאי, מכאן נגזרת חזקת החפות
שאחת התוצאות שלה, היא מתן האפשרות לאדם לשתוק בחקירת משטרה ו/ או לא
לעלות על דוכן העדים בבית המשפט.
בעבר היה מקובל שזכות זאת נועדה בעיקר כדי למנוע מהאדם להפליל את עצמו,
אך כיום יותר ויותר משפטנים סבורים, שהזכות הזאת מאפשרת לחשוד להתמודד
עם מערכת משומנת של מניפולציות ושקרים, שחוקרים רוקמים סביב החשוד לאו
דווקא במטרה לחשוף את האמת, אלא בעיקר על מנת לפענח את התיק, ולרשום
הצלחה ברקורד האישי שלהם.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1966 קובע בסעיף
28, כי קצין הממונה על מעצרו של אדם או המשך מעצרו או שחרורו בערבות, לא
יאריך מעצרו, מבלי שיתן לחשוד הזדמנות להשמיע את דברו - אך דברים אלה
יהיו אך ורק לאחר שהזהירו כי אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו. זה החוק
במדינת ישראל והיה ראוי שמנכ"ל משרד תקשורת ומנהל בית ספר שדה באזור גוש
עציון – מקום המתהדר בתודעה הליברלית שלו - היו מודעים לזכות חוקתית
זאת.
גם בשלבים מאוחרים יותר של ההליך המשפטי, כמו בתחילת המשפט (אם הוגש כתב
אישום), חייב בית המשפט לשאול את הנאשם מה תשובתו לאישום. הנאשם רשאי שלא
להשיב (כלומר לשמור על זכות השתיקה). במקרה כזה על בית המשפט על-פי סעיף
152 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 להסביר לנאשם את
תוצאות הימנעותו מלהעיד, כלומר, ששתיקתו עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות
של התביעה אך עדין הנטל המרכזי הוא על התביעה.
הרבה לפני שהפכתי לעורך דין, המליצו טובי המשפטנים במדינת ישראל לנאשמים
לשמור על זכותם. לא נלאה את הקוראים, אך די אם נזכיר את יו"ר האופזיציה
דהיום יצחק הרצוג ששתק בחקירות ובזכות זאת הוא יכול להמשיך בפוליטיקה: אם
לא היה שותק הערכה היא שהיום היה נושא בתואר אסיר לשעבר, וברזומה שלו
הייתה הנהגת קואליציית אסירים בכלא איילון.
קל וחומר כאשר עסקינן בחקירת המחלקה היהודית של השב"כ – העדויות של נערים שנחקרו בשנים האחרונות במרתפים לא מותירות ספק כי חוקרי השב"כ פועלים ומונחים מתוך מוטיבציית שיא להביא להרשעות בכל מחיר, וכאשר מציבים אדם "במיטת סדום" או מכים אותו באופן שגורם לו כאבי תופת, איש לא ישכנע אותי שמדובר בניסיון להגיע לחקר האמת, אלא בניסיון לחלץ הודאה גם ממי שהוא חף מפשע.
בהיסטוריה של מדינת ישראל, אנחנו זוכרים מקרים כמו עמוס ברנס או החשודים
ברצח אולג שוחט, שהודו במעשים שלא ביצעו ואף שחזרו אותם, אך בסופו של יום
הסתבר כי מדובר בפארסה גדולה. מתוך תחושה של אחריות כלפי ציבור שאותו אני מייצג ואהבת ישראל, אני מלמד את הנערים הללו דמוקרטיה וחוק, מסביר להם את הזכויות שלהם וכן מר רוזנטל,
זה תפקידו של עו"ד במדינה דמוקרטית - ללמד גם ילדים איך להתמודד עם חקירות.
בשבועות האחרונים יש ביקורת לא פשוטה על הצעירים מהגבעות (שלדעתי חלקם
הגדול הוא מלח הארץ וישראל היפה) כי הם לא זכו לחינוך לערכים ליברלים
ודמוקרטים, אלא שקריאת הדברים של רוזנטל את פילבר מלמדת שגם אם יש צדק
בטענות הללו, הרי שהחינוך דווקא צריך להתחיל מהדור המבוגר יותר ובמילים
אחרות: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".
אקו"ם