אפקט שקד: פתאום עורך 'הארץ' נגד חוק השקיפות
מאמר של אלוף בן, שמציג את "חוק הסוכן הזר" האמריקאי, מעמיד באור חדש את המילה צביעות ואף מספק אירוניה. אז למה אמריקה כל כך מודאגת מהחוק הישראלי המסורס?
האמריקאים מודאגים מחוק השקיפות. ממש מודאגים. מודאגים בסקאלה של להתערב בהליך חקיקה פנימי. השגריר שפירו נפגש עם השרה שקד וטען שהחוק ייצור אפקט מצנן כלפי ארגוני שמאל. הוא דחה בתוקף את ההשוואה בין החוק הישראלי לבין "החוק לרישום סוכנים זרים" האמריקאי.עוד כותרות ב-nrg:
שוודיה: המשטרה טייחה תקיפה מינית המונית
מכה בארנק: ארה"ב תקפה את "הבנק" של דאעש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אוקיי, חשבתי לעצמי, זו הזדמנות טובה להכיר את "חוק הסוכן הזר". אמנם אני מתעב הסברים טכניים אבל אם חייבים אז חייבים. התחלתי חופר במחצבות הגוגל ולפתע מצאתי אוצר. טקסט כתוב היטב שגם מציג את "חוק הסוכן הזר", גם מעמיד באור חדש ובוהק את המילה צביעות וגם מספק אירוניה מתוקה.
כידוע, "הארץ" הוא בין מובילי המאבק בחוק. אחד ממאמרי המערכת אפילו קרא לו "חוק הטלאי". ככה זה שם, תמיד בפנטזיה לימים אפלים. מאפס למאה הם תמיד מתחילים באושוויץ. זו הסיבה מדוע אני גאה ושמח לצטט מתוך מאמר של עורך "הארץ" אלוף בן, שפורסם בעשרים וחמישה בדצמבר 2002 תחת הכותרת "כל אחד יכול לייעץ לרודן אפל".
הביע את דאגתה של וושינגטון מחוק העמותות. השגריר דן שפירו
צילום: יח''צ אג'יק
וכך כותב בן, אז הפרשן המדיני של "הארץ": "פרשת יוסי גינוסר חשפה פרצה חוקית מטרידה: העדר כל פיקוח ומגבלה על ישראלים, הפועלים בשליחות ובמימון ממשלות וגורמים זרים והמעורבים בפעילות פוליטית, ציבורית ושלטונית בישראל...
"הגדר פרוצה לחלוטין. מי שמוותר על הכיבודים, על לוחית הזיהוי הקונסולרית ומקום החנייה הצמוד, יכול לפעול כמשרד אינטרסים פרטי של שליט או מפלגה זרים, לקדם את ענייניהם במזנון הכנסת ובלשכות השרים, ולא להסגיר את זהות שולחיו. כך יכול אזרח ישראלי לנהל, אפילו בעקיפין, את חשבון הבנק של יאסר ערפאת, ובו בזמן להשתתף במו"מ המדיני איתו; וכך פועלים ארגוני שמאל וזכויות אדם במימון אירופי, במטרה להשפיע על מדיניות ישראל...".
בן ממשיך במאמרו וקובע: "הגיעה העת לאמץ בישראל את המודל האמריקאי, שמטיל חובת דיווח ורישום על מי שמייצג גורמים ואינטרסים זרים. 'החוק לרישום סוכנים זרים' נועד להבטיח שהציבור והמחוקקים בארה"ב יידעו מהו מקור המידע (והתעמולה) שנועד להשפיע על דעת הקהל, עיצוב המדיניות ותהליך החקיקה. החוק התקבל ב-1938, במטרה להצר את צעדיהם של אמריקאים שתמכו בגרמניה הנאצית. מאז התקבע בספר החוקים ככלי פיקוח על סוכני השפעה ונציגים של מדינות ידידות ויריבות גם יחד.
"לפי החוק האמריקאי, 'סוכן זר' הוא כל מי שפועל על פי הנחיה, בקשה או בקרה של גורם זר, וגם מעורב בפעילות פוליטית בארה"ב, עוסק ביחסי ציבור למען שולחיו, או מייצג את האינטרסים שלהם לפני הרשויות. סוכן כזה חייב להירשם במשרד המשפטים בוושינגטון ולדווח על הסכמיו עם הגורם הזר ועל הכספים שקיבל ממנו. הרישומים פתוחים לעיון הציבור. מי שלא נרשם, מסתכן בענישה פלילית. 'החוק לרישום סוכנים זרים' לא מטיל שום מגבלות על פעילותם, למעט חובת דיווח. אבל די בכך כדי להרתיע".
בן מסיים במילים שאני מתקשה שלא להסכים איתן: "הניקיון הציבורי מחייב להנהיג דיווח דומה בישראל. כך יידע הציבור מי עובד בשביל איזה גורם זר ובאיזו תמורה, ומי שיסרב לזהות את שולחיו יסתכן בתביעה פלילית אם ייחשף".
הבנתם? בישראל, חוק השקיפות המסורס מבקש לסמן עמותות הנתמכות בידי ממשלה זרה בתג כשהם בכנסת. זה הסיפור. על פי "חוק הסוכן הזר" האמריקאי, גוף במעמד סוכן זר חייב לעדכן אחת לחצי שנה את משרד המשפטים בכל קורותיו. על כל חומר, כל פיסת נייר שהסוכן הזר מפיץ חייבת להופיע באופן בולט הצהרה שהמידע מופץ בשם הגוף הזר. בכל מגע שהסוכן הזר מקיים עם גורם בממשל חובה על הסוכן להבהיר לבן-שיחו כי הוא פועל בשם הגוף הזר.
אז למה אמריקה כל כך מודאגת? אולי כי נבין עד לאן ועד כמה מגיעה הבחישה הזרה בישראל? לדוגמא מדינות סקנדינביה, מדינות התורמות בנדיבות לעמותות השמאל השונות. ממש בימים אלו, דנמרק, שוודיה ונורבגיה מחמירות את מדיניות ההגירה. הערבים נוהרים. הכמות מאיימת. קיצצו בתקציבי הקליטה, מכריחים את המהגרים לממן את שהותם ואף החליטו לגרש מהגרים שאינם מאזורי סכנה חזרה. עכשיו תסבירו לי מאיפה החוצפה של אותן מדינות לבחוש בנושא המסתננים אצלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם