המדינה מערערת נגד הפעלת אתר מדרום לכותל ע"י 'אלעד'
המדינה ערערה לבג"ץ על האישור שהעניק בית המשפט המחוזי להסכם בין עמותת אלעד לחברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי לפיתוח ההגן הארכיאולוגי. הסיבה: המיקום הרגיש ליד הר הבית
המדינה ממשיכה להתנגד למסירת תפעול הגן הארכיאולוגי שמדרום לכותל המערבי לידי עמותת אלעד. אתמול (ב') נחשפה בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה בחודש נובמבר על האישור שהעניק בית המשפט המחוזי להסכם שנחתם בין העמותה לחברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. ברקע להתנגדות המדינה: שיקולים ביטחוניים, מערכת היחסים עם הווקף וירדן ונושא הסדרי התפילה במתחם. הבקשה נחשפה אתמול בעקבות פניית עיתון הארץ.עוד כותרות ב-nrg:
"השלב שאחרי הורדת כיפות יהיה הסרת צלבים מהצוואר"
מסמך חושף: תקציב החינוך בבירה יקוצץ לחצי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עמדת המדינה, כפי שהיא עולה מהבקשה שהוגשה לעליון, מסתמכת על מיקומו של הגן האריכאולוגי בצמוד להר הבית ולכותל המערבי. במתחם המנוהל כיום על ידי החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פועל כיום מרכז התיירות "דוידסון". החברה לשיקום הרובע היהודי, שהינה חברה ממשלתית, חוכרת כיום את המתחם מידי המדינה ובהסכם שנחתם עם עמותת אלעד היא מבקשת להעביר לידיה את תפעול המתחם.
עמותת אלעד מפעילה כיום את הגן הלאומי בעיר דוד. הגן הארכיאולוגי הנמצא מדרום לכותל המערבי ממוקם מעבר לכביש החוצץ בין העיר העתיקה לעיר דוד. עבודות ארכיאולוגיות שנערכו בשנים האחרונות חשפו דרך שמובילה מעיר דוד לאזור הכותל הדרומי, מימי בית שני. מבחינה היסטורית עיר דוד ומתחם הר הבית נמצאים על רצף טריטוריאלי אחד. אלא שכיום חוצצת ביניהם חומת העיר העתיקה שנבנתה בתקופת השלטון העות'מאני וכן הסמיכות להר הבית, הנמצא כיום בחסות הווקף וממשלת ירדן.
המדינה טענה, כי סמיכות גיאוגרפית זו, עשויה להוביל לכך שעמותת אלעד תקבע עובדות בשטח רגיש מבחינה בינלאומית, וזאת מבלי שתמתין לאישור הממשלה. "מיזמי בנייה למיניהם בתחום 'הגן הארכיאולוגי' בקרבה כה רבה לכותל המערבי ולהר הבית ללא אישור מראש של גורמי הממשלה, בוודאי יש בהם משום פוטנציאל להגביל את הממשלה בתפקידה השלטוני. והדברים ידועים ומובנים, ואירועי הימים האחרונים יעידו", נכתב בבקשה.
המדינה אף דחתה את קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע ליחסה השלילי לעמותת אלעד, והפנתה לעדות החסויה שהעיד בפניו מזכיר הממשלה היוצא אביחי מנדלבליט (שאינם מותרים בפרסום – א.ס.). "בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנכבד נמתחת ביקורת חריפה על התנהלות המדינה, תוך שנשמעות טענות בדבר התנכלות, כביכול, לעמותת אלעד", נכתב בבקשה. "לביקורת זו לא היה מקום".
עוד טענה המדינה כי ההסכם שנחתם בין החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי לעמותת אלעד אף עשוי לפגוע בהסדרי התפילה הנוגעים למתחם, שאמור לשמש בחלקו הצפוני כזירת תפילה אלטרנטיבית לזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים.
"מעדותו של מזכיר הממשלה, שבית המשפט נתן בה אמון מלא, עולה כי ההסכם שנחתם ביחס לגן הארכיאולוגי הגביל במישרין את הממשלה, באופן מעשי וממשי, בתפקידה השלטוני, ובכלל זה בתפקיד הנוגע להסדרי התפילה ברחבת הכותל המערבי", נכתב בבקשה שהוגשה לעליון.
מסיבה זאת, נטען, הסכם זה היה צריך לקבל את אישור הממשלה לפני החתימה עליו. יצוין כי בבקשה לא פורטו דבריו של מנדלבליט הן בנוגע להסדרי התפילה והן בנוגע לסוגיות הביטחוניות והגיאו-פוליטיות. השטח שאותו אמורה עמותת אלעד לתפעל נמצא דרומית לרחבת התפילה ואינו נוגע אליה ישירות, במיוחד משום שמהמתחם אף נגרע בהסכם השטח הסמוך לקשת רובינזון.
פסיקתו של בית המשפט המחוזי התבססה על ההלכה שנקבעה בעתירה דומה שהוגשה על ידי עמותת "עיר עמים". העתירה עסקה בהסכם שנחתם בין רשות הטבע והגנים לעמותת אלעד לגבי תפעול הגן הלאומי עיר דוד, ובה נקבע כי רשות מנהלית יכול להעביר את סמכות התפעול לעמותה פרטית, כל עוד היא שומרת בידיעה את הסמכות הניהולית.
המדינה טענה כי אין ליישם את "הלכת עיר עמים" בגן הארכיאולוגי בכותל הדרומי. היא נימקה זאת בכך שבמתחם עיר דוד, בו החזיקה עמותת אלעד בזכויות קנייניות – בניגוד למצב בכותל הדרומי. בנוסף הדגישה המדינה כי מתחם הגן הארכיאולוגי נתון "בתוך חומות העיר העתיקה בסמוך לכותל המערבי ולהר הבית", ולכן הוא מהווה אתר רגיש במיוחד שאין למסור את תפעולו לידי עמותה פרטית.
"יש להוסיף ולהדגיש כי המדובר בשטח בעל חשיבות היסטורית ולאומית מהמעלה הראשונה, המאופיין ברגישות יוצאת דופן במישור הדתי, התרבותי, ההיסטורי והגיאו-פוליטי. בנסיבות אלה, וכאשר לפעולות הנעשות במתחם עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת לגבי מדינת ישראל והעם היהודי, נודעת חשיבות יתרה להותרתו באחריות בלעדית ובניהול בלעדי של המדינה באמצעות גורמים ממשלתיים, וככל שמסירת השטח לניהול עמותה פרטית עלול להגביל את הממשלה בביצוע תפקידה השלטוני, בוודאי שלא ניתן לכפות זאת עליה באמצעות ההסכם שנערך בעניין הנוכחי", נכתב.
כאמור, הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, קיבל את ערעור עמותת אלעד ותקף בחריפות את עמדת המדינה. בפסק הדין שעליו הוגש הערעור מטעם המדינה, אמר סגן נשיא בית המשפט המחוזי משה דרורי, כי הוא "מתקשה להבין מדוע המדינה לא משלימה עם המצב המשפטי כפי שנקבע בבית המשפט העליון בהלכת עיר עמים, ומדוע היא מנהלת מאבק נגד אלעד?".
השופט דרורי דחה את טענות המדינה בנוגע לחשש מפני הידרדרות ביטחונית בעקבות העברת סמכויות תפעול מתחם דוידסון לידי עמותת אלעד, וביקר את העובדה שהמדינה הסתמכה בין היתר על דבריו שאמר השייח' ראאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. "קשה להבין, כיצד בוחרת המדינה להתבסס על 'מומחיותו' של ראאד סאלח, כאשר המדינה עצמה, אך לפני פחות משנה, הגישה לבית משפט זה ערעור פלילי כנגד אותו ראאד סאלח, אשר הסית לגזענות, והעלה מן המחשכים עלילת דם המתייחסת ליהודים, דהיינו: רציחתם של ילדים, כדי להשתמש בדמם לשם אפיית מאכל מיוחד ביום חגם", כתב דרורי.
גם בנוגע לטענות לגבי הסדרי התפילה המתגבשים עם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, קבע דרורי כי הוא סבור ש"ממשלת ישראל הריבונית, אינה אמורה להעניק זכות 'וטו', או זכות אי השתתפות במשא ומתן, לגופים חיצוניים, שהם הזרמים היהודיים בארצות הברית, המציבים תנאי כי לא ייחתם חוזה בין חברה ממשלתית א' לבין עמותה ב'".
בכל הנוגע לטענות כי ניהול מתחם דוידסון בידי עמותת אלעד עשוי לגרום בעתיד לסכסוך עם ירדן, קבע דרורי כי "טענות המדינה כאילו הסכם השלום עם ירדן מעניק לה זכויות מעין אלה שבגינן רשאית הממשלה לראות את ההסכם בין החברה לפיתוח הרובע לבין אלעד, רחוקות מאד מהוראות חוק היסוד, ולבטח אינן מצדיקות, ביטול חוזה ביחס למתחם דוידסון, שאינו מקום קדוש מוסלמי כלל ועיקר".
בנוסף תיאר את עמותת אלעד כמי שהפכה ל"ספינת דגל" מנקודת מבטה של רשות הגנים הלאומיים בכל הנוגע לתפעול אתרים מטעמה, ואף זכתה למעמד מוכר ומכובד בבית המשפט העליון"
אקו"ם