למה התקשורת כל כך מתעבת את המפכ"ל רוני אלשיך?
העיתונאים בפאניקה: המפכ"ל החדש סגר להם את המקורות ופנה לסידור וארגון של המשטרה. מה עושים במצב כזה? עוברים להתקפה, בלי קשר למהות ההחלטות שלו
שבוע הדיווחים על המצוד אחר המחבל מדיזנגוף היה מבלבל במיוחד. משלל הפרשנויות והעדכונים בכלי התקשורת, אפשר היה לקבל את הרושם שלצד המחבל נשאת מלחם מסתובב פגע רע אחר, מסוכן לא פחות: המפכ"ל החדש רוני אלשיך. המפכ"ל, בפיהם של עיתונאים לא מעטים, הושם לבוז, ללעג ולשטנה שמזכירים כמעט את הדיווחים על מקור הרוע האמיתי בעולם, הלא הוא ראש הממשלה נתניהו.עוד כותרות ב-nrg
-ראש הקהילה לא חוזר בו: "אימהות מחזקות את ידיי"
-סערת המלחים: איראן התעקשה - ארצות הברית התנצלה
קשה היה לאתר ולו דיווח עיתונאי בודד שילמד זכות על החלטות המפכ"ל: כולן הוצגו כשגויות, טראגיות וגובלות במחדל. אבל רק החלטה אחת של אלשיך הובלטה בכלי התקשורת כעלובה מכולן: ההחלטה לצמצם את הברברת המשטרתית בתקשורת. זו גם הנקודה שבה ראשו המטאפורי של אלשיך נערף והוגש לציבור טרי-טרי בידי לוחמי זכות הציבור לדעת.
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מהרגע שנודע על הפיגוע בתל אביב, ועד לשעות שאחרי חיסולו של המחבל, ליוותה את השידורים זעקה תקשורתית נגד המפכ"ל הנכנס. הכתבים - והם טרחו להבהיר את זה שוב ושוב- פחות התחברו להחלטה של אלשיך לא "לדברר את החקירה" כדי לא לשבש אותה. אחד מהם, כתב המשפט של ערוץ 2, גיא פלג, פירט את שלל הטענות שלו גם בטור שפרסם באתר מאקו, תחת הכותרת "אדוני המפכ"ל, אל תחנך אותנו". "אפשר לחשוב שלפני בואו של האדון אלשיך הייתה כאן הפקרות", כתב פלג והלין על התנהלותו של המפכ"ל מול התקשורת. "כעת מגיע אלשיך, ועם כל הכבוד לו, מתחיל לחנך את התקשורת ואת הציבור". על התואר "אדון אלשיך" חזר 3 פעמים (!) במהלך הטור, כאילו הוא צורח לנהג שהרגע חתך אותו בכביש מהיר. ובכן, "אדון פלג", אם ההתנהלות התקשורתית של משטרת ישראל בשנים האחרונות לא הולמת את המילה המנומסת יחסית "הפקרות", כנראה שאנחנו לא מדברים על אותה משטרה.
הכותרת שפורסמה באתר "וואלה" כבר גלשה לדרמה של ממש. "השב"כיזציה מצד אלשיך מתסיסה את המשטרה", הכריזה. רגע לפני שהקורא הממוצע מדמיין כיצד מענה המפכ"ל החדש את בכירי קציניו במרתפי השב"כ, מתגלה מהי אותה "שב"כיזציה" איומה: שאלון. שמעתם נכון, שאלון. בשאלון הזה, מפרט הכתב, נדרשים השוטרים לענות על "שאלות מטרידות ואישיות במיוחד", ש"נכנסות לקישקע שלהם". ובכן, תחזיקו חזק: מדובר בשאלון שבו נשאלו השוטרים האם עברו עבירות מין ויחסי מרות, השתתפו בקטטה, הימרו או הדליפו. הו, האימה. באיזו זכות מרשה לעצמו המפכ"ל החדש לשאול את השוטרים שלו האם ביצעו עבירות מין? הרי מדובר בגוף נקי מעבירות מוסר ושחיתות שקציניו הבכירים הם, איך נאמר, נערי פוסטר של התנהגות למופת.
וכך זה ממשיך. כתב משטרה אחד, בלי למצמץ, עלה לשידור והודיע ש"אלשיך מתחרבש". אחרים פמפמו בבהילות כל בדל טענות "גורמים" עלומים במשטרה נגד הבוס, ההתנהלות שלו, ההוראות, השיטות ומה לא. אלשיך, הצלחנו מהר מאוד להבין, הוא כישלון. עוד אחד כזה ואבדנו.
מי שמחפש את שורשי הסכסוך בין אלשיך לעיתונאים, יוכל למצוא אותם ביום שבו הוחלט למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה. אחרי שנים של טווית קשרים הדוקים, צפו כתבי הפלילים והמשטרה כיצד מעז השר ארדן לפסוח על בחירי לבם במשטרה - כל כתב ונשמתו התאומה - ולייבא בחור חדש לשכונה. לתוך האווירה הזו, ובצל פארסת גל הירש, נכנס רוני אלשיך. קבלת הפנים, כמה מפתיע, הייתה צוננת-עד-חשדנית. ההיתקלות הראשונה לא איחרה לבוא.
כשבועיים לפני הפיגוע בתל אביב, פרסם העיתונאי ניר גונטז' באתר "העין השביעית" כתבה המתארת את המציאות התקשורתית החדשה בעידן אלשיך, עידן שבו נאסר על קצינים לדבר עם עיתונאים ללא ליווי דובר. "הנחיות המפכ"ל מעוררות בקרב כתבים לענייני משטרה ופלילים אי שביעות רצון", תיאר גונטז' וציטט כתב עלום שם. "כבר שנים שאני מרים טלפון כל יום למפקדי התחנות שאני מכיר, בשבוע האחרון הם לא מוכנים לדבר איתי", סיפר הכתב ואיים: "זו הנחיה שתחזור למשטרה כבומרנג. הקשר הבלתי אמצעי שלי עם הקצינים הוא גם זה ששומר על המשטרה ביום סגריר". מהי אותה "שמירה" ביום סגריר, ומה טיבו של אותו בומרנג, אפשר רק לנחש. דבר אחד בטוח: אלשיך סגר את השיבר למי ששתו ממנו תקופות ארוכות.
כדי להבין עד לאן הגיעו יחסי עיתונאים-שוטרים, כדאי לחזור לראיון שהעניק השבוע חבר הכנסת אבי דיכטר לעיתונאי קלמן ליבסקינד בגלי ישראל. דיכטר, שכיהן כשר לביטחון פנים, סיפר כיצד "אנשי תקשורת מפשפשים בקרביים של משטרת ישראל. חוויתי שיחות שאני לא האמנתי למשמע אוזניי". יום אחד, סיפר דיכטר, נכנס למשרדו איש תקשורת מסוים. "תקשיב אדוני השר", אמר הכתב לשר ההמום, "אני יודע שבקרוב יהיו מינויים ואני רוצה לומר לך מי לדעתי צריכים לקבל את המינויים".
אל תטעו. לא מדובר במקרה חריג. את התיאור הבא - מדהים לא פחות - מספק אביגדור קהלני, גם הוא כיהן תקופה קצרה כשר לביטחון פנים. "איש תקשורת הגיע יום אחד אל ביתי וניסה ללמד אותי את תורת המשטרה כולה על רגל אחת", כותב קהלני בספרו "בכוח האמת". "האיש עבר איתי על מספר שמות של קצינים בכירים. את חלק הארי הוא חיסל בהבל פה וטען שצריך להעיף אותם מיד, וחלק אחר הוא שיבח והמליץ, שעליי לקדמם לפני כולם. בביקור הזה למדתי עוד פרק בהלכות המשטרה.
הכרתי את שמות הקצינים שביקש האיש לקדם, הבנתי מהר מאוד מדוע הוא חפץ ביקרם ורשמתי אותם לפני. בסופו של דבר לא קידמתי אותם גם משום שאיש - פרט לעיתונאי - לא המליץ עליהם, וגם משום שבתוך המשטרה הם נחשבו מחוברים לגורמים חיצוניים ועל כן נתונים להשפעות העלולות לערער את טוהר מעשיהם. מאז אותו שיעור בביתי היו המינויים שעשיתי ענייניים ללא עוררין, ונקבעו רק על דעתי ועל דעת המפכ"ל. אולם מאחר שלא קיבלתי את המלצותיו של העיתונאי הפכתי למטרה שניתן לירות בה מכל הכיוונים מדי סוף שבוע".
אם תהיתם מהו אותו "בומרנג" שממנו מזהירים כתבי המשטרה, הרי שזו דוגמה טובה. אפשר, אם כן, להבחין באותו "בומרנג" גם באופי הסיקור שקיבל אלשיך עת הפיגוע הרצחני בתל אביב סיפק לו טבילת אש כמפכ"ל. והאש הזו בערה היטב.
חשוב להדגיש: ייתכן שאלשיך טעה. ייתכן שמדובר בטעויות קשות ומזיקות. ייתכן גם שהחמורה שבטעויות היא ההתנהלות התקשורתית שלו במהלך שבוע החיפושים אחר המחבל מערערה. את כל אלה, הצופה, המאזין והקורא הממוצע לא יכול היה לשפוט בעצמו. שכן הוצגה לו מציאות חד-גונית, מהדהדת, צבועה בצבעים עזים של כישלון חרוץ. רק כושר השיפוט האישי עמד לאזרח הקטן בבואו לחרוץ את דינו של המפכ"ל החדש, כשהמתווכים שלו, אלה שאמונים על סיקור הוגן וראוי, אחוזים התקף איבה מגוחך. מישהו, מתברר, הפסיק את זרם ההדלפות בסניף המרכזי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם