ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

אלקין: "בקרוב הרשות תקרוס ותהיה אנרכיה"

דיון ראשון מסוגו בקבינט עסק בעתיד הרשות הפלסטינית אחרי לכתו של עבאס, מכל סיבה שתהיה. שר הקליטה צופה כאוס שיופנה גם לישראל, ודורש לחשוב מחוץ לקופסה. ראיון

במשרד ראש הממשלה בקומה השנייה, מאחורי דלתות חדר הקבינט, הם מתכנסים פעמיים בשבוע אחרי שהם מפקידים את הטלפונים הסלולריים שלהם. הם, שרי הקבינט המדיני־ביטחוני הכולל את נתניהו והשרים יעלון, ארדן, שקד, דרעי, בנט, כץ, שטייניץ, כחלון שלא תמיד מגיע, סילבן שלום שלאחרונה נטש וגם את שר הקליטה זאב אלקין שעד לאחרונה היה משקיף בקבינט ולאחרונה קיבל זכות הצבעה על חשבון שטייניץ.

עוד כותרות ב-nrg:
- בדרך לגינס: אשתו בת 62, בן כמה הוא?
- זעם על שרלי הבדו: "הילד הסורי היה אנס?"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

תוכן ישיבות הקבינט שמור ומשומר. כשיש הדלפות, נתניהו משתולל ודופק על השולחן. פעם כבר זימן את השרים לישיבה רק כדי להודיע להם שהוא מפזר אותה לאלתר כי מישהו מהם הדליף. השרים ראו ויראו.
 
חרף מסך ההשתקה הכבד, שביבי מידע דולפים בכל זאת החוצה. הם מלמדים כי בשבועות האחרונים דן לראשונה הקבינט בשאלה הבסיסית למדי: איזו מציאות עדיפה לישראל, עם הרשות הפלסטינית או בלעדיה. בהתחשב בנזקים העצומים שאבו־מאזן וחבורתו מעוללים לישראל בארץ ובעולם, די מפתיע שעד לאחרונה איש לא נתן את דעתו לדיון המתבקש הזה. הוסיפו לכך את הטלטלה הפוליטית במזרח התיכון, והתמיהה גדלה שבעתיים.

יהיה אשר יהיה ההסבר, השר זאב אלקין ששמו הולך לפניו בתבונה פוליטית ובראיית הנולד, אומר בריאיון ל-nrg: "בקרוב מאוד אבו־מאזן ירד מהבמה, ובמקומו תבוא האנרכיה. כדאי שנתעורר".

כמה קרוב?
"זו מציאות שאנו עשויים להתעורר אליה מחר בבוקר, תוך חודשים, או אולי אחרי שנה־שנתיים של גסיסה. לדעתי הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה, וחשוב להבין שעידן פוסט אבו־מאזן נמצא מאחורי הדלת. הוא התעייף ונחלש, ויש כוחות שפועלים נגדו.

"ברחוב מתייחסים אליו כסוס מת, וזה חלק מההסבר למצב הביטחוני שממנו אנו סובלים. הוא עצמו כבר מבין שאיומי ההתפטרות וטלטול האונייה מאיימים קודם כול על השלטון של עצמו, ולכן מכריז פתאום 'אני כאן'.

"לשלושת מרכיבי אי־היציבות הללו - חולשת אבו־מאזן, חוסר הסדר בפת"ח ושאיפות ההשתלטות של חמאס - מתווסף המצב האזורי", מסביר אלקין. "הפלסטינים אינם מחוץ למשחק האזורי. מסביב אין שום שלטון ערבי יציב, והם רואים את אותה הטלוויזיה וקולטים את אותן רוחות שמסביב. לכן זו רק שאלה של זמן עד ש'אביב העמים הערבי' יגיע גם אליהם. טבעי שזה יקרה. הציבור המוסלמי מוכן הרבה פחות לקבל מסגרות ישנות. מכל הסיבות האלה אני טוען שזה קרוב, ושאצלנו לא מספיק מפנימים את זה".

הבחירה של אלקין לדבר על הנושא היא חידוש משמעותי. העיסוק הפומבי של שר ישראלי בסוגיה הטעונה יכול להניע תהליכים שיעוררו הדים בקהילה הבינלאומית, החרֵדה כבר שנים מנפילת בן טיפוחיה, מחמוד עבאס. מסיבות האלה ואחרות נמנעו עד היום נציגים ישראלים מלגלגל על שפתיהם את רצף המילים "עבאס גמור" או "הרשות על סף קריסה".

 הסיבה לכך שאלקין מדבר חשובה לא פחות מתוכן דבריו. בימיו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון לפני שנה וחצי, הוא כבר ראה את מערכת הביטחון צועדת בעיניים עצומות אל מלחמה מגושמת שלא הצליחה לסיים. הוא נדהם מהמרובעות ומחוסר היצירתיות שאפיינו את ניהול מבצע 'צוק איתן'. גם כעת הוא חושב שצה"ל, השב"כ והמערכת המדינית לא מעכלים את משמעויות המצב המתקרב.

"זה לא עניין של הבנה, אלא של הפנמה. יש פה שגיאה בסיסית של הטמנת הראש בחול והיצמדות למצב הקיים, שגורמת לעיוורון. אבל הכתובת על הקיר והרש"פ בכל מקרה תקרוס, בלי קשר אלינו".
 

מה גורם לך להעריך שעבאס עומד לסיים את דרכו ושאחריו תבוא אנרכיה?
"אני שואל את עצמי מה יהיה ברשות הפלסטינית ביום שאחרי אבו־מאזן. הרי במוקדם או במאוחר הרגע הזה יגיע. בין אם ילך מרצונו, בין אם בגלל הגיל, מסיבות בריאותיות, בגלל השפל בפופולריות, או מסיבות אחרות. הוא מאיים לשים את המפתחות ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה יהיה ביום שאחרי, מה המשמעות של עידן פוסט אבו־מאזן".

כאן מונה אלקין ארבעה תרחישים אפשריים: יורש לעבאס, הנהגה משותפת, הפיכה של חמאס או אנרכיה. "הסיכוי שיקום לו יורש כפי שהוא עצמו בא אחרי ערפאת, שואף לאפס. אין כרגע מישהו שמסתמן ככזה שיוכל לקבל את המפתחות בהסכמה של כולם. אין דמות כזו בנוף. לערפאת היה אבו־מאזן, לאבו־מאזן אין אף אחד".

בתקשורת ובשמאל הישראליים מדברים על רב־המרצחים מרוואן ברגותי כיורש לעבאס. אלקין חושב שזו אשליה: "המעמד שלו נובע מכך שהוא יושב בכלא הישראלי. אם נקשיב לעצת אחיתופל הזו לשחרר אותו, שום דבר טוב לא יצא מזה. אני מקווה שלא ישחררו אותו, וגם לא יודע על הצעה כזו אצל ראש הממשלה או בממשלה". כך שהסיכוי ליורש תחת יורש, אפסי.

האפשרות השנייה היא הנהגה משותפת, "קבוצת אנשים שיסתדרו ביניהם וינהלו את העניינים. גם לכך הסיכוי לא סביר, כי יש שם מוקדי כוח רבים שמתחרים זה בזה וכל מיני לשעברים שרוצים לחזור".

התסריט השלישי, שהסיכוי לו כבר גבוה, הוא ניסיון השתלטות של חמאס, אם באמצעות בחירות ואם בכוח. אלא שמול חמאס תתייצב ישראל. "כשעבאס ייפול, התיאבון שלהם יגדל. בהיעדרנו, כלומר אם לא היינו בשטח, הסיכוי לכך היה גבוה. בנוכחותנו, הסיכוי נמוך. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שידור חוזר של מה שקרה בעזה".

התסריט הרביעי, ולדעת אלקין הסביר ביותר, הוא התפרקות הרש"פ. "מלחמת הכול בכול, מאבק על הירושה וכיוצא בזה. גם זה, כמו במקרה של הפיכה מטעם חמאס, תסריט סביר שיחייב אותנו לעמדה פעילה יותר, כי משמעותו קריסה בפועל של הרשות.

אין כתובת אחת ואין מערכת היררכית לעבוד מולה. מנגנוני הביטחון נאבקים זה בזה, כלומר כבר לא תהיה רשות פלסטינית. אלה יכולות להיות כנופיות או אוטונומיות מקומיות, כמו שבשעתו דובר על המוכתר אל־ג'עברי מחברון. רשות פלסטינית אחת כבר לא תהיה. ייתכן גם מצב שמנגנוני הביטחון או חלקים מהם יפנו את נשקם נגד ישראלים, כפי שקרה באינתיפאדה השנייה. ייתכן שיהפכו למיליציות שנלחמות עבור כסף. אין לדעת.
 

"דבר אחד ברור: אם מסכמים את כל התסריטים, רואים שהסיכוי לשרידת הרשות הפלסטינית נמוך. לא אפסי, כי אולי אינסטינקט הישרדות יגרום בכל זאת לכמה מנהיגים לשתף פעולה ולגבור על האחרים, אבל גם לתרחיש הזה אני נותן הרבה פחות מחמישים אחוז".

במילים אחרות, כשעבאס ירד מהבמה, רוב הסיכויים שהרשות הפלסטינית תתפרק.
"כן, ולא בגללנו".

כלומר, סיכוי גבוה שאנחנו נצטרך להתערב?
"תהיה מציאות אחרת ביו"ש, מציאות שיש לה אלף ואחת השלכות על מידת ההתנהלות שלנו בשטח, על היחסים עם אותם כוחות ערביים שיישארו בזירה, על רמת הביטחון של המתיישבים. אני לא מסתכל על התקופה הזו בערגה ואומר 'יגיעו ימות המשיח'.

"אני חושב שזו תהיה תקופה מאתגרת מאוד להתיישבות הישראלית, כי תהיה אנרכיה והרבה אנשים עם נשק, שהדבר הקל ביותר עבורם הוא הפנייתו זה נגד זה, אבל גם נגד המתיישבים. זה יאתגר מאוד את הביטחון השוטף של ההתיישבות. יהיו ימים לא פשוטים, ואנחנו (הכוונה למתיישבים ביו"ש, אלקין הוא תושב כפר־אלדד בגוש עציון. א"כ) צריכים להכין את עצמנו אליהם.

"לטווח הארוך זה אומר שאנחנו הולכים למציאות אחרת, שמרחיקה אותנו מאוד מהמסלול של 'שתי המדינות', ולא בגלל שישראל רוצה בזה. אדרבה, מרבית המערכות הישראליות עושות כל מה שביכולתן להארכת חיי הרשות ולמנוע את קריסתה. אבל כמו שאמרתי, זה לא תלוי בנו".

כיצד יש להיערך ליום שאחרי אבו־מאזן?
"יש פה מכלול. מערכת הביטחון צריכה לחשוב כיצד היא פועלת בעידן האנרכיה. איך מטפלים בנשק החופשי  ואוספים אותו, ואיך שומרים על ביטחון המתיישבים ומונעים פיגועים בתוך הקו הירוק. היום אנו עדיין נסמכים לא מעט על הרשות. בהקשר הזה המציאות תהיה אחרת לגמרי. כיום אנו מנהלים יחסים עם מערכת היררכית פלסטינית. איננו שחקנים שם, ואיננו מנסים לחזק או להחליש מישהו. אנחנו לא מתערבים. אני טוען שבמצב של אנרכיה לא תהיה ברירה אלא להתערב. או שתילחם בכולם, או בחלקם".

מה לגבי היבטים אזרחיים, גם לגביהם האחריות תיפול על כתפינו?
"לא בטוח, כי ייתכן שהמערכות המוניציפליות ימשיכו לתפקד, אבל לא תהיה כתובת אחת. לכן במציאות החדשה נצטרך להבין מהי מקבילית הכוחות. ייתכן שהאחריות תיפול על המנהל האזרחי כמו שהיה בעבר, וייתכן שעל כוחות מקומיים בסיוע כלשהו שלנו. ייתכן גם שלא תהיה אחידות, והמצב ישתנה ממקום למקום".

עד שיגיעו, אם יגיעו, הימים שאחרי עבאס, ניטש בצמרת המדינית של ישראל ויכוח עז בשאלה כיצד לנהוג בו וברשות הפלסטינית בתקופת הביניים. מערכת הביטחון, כפי שמתפרסם חדשות לבקרים, ממליצה לעטוף את אבו־מאזן במחוות ובכיבודים שלדעתה יחזקו את מעמדו.
 

לשיטתם, גם אם אבו־מאזן ייפול במוקדם או במאוחר, האינטרס הישראלי הוא רשות פלסטינית חזקה. שכן הרש"פ עדיפה על כל אפשרות אחרת, כי אם לא עבאס ומנגנוניו יבואו חמאס, או דאעש, או בעיקר כאוס. 36 אלף חיילי מנגנונים פלסטיניים שכיום מקבלים משכורת ואיכשהו רתומים למשימתם, יחפשו מקורות הכנסה חלופיים ויחדלו לעשות גם את המעט שהם עושים.

לכן, ההמלצה של מערכת הביטחון היא לזרוק עצם ועוד עצם לעבאס, כדי לבסס את שלטונו ולחזקו. למשל, לאפשר לפלסטינים לבנות לעצמם בית חולים וכך גם לחסוך 200 אלף אשפוזים שנתיים שלהם בבתי חולים בישראל. או התוכנית שפורסמה ב-nrg לפני חודש, למסור 40 אלף דונם לרש"פ. המנהל האזרחי קידם אותה, שרי הימין רתחו, נתניהו – גם מסיבות אחרות – גנז, אבל הוויכוח על התוכנית נמשך גם בעצם הימים האלה.

אלקין, צריך להדגיש, לא חושף ולו פרט מהמתרחש בקבינט. "הדיונים בקבינט צריכים להישאר בקבינט. כיו"ר ועדת חוץ וביטחון ראיתי שהוצאת חומרים מהקבינט גורמת נזק אמיתי לביטחון ישראל", הוא אומר. אבל בלי להיכנס לפרטים, הוא תוקף קשות את גישת מערכת הביטחון שלדעתו שבויה בתפיסות עבר ולא מבינה שעתיד הרש"פ כלל לא תלוי בישראל.

"השיח המרכזי לוקה בעיוורון ובחסר בצורה מאוד משמעותית. כי התפיסה הרשמית, גם של מערכת הביטחון, היא 'האם הרשות הפלסטינית היא דבר טוב לישראל, מה אנו מקבלים, מה תרומתם למאבק בטרור' וכדומה.

"בעיניי זה שיח מוטעה. ההנחה הטמונה היא שיש נוסחת קסם שבאמצעותה אנחנו יכולים לדאוג להמשך קיומה של הרשות. מהשיח הזה נובעות ההצעות לנקוט צעדים כאלה ואחרים, בדרך כלל על חשבוננו - בדרך כלל האכלת המולך שתמיד דורש עוד אוכל - בנימוק שאם אותו מולך לא יהיה קיים, מצבנו יהיה גרוע יותר, שמשתלם לנו לשלם את המחיר ולהקריב את הקורבן.
 
"אני מסתייג מכל הגישה הזו. לדעתי עבר זמנה, והיא ניסיון לטמון את הראש באדמה ולא לראות נכוחה את המציאות. אינני נכנס לדיון האם לישראל טוב או לא טוב שיש רשות פלסטינית. יש לי הספקות שלי בעניין. אבל גם אם הייתי חושב אחרת, אני אומר שעתידה של הרשות הפלסטינית לא תלוי בנו אלא ייקבע בהשפעת תהליכים פנימיים שמתרחשים בתוכה. שום ניסיון מלאכותי להאריך את חייה במכונת הנשמה של ויתורים ישראליים לא יציל אותה, ואפילו לא ידחה את הקץ", תוקף אלקין.

הוא לא מסתיר כי חיציו מכוונים אל מערכת הביטחון, וגם לעמיתיו לקבינט. "לא במקרה אני מדבר על זה, כי אנחנו בשיח שגוי. 'טוב לנו, רע לנו', ואני אומר זה לא תלוי בנו. זו קריאת אזהרה לציבור הישראלי, ובין השאר למתיישבים, לגורמי הביטחון ולהנהגה הישראלית. אנחנו צריכים לנסות להפסיק להחזיר את המים שברחו מהדלי, אלא להיערך למציאות הלא פשוטה שיש בה גם יתרונות.

"במשך עשרים שנה מאז ימי אוסלו התרגלנו לתפיסה שיש מין קבלן־משנה בדמות הרשות הפלסטינית. התפיסה הזו מעוורת אותנו מלראות את השינוי. מתנהלים דיונים על 'לתת להם פה, ולתת להם שם', כדי להאריך את חייה באופן מלאכותי. בעיניי זה לזרוק מתנות למולך, והכי מדהים זה ש'לא נודע כי בא אל קרבו'. זה לא מועיל לך בכלום כי הוא מיד רוצה עוד. לכן גם בחרתי לדבר על הנושא הזה בפעם הראשונה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg