מה התחבא בהסכם עם צה"ל? פיטורים המוניים
המנכ"לים של משרדי האוצר והביטחון נראו נינוחים אחרי שחתמו על הסכם השלום הכי מפתיע במזרח התיכון. לעומתם, רבים בצה"ל קיבלו את הרפורמה בלחץ לא מבוטל
אפילו סוכנויות המודיעין המשוכללות ביותר לא היו יכולות לחזות את ההתפתחות המפתיעה ביותר במזרח התיכון בעת האחרונה: הסכם השלום בין משרד הביטחון ומשרד האוצר בישראל.
עוד כותרות ב-nrg:
- בדרך לגינס: אשתו בת 62, בן כמה הוא?
- זעם על שרלי הבדו: "הילד הסורי היה אנס?"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההשלמה באה לידי ביטוי במחזה שעד לא מזמן נחשב בלתי־נתפס: מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במיל' דן הראל, ישב ביום שני בבוקר בקריה בתל־אביב עם מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, בתדרוך משותף לתקשורת. שניהם לבשו חולצות משובצות בצבע תכלת, ונראו סחבקים. אפילו זכר לנהרות הדם הרע שזרם בין המשרדים לא ניכר ביניהם. תחילה התייצבו הראל ובאב"ד למטווח מול הכתבים הכלכליים, שהתרגלו לזהות את מערכת הביטחון כשטן הגדול. אחר כך הגיע החלק הקל והנעים יותר מבחינתם: המפגש עם הכתבים הצבאיים.
גם אחרי שני התדרוכים נותרו לא מעט סימני שאלה לגבי ההסכמות שגובשו ועתיד היחסים בין המשרדים. אבל עכשיו לפחות ברור שהרומן הסודי החל להתגבש בין בכירי המשרדים לקראת סוף 2015. ההסכם בין הצדדים נחתם כבר במהלך נובמבר, ורק עכשיו, לאחר שנסגרו סוגיות אחרונות הקשורות לפנסיה של אנשי הקבע, הוא יצא לאור.
מה הדבר החשוב בהסכם? שהוא קובע מסגרת תקציב לחמש שנים עבור מערכת הביטחון, שיכולה להשתנות כאשר יתחלפו ראש ממשלה או שר אוצר. מה הכי מוצנע בהסכם? העובדה שצה"ל מתכוון לשלוח הביתה עד סוף 2016 יותר מ־4,000 אנשי קבע. אילו היו פיטורים כה המוניים בכל גוף אחר הייתה קמה סערה ציבורית, אבל בצה"ל זה עובר בשקט, בערך.
כותרות העיתונים הדגישו השבוע את הנושא הכי עסיסי בהסכם: הסדר הפרישה והגמלאות של אנשי הקבע, והצערה מחודשת של גיל הפנסיה. בשורה התחתונה והחשובה יותר, האוצר והביטחון סיכמו על תקציב של 59 מיליארד שקל בשנה, שילך ויגדל בכל אחת מהשנים הבאות. במקביל יצאו מהתקציב עם הזמן סעיפים שאינם קשורים להוצאה ביטחונית אמיתית, כמו 5 מיליארד שקל המשולמים למשפחות חללי צה"ל, לנפגעי פעולות איבה ולנכי צה"ל, בהם עשרות אלפי נכים שלא נפגעו בשום קרב.
במסגרת ההתחייבויות של מערכת הביטחון תגדל ההשקעה במחקר ובפיתוח ביטחוני תשתיתי מ־700 ל־800 מיליון שקל בשנה, וצה"ל יתחייב לשחרר את החיילים לאזרחות אחרי שנתיים וחצי במקום אחרי שנתיים ושמונה חודשים, החל מגיוסי 2020.
המספרים של התקציב הזכירו ללא מעט אנשים את המלצות דו"ח לוקר, שהושמצו בידי צה"ל וזכו לכינויי גנאי מעליבים מפי שר הביטחון יעלון. אז מה ההבדל בין המלצות לוקר להסכם הנוכחי? בעיקר מודל הפנסיה. ועדת לוקר המליצה לבטל את הפנסיה המוקדמת לרובם המוחלט של אנשי הקבע, ולעשות אבחנה בין מפקדי גדודים לשאר הצבא.
המודל החדש איננו מבחין בין לוחמים וכאלה שאינם לוחמים, אבל מפחית בכ־30 אחוזים את מספר אנשי הקבע שיגיעו עד גיל פנסיה ולא יצאו לאזרחות עם פיצויים מוגדלים בכמה תחנות מעבר עד גיל 36, וגם מאזרח כ־200 תפקידי רבי־סרנים.
הבדל משמעותי נוסף הוא שההסכם מקובל על שני הצדדים, ואיננו נעשה בכפייה על צה"ל. גיל הפרישה יהיה צעיר בהרבה מהיום ואישר את המלצות לוקר: 43 בממוצע לקצינים ו־52 לנגדים. במשרדי האוצר והביטחון טוענים שזה טוב לצבא, טוב למשק וטוב גם לפורשים עצמם.
ההסכם בין האוצר לביטחון שחרר לא מעט לחץ בצה"ל, והוציא לדרך את תוכנית 'גדעון' לחמש השנים שבין 2016 ל־2020. פקודת התוכנית שניתנה מטעם אגף התכנון ואושרה בידי הרמטכ"ל, כבר מבוצעת. מצד אחד, העובדה שצה"ל פועל מאז תחילת השנה עם תקציב מאושר וידוע מראש ואינו עוסק בתרגילים חשבונאיים ומימוניים כפי שהתרגל בשנים קודמות - היא הקלה עצומה. מצד שני, גל הפיטורים גורם לא מעט לחץ ביחידות רבות, בשל צמצום צבא הקבע - פיטורים בשפה פחות מכובסת.
עיקר הקיצוצים נובעים מסגירת יחידות ומ"השטחת" הצבא - השם המקובל למהלך שמוביל הרמטכ"ל איזנקוט ושמשמעותו הגדלת מוטת השליטה של המפקדות, כך שכל תא"ל יפקד על יותר אלופי־משנה מבעבר, כל אלוף־משנה יקבל לאחריותו יותר סגני־אלופים וכן הלאה. התוצאה היא הקטנה של תפקידים רבים כמו ראשי מחלקות, ענפים ומדורים, שמייצרים לא מעט עבודות סרק פנים־ארגוניות.
הבעיה היא שמורל אנשי הקבע נמצא בשפל כתוצאה מהמתקפות הקשות על המשרתים בזמן המלחמה בין האוצר לביטחון. הפיטורים ההמוניים לא משפרים את מצב הרוח. רבים רואים בכך את המניע לפיצוץ בתוך אגף המודיעין שנחשף השבוע לציבור הרחב, כאשר נודע כי ראש חטיבת המחקר תא"ל אלי בן־מאיר ביקש לסיים את תפקידו כבר בקיץ הקרוב, שנתיים לפני סוף הקדנציה שלו. בן־מאיר עשה קודם לכן קדנציה קצרה במיוחד, בת שנה בלבד, כקצין המודיעין הראשי.
תחת פיקודו של בן־מאיר קיימת תסיסה רבה בחטיבת המחקר, שבה מצומצמים תפקידים רבים בימים אלה. עם זאת, יש הטוענים כי הצמצומים אינם קשורים לעניין וכי הכול אישי: מערכת היחסים של בן־מאיר עם ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, היא מן הגרועות.
האם זה בגלל הרקע השונה שלהם (הלוי צמח בסיירת מטכ"ל ובחטיבת הצנחנים, בזמן שבן־מאיר הוא "חנון" מודיעין קלאסי)? ייתכן. אבל האמת היא שהעימות הגדול של בן־מאיר לא היה מול ראש אמ"ן אלא מול ראש חטיבת ההפעלה באגף המודיעין, ק', שהוא דומיננטי ודעתן, ומנסה להוביל שינויים באגף המודיעין, שאינם מקובלים על ראש חטיבת המחקר.
בכל מקרה, תא"ל בן־מאיר יישאר בתפקידו עד לחודש יולי הקרוב, למרות מערכת היחסים הגרועה שלו עם ק' ועם ראש אמ"ן, שנחשפה ברבים. זה לא מצב בריא, אך כך סוכם בין הצדדים.
בינתיים מוטרדים רבים בצמרת גם משאלות הקשורות לכוורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעדיין לא מינה יורשים לראש המטה לביטחון לאומי ולמזכיר הממשלה, במקום יוסי כהן ואביחי מנדלבליט שמונו לראש המוסד וליועץ המשפטי לממשלה.
במטה לביטחון לאומי היה מינוי בימים האחרונים: יעקב נגל מונה לסגן ראש המל"ל, חודשים ארוכים אחרי שהסגן הקודם, אבריאל בר־יוסף, סיים את תפקידו, ובלי לחכות שראש המל"ל הבא ימנה את סגנו. זה אולי מעיד על כך שראש הממשלה אינו מתכוון למנות באופן מיידי ראש חדש למטה לביטחון לאומי.
בעבר הוזכר שמו של מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף עידו נחושתן, כמועמד לתפקיד. בין אם התפקיד הוצע לו ובין אם לאו, נחושתן כנראה לא היה מעוניין בתפקיד. בימים האחרונים מוזכר כמועמד פ', המשמש בשנים האחרונות ראש אגף המודיעין במוסד. פ' עשה קריירה ארוכה בחטיבת המחקר באמ"ן ושימש בה בין היתר ראש זירת הטרור. נכון לעכשיו, אין אישור לכך שראש הממשלה אכן מתכוון למנותו לראש המל"ל.
אקו"ם