ראשי » חדשות » דעות

"תחקיר נאווי": קו פרשת המים של השמאל הקיצוני

תחקיר 'עובדה' הזניק את הימין לעננים, אבל מי שצריך לשמוח על הפיכתם של 'בצלם' ו"שוברים שתיקה" ללא רלוונטיים הוא השמאל השפוי

כ-15 אחוזים מכל האמריקנים בעלי זכות הבחירה באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת היו חברים ב'קו קלוקס קלאן'. כן, הארגון הימני הקיצוני והשולי של היום, שנתפס כמעט כבדיחה גרועה, מנה אז כ-5 מיליון אנשים. ב-1924, למשל, הצטרפו אליו מדי שבוע כ-100 אלף בני אדם.

בקליפורניה נוסדה "עיר הקלאן" ובה קולג' ושאר מוסדות ציבור, שעל כולם התנוססה הסיסמה שליוותה את הארגון באותה תקופה: "100 אחוז אמריקנים". ואז, בתוך חמש שנים בלבד, צנח מספר החברים בארגון ל-30 אלף בלבד. הוא התרסק, הידרדר מתהום אחת לשנייה ולשמחת כולם לא התאושש עד היום. מ-100 אחוז אמריקניות לאפס - באפס זמן.

מי שאחראי לתופעה המשונה והבלתי מוסברת הזו הוא בעיקר די.סי. סטפנסון. הברנש סטפנסון היה פעיל בכיר ב'קו קלוקס קלאן' במדינת אינדיאנה. באותה תקופה שמר הארגון על ארשת מהוגנת ושומרת חוק, גם אם מתחת לפני השטח כולם ידעו את האמת על מעללי חבריו. ב-1925 חטף ואנס הפעיל הבכיר אישה לבנה כבת שלושים. הזעזוע בארגון היה אדיר: נשים לבנות היו סמל הטוהר שלו, ופגיעה כה חמורה בהן הייתה מעשה בלתי נסלח. עשרות אלפי אנשים נטשו את ה'קו קלוקס קלאן', והמגמה הזו התגברה בחודשים שלאחר מכן בעקבות עדויות חדשות על מעשי הארגון שצצו במעין כדור שלג. במהרה הפך ה'קלאן' ללא לגיטימי.

 

זה לא שהימין האמריקני נעלם - להפך. דווקא ניכוש העשבים השוטים והקיצונים, חשיפת פניהם האמיתיות של מנהיגים ופעילים ברברים שמדברים גבוהה-גבוהה על ערכים ובפועל עושים מעשי נבלה, גרם לניקוי אורוות, להצמחתה של מחלוקת פוליטית הגיונית בין שמרנים לליברלים, בין ימין ושמאל, בין דמוקרטים לרפובליקנים. את פירות חשיפת פרצופו האמיתי של איש אחד, לא חשוב במיוחד, קוטפת החברה האמריקנית עד היום.
עזרא נאווי הוא לא די.סי. סטפנסון, בדיוק כשם שארה"ב אינה ישראל וכמו ש'תעאיוש' ו'בצלם' אינם ה'קו קלוקס קלאן'. ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה במדויק אף פעם, וזה מה שיפה בה. כמאמרו של קרל מרקס, ההיסטוריה חוזרת על עצמה - קודם כטרגדיה ואחר כך כפארסה.

אז אולי זו הטרגדיה של ארגוני השמאל – למרות שלא מעט זוויות צילום מציגות את עזרא נאווייותר כמו פארסה - אבל השבוע החולף הוא קודם כול קו פרשת המים בקיומן של עמותות וארגוני השמאל הקיצוני. בנימין נתניהו טען בזמנו שהשנה היא 1938; מבחינת 'תעאיוש', 'בצלם' ו'שוברים שתיקה', השנה היא 1925.

באופן די מדהים, מה שהספיק כדי לסתום את הגולל על הקריירה של סטפנסון – כלומר, על עבריינות מין - ממש לא דגדג לנאווי להמשיך ולתפקד כיקיר השמאלהקיצוני. הרשעתו ב-1992 במעשה סדום בקטין פלסטיני לא ערערה כהוא זה את דמותו כאביר זכויות אדם בחלקים ההזויים של האגף השמאלי. עוד מהמורה שיושרה במהירות מפליאה בידי מכבשי האנטי-כיבוש הייתה הרשעה נוספת של האיש בתקיפת שוטרים שבוצעה בשנת 2007. עצומה של 20 אלף איש קראה אז לשחרורו המיידי, וגברת בשם יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה וכיום חברת המועצה הבינלאומית של 'הקרן החדשה לישראל' וחברת המועצה הציבורית של עמותת השמאל הקיצונית 'יש דין', קראה לו "רובין הוד". רומנטי, תודו.


- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בפנייתה לבית המשפט כדי שיחוס על הצדיק נאווי יצא מפיה של קרפ המשפט הבלתי ייאמן הבא: "הוא עבריין משום שהורשע, אבל הוא לא אדם עבריין, שכן מנגד עומדת מסכת פעילויות ענפה". תקראו את המשפט הזה שוב, ואולי תצליחו להריח את הסירחון, את הריקבון, את השחיתות המוסרית של מי שרואים רק את דבשת האחר. סטפנסון, מאחוריך.

אבל כל זה - כאמור, מה שאצל האמריקנים כבר מזמן היה מספיק לאדם כדי להיזנח ולהינטש בצד הדרך כאחרון הפושעים הדחויים והעלובים - לא הספיק במקרה של נאווי. ממש לא. נאווי המשיך להיות פעיל מרכזי ואהוד בקרב ארגוני השמאל הקיצוני עוד שנים ארוכות, עד השבוע. חשיפת 'עובדה' על התרברבותו כמסגיר סוחרי קרקעות לעינויים ולמוות – זה כבר באמת היה המסמר האחרון. החברה הישראלית חובבת התיעוד המצולם נרעשה מהסיפור, ובצדק, ונאווי הוקע כפי שראוי לו.

 

אלא שבמקום לנסות ללמוד משהו מההיסטוריה, ארגוני השמאל הקיצוני בחרו לתקוף בחזרה את חושפי הפרשהובכך לגונן על נאווי. הגינויים כלפי האיש היו רפים, מלאי אפולוגטיקה וגלגול עיניים. בכך כנראה ביצעו אותם ארגוני שמאל את טעות חייהם: 'בצלם', 'תעאיוש', 'שוברים שתיקה', שהתברר השבוע כי שילם לנאווי כסף מזומן על פעילויותיו, ועוד – גזרו השבוע במו ידיהם את גורלם להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה הישראלית.

ממראית עין של "100 אחוז זכויות אדם" הם הפכו בשבוע אחד לאפס: 0 אחוז זכויות אדם, 0 אחוז ישראליות.
אותם ארגונים אולי ימשיכו לקושש תרומות בחו"ל - שרת החוץ השוודית כנראה נמצאת אצלם בחיוג המהיר - ויעופפו עוד כמה שנים לקוקטיילים ולטקסים בטרקליני אירופה הצבועה ואובדת העצות, אבל חוש הצדק הישראלי, זה שעד לפני שבוע עוד נתן לארגונים הללו מעט קרדיט, עשה השבוע את המהפך הסופי.

זה נגמר, חברים. יותר מדי זמן השתלט השמאל הקיצוני על השיח. חלק מכך קשור לחוסר האונים מכמיר הלב של מפלגות השמאל הציוניות, שלא מצליחות לייצר מנהיגוּת ראויה וסדר יום כבר שנים ארוכות. ארגונים חוץ מפלגתיים משתלטים על הריק הזה, והתוצאה היא נאווי ושות'.

זה הזמן של השמאל הישראלי להרים ראש. הימין אמנם מרגיש השבוע בעננים, אבל האמת היא שמדינת ישראל זקוקה לשמאל פעיל שיציב חלופה שלטונית אמיתית. סילוקם של 'בצלם', 'שוברים שתיקה' ו'תעאיוש' מהזירה עשויה סוף-סוף להביא את היום הזה. שמאלנים, הגיע זמן גאולתכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל שנבל

עיתונאי בכיר ב'מקור ראשון'

לכל הטורים של אריאל שנבל