"ארה"ב בהיסטריה": הידידות החדשות של ישראל
האם מתחת לפני השטח מתפתח משולש מודיעיני בין ישראל, רוסיה ואיראן, לבחינת "היום שאחרי" בסוריה? מדוע האמריקאים לעולם לא יתנו לזה לקרות? ולמה הציעה וונדי שרמן חברות לנצח ליעקב עמידרור?
לפעמים חלומות מתגשמים. לא עבר שבוע מאז הסרת הסנקציות מהרפובליקה האסלמית של איראן, והנה התבשרנו שהמותג לואי ויטון ותיקי היוקרה שלו כבר עושים את דרכם לטהרן. החדש של לואי ויטון מסדרת קפוצ'ין עולה אמנם 'רק' 4,600 אירו, אבל בטהרן יש כנראה לא מעטים שיכולים להרשות אותו לעצמם. מה גם ש־150 מיליארד דולר איראניים שהוחזקו בחשבונות בנק מוקפאים במערב, מתחילים לנוע כעת בחזרה לסניפי הבנקים בטהרן.
עוד כותרות ב-nrg:
- עו"ד של נאווי: "שידור תחקיר עובדה - קנוניה פוליטית"
- מה חיפשו עשרות חרדים בתוך משאית זבל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כן, נשות קציני משמרות המהפכה יוכלו מעתה להתהדר במוצרי יוקרה מערביים. אבל לא זו הבעיה, שיהיה להן לבריאות. החשש הוא שאיראן תשתמש מעתה בכסף כדי לתדלק את תעשיית הטרור במזרח התיכון. בפועל דרושים שברי אחוז בודדים מן ההון החדש כדי לשלם משכורות לחיזבאללה, לחמש את המיליציות השיעיות בעיראק ולרפד את חשבונות הבנק של האליטה הסורית בדמשק. זוהי רשימה חלקית של שלל הפעילויות שטהרן תוכל מעתה לממן כדי להמשיך לייצא את המהפכה האיראנית.
וונדי שרמן, ראש צוות המשא ומתן האמריקאי לשיחות הגרעין, הציעה השבוע לא להתרגש מהסכומים המדוברים. "בפועל", אמרה, "מדובר ב־55 מיליארד דולרים בלבד. לצורך השוואה, כדי לשקם את תעשיית הנפט האיראנית לבדה דרושים 150 מיליארד".
התמונה כמובן הרבה יותר מורכבת. החל מהשבוע חוזרת איראן לייצא חצי מיליון חביות נפט ליום, מה שיעשיר את קופת המשטר על בסיס יומיומי גם במחירי הרצפה הנוכחיים של הנפט. שרמן דיברה בכנס ה־INSS שכותרתו השנה הייתה "שינוי כללי המשחק?".
ואכן, עם חתימת הסכם הגרעין עם איראן וכניסתה הדרמטית של רוסיה למלחמה בסוריה, מרחף מעל האזור סימן שאלה ענקי. מפת האינטרסים והבריתות האזורית נבחנת מחדש. במקביל לכעס והעלבון בריאד על המדיניות האמריקאית, נובטים בירושלים ניצני הכרה שגם מפת האינטרסים הישראלית והאמריקאית באזור אינה חופפת עוד.
שרמן דיברה מהראש אך גם מהלב על הקשיים במשא ומתן עם איראן, במיוחד על רקע התנגדותו העקבית של נתניהו להסכם. "כיהודייה שגדלה בקהילה חמה בבולטימור, היו לי כמה רגעים קשים במיוחד במשא ומתן", הודתה. "וגם אם יקי כבר אינו חבר שלי", הוסיפה בפנייה ישירה לאלוף במילואים יעקב עמידרור שנכח באולם, "אני לנצח חברה שלו".
"מעולם לא התנגדתי להסכם טוב על פני פעולה צבאית", השיב עמידרור בהמשך. "הבעיה היא שמרגע שהאיראנים הבינו שלמרות האמירה שכל האופציות על השולחן, פעולה צבאית אמריקאית לא הייתה באמת חלק ממנה, זה מה שקבע את תוצאות המשא ומתן". אחר כך בהפסקה הם דיברו. "אני חייב לך ארוחת ערב", אמר עמידרור לשרמן. "אתה לא חייב לי כלום", השיבה.
השניים קבעו להיפגש בוושינגטון. בקרוב כולם יפגשו בכנס איפא"ק. נכון, המשא ומתן הסתיים, שרמן עזבה את תפקידה בראש צוות המ"מ וכעת היא עובדת חזק עבור קמפיין הבחירות של הילרי קלינטון. אם וכאשר קלינטון תיבחר לנשיאת ארה"ב, סביר להניח ששרמן תהיה שם.
שבועיים לפני הכנס, במהלך סוף שבוע ברומא שכלל פגישות עם מקורות דיפלומטיים וגם לא מעט ספגטי ארבייטה, שמעתי את ההערכה הבאה מפי מקורות: "בימים אלו נבנה משולש מודיעיני בלתי פורמלי בין רוסיה וישראל מצד אחד, ובין רוסיה ואיראן מצד שני. מדובר בתהליך בעל אופי לימודי־אסטרטגי, שבמהלכו מחליפים הרוסים רעיונות ודעות איך כל צד רואה את דמותה של סוריה ביום שאחרי".
אני מודה שהתגובה הראשונה למידע הזה הייתה הסתייגות מוחלטת. במחשבה שנייה, ההיגיון מאחורי הטיפ המודיעיני המעניין הזה נראה סביר. לפני שלושה חודשים, כשהמזרח התיכון עדיין להט בשמש של סוף ספטמבר, ייסדו הרוסים חדר מצב בבגדד. מאז הם מרכזים בו מידע לצורך מלחמה נגד דאעש וארגוני הג'יהאד האסלאמי.
החדר קיבל את הכינוי "המרובע המודיעיני", וחברות בו רוסיה, איראן, עיראק וסוריה. הראשון לדווח על כך היה איברהים אל־אמין, העורך הראשי של העיתון הלבנוני 'אל־אחבאר', הידוע במקורותיו המשובחים. זה היה עוד לפני שמישהו במערב קלט בכלל שהרוסים הצליחו, במבצע צבאי מבריק, להגניב לסוריה מטוסי קרב מתקדמים.
המטוסים עברו דרך שמי עיראק בחסות חתימת הרדאר של מטוסי 'אנטונוב' ענקיים. אלה הסתירו את מטוסי הקרב שנלוו אליהם בטיסה צפופה. מאז, הרוסים עושים בשלושים מטוסי קרב מה שהאמריקאים, הטורקים ועוד אי־אלו שחקנים לא עושים ב־400־500 מטוסים. כלומר, משנים את פני המלחמה בסוריה ועמה את המזרח התיכון.
האמריקאים היו בהלם כשבסוף ספטמבר חצה דיפלומט רוסי את הכביש ודפק בדלת כדי ליידע את עמיתיו בשגרירות ארה"ב על תקיפה רוסית מן האוויר בסוריה. מאז זה הפך לשגרה. רק בשבוע האחרון ביצעו הרוסים עשרות גיחות בדרום המדינה, סמוך למשולש הגבולות של סוריה, ישראל וירדן.
ישראל הייתה הראשונה להגיב לנוכחות הרוסית התקדימית באזור. ראש הממשלה יצא לביקור בזק במוסקבה ונועד עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. נתניהו לקח עמו קבוצה קטנה אך מובחרת של קצינים, שנועדו במקביל עם סגן הרמטכ"ל הרוסי. המטרה הבסיסית הייתה לייצר הבנות צבאיות ולמנוע קונפליקטים מבצעיים בשמיים הצפופים באזור. מאז התקיים ביקור גומלין של משלחת רוסית בארץ שאותה אירח ראש המוסד, יוסי כהן, ימים לפני כניסתו לתפקיד.
לדברי מקורות יודעי דבר, באמצע היו עוד אי־אלו מפגשים. כפי שזה נראה עכשיו, בין ירושלים למוסקבה מתרקם דיבור צפוף מהסוג שהאמריקאים רחוקים מלהתלהב ממנו. או כפי שאמר השבוע מי שמכיר היטב את הנושא, "הם אפילו די בהיסטריה ממנו".
דווקא על הרקע הזה, אחד המוזמנים היותר מעניינים השבוע בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי היה ויאצ'סלב טרובניקוב, לשעבר ראש ה־SVR, שירות הביון הרוסי. טרובניקוב, אגדה מהלכת שבין השאר פעל בכיסוי עיתונאי בהודו וכיהן גם כשגריר בהודו ובנגלדש, שייך לאליטה המקורבת לקרמלין.
הוא סבור שהחיבור הרוסי־ישראלי מתבקש בנסיבות הצבאיות הנוכחיות. יתירה מכך, לדעתו האופציה של ערוץ רוסי לשיחות בין ישראל לאיראן מתבקשת אסטרטגית. "אמנם להיות מתווך זו אחריות עצומה", אמר, "אולם אינני חש שיש מכשולים רבים מדי בדרך להביא יחד את איראן וישראל לדבר".
כנראה שלא רק טרובניקוב חש כך. בשולי הכנס השבוע התארגן משחק סימולציה חשאי, שבבסיסו תרחיש ולפיו רוסיה יוזמת מהלך להקמת ערוץ לדו־שיח חשאי בין איראן לישראל. מארגני הכנס חשו צורך משום מה לשמור את זהות המשתתפים בסוד, אך לטובת הקוראים נחשוף כאן רשימה חלקית של המשתתפים. את הרוסים שיחקו שגריר ישראל לשעבר ברוסיה צבי מגן, וחוקרת מהאקדמיה הרוסית למדעים. את האיראנים ייצג החוקר מאיר ג'בנדרפר, ואת ראש הממשלה נתניהו שיחקה סימה שיין, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד וראש אגף איראן במשרד לנושאים אסטרטגיים.
המסקנות במשחק הסימולציה היו די עגומות, אומר אחד המשתתפים. הצד האמריקאי היה היסטרי ממש, והתנגד לכל מהלך שייתן לרוסיה תפקיד מוביל. הצד הישראלי לא ראה תועלת בפתיחת שיחות עם האיראנים בהשוואה למחיר הנדרש כדי להתגבר על ההתנגדות האמריקאית, וגם על הפגיעה בקשר העדין שנרקם באחרונה עם מדינות ערביות.
זו הייתה בפועל עמדתו של הגנרל ג'ון אלן, עד לאחרונה מפקד הקואליציה למלחמה בדאעש בהנהגת ארה"ב. כשאלתי אותו השבוע על האפשרות, ולו גם התיאורטית, של שיחות בין ישראל לאיראן בתיווך רוסיה, היה הגנרל אלן חד־משמעי. "שיחות ללא מעורבות אמריקאית יקטינו את יכולותינו. ארה"ב לעולם לא תסכים לשיחות שיפגעו או ידחקו לשוליים את מעמדה או את נוכחותה באזור. אנו לא ניתן לכך לקרות", הבהיר.
טרובניקוב, ראש ה־SVR לשעבר, היה נחרץ לא פחות. "אחרי נפילת מסך הברזל הייתה אופוריה בשני הצדדים. במערב בגלל תחושת הניצחון, וברוסיה כי ציפינו להתקבל בקהילה הבינלאומית כמעצמה ריבונית, לא לנגן כינור שני. את זה לא הבינו במערב. כעת", הדגיש טרובניקוב, "הדברים משתנים ומגיעים למצבם הנכון".
טרובניקוב מתכוון כמובן לדרך הארוכה שעשתה רוסיה תחת פוטין דרך הפלישה לגיאורגיה, קרים, ואוקראינה, וכעת גם הבליץ בסוריה. מהלך שגם יריביו של פוטין במערב מודים ששינה את פני המזרח התיכון והזניק את מעמדה הבינלאומי של רוסיה דווקא מתוך עמדת נחיתות.
מוסקבה אמנם דוהרת כעת לקראת מפולת כלכלית בעקבות הסנקציות שהוטלו עליה עם הפלישה לחצי האי קרים והתמוטטות מחירי הנפט, אבל טרובניקוב משוכנע: "אנחנו נעמוד בסנקציות. העמדה המערבית מטופשת. סבלנו במהלך המאה ה־20 ונוכל לסבול עוד הרבה יותר. זה לא מה שיכופף אותנו".
גם את האיראנים, הוא סבור, לא יצליחו לכופף בלחץ מבחוץ. "בביקוריי באיראן", מתאר טרובניקוב, "פגשתי אוכלוסייה צעירה שמחוברת לאינטרנט ולרשתות חברתיות. הם חיים בחברה אחרת, שונה בתכלית מזו שחיים בה האייתוללות, מתנגדי הקדמה והרפורמות. הצעירים באיראן מבינים היטב את המצב העכשווי. העולם משתנה במהירות עצומה, וצריך לסמוך עליהם שיביאו את השינוי הדרוש".
למרות ערפל הקרב, אני מבקשת ממנו לנסות לחזות איך ייראה המזרח התיכון בשנה הקרובה. "מה שקורה כעת במזרח התיכון הוא בלתי צפוי לחלוטין", הוא אומר. "עוד בעיצומו של האביב הערבי דיברנו אני והקולגה שלי, יבגני פרימקוב, על עתיד האזור. המסקנה הייתה שאיש אינו יכול לצפות קדימה" .
פרימקוב, ידיד קרוב של טרובניקוב והמזרחן האולטימטיבי של רוסיה, עבר בינתיים לעולם שכולו טוב. שם הוא כנראה משחק שח עם ידיד אחר שלו, סדאם חוסיין. אבל טרובניקוב מתנדב בכל זאת לתת הערכה. "לוב צפויה בקרוב לסבב הפצצות נוסף מן האוויר. במה שקשור לסוריה, אני משוכנע שבמחצית הראשונה של 2016 תהיה בדמשק הסכמה משותפת של הפלגים השונים לתנאים לחוקה חדשה. עד סוף 2016 גם דאעש במרחב החליפות ייהרס. כמובן, מאמצינו יגרמו לתגובת נגד. אנחנו מוכנים לכך".
טרובניקוב מתכוון לנקמה של דאעש. הרעה מבחינתו תיפתח מדרום: קווקז, צ'צ'ניה. אך מבחינתו אין בכך כל חדש. "זה קרה לנו בצ'צ'ניה בשנות ה־90, עכשיו זה קורה גם בפריז". טרובניקוב מעריך שככל שדאעש יידחק לפינה בסוריה ובעיראק, תגובת הנגד תכה ממערב למזרח, מפריז לג'קרטה.
ואם זה תלוי בפוטין, גם לנשיא טורקיה ארדואן לא צפויים חיים קלים בשנה הקרובה. הוא על הכוונת, וזה כנראה אישי לא פחות מאסטרטגי. המתח בין טורקיה לרוסיה לא יישכח בעתיד הקרוב. הרוסים יכאיבו לטורקים שוב ושוב.
כבר במלחמת צ'צ'ניה, אומרים מקורות, פנו הרוסים לטורקיה ובקשו להסגיר רוצחים צ'צ'נים שמצאו מקלט בטורקיה, לרוב בבתי חולים פרטיים. כשפנו הרוסים עם מידע מודיעיני מדויק, שמות, תאריכים וכתובות, הטורקים שיקרו להם במצח נחושה. אין לנו בתי חולים בכתובות שנתתם, אמרו. פוטין שהיה אז ראש ממשלה, אומרים המקורות, משלם להם בריבית דריבית. מבחינתו, ארדואן משלם כעת לא רק עבור הפלת המטוס הרוסי לפני חודשיים. פוטין סוגר איתו חשבון פתוח מאז מלחמת צ'צ'ניה הראשונה בשנות ה־90.
השאלה היא האם בסביבה בלתי יציבה כזו מגעים בין ישראל לאיראן בתיווך רוסי הם בכלל רעיון טוב. התשובה, אומר אחד ממשתפי הסימולציה, מורכבת. אמנם במשחק עצמו ההחלטה הישראלית הייתה חד־משמעית, ליישר קו עם האמריקאים. אבל, אומר המקור, לא בטוח שהמשתתפים הישראלים בסימולציה אכן משקפים את הניואנסים האמיתיים. לדעתו הייתה הגזמה ברמת ההקפדה על הלויאליות לאמריקאים. במילים אחרות: לא בטוח שהאישיות של סימה שיין תואמת את זו של בנימין נתניהו.
בשורה התחתונה, אומר המקור, ישראל היא שחקן מקומי רב־עוצמה. בפאזל המזרח תיכוני הגדול, יש מחנות. סונים מול שיעים, סעודיה מול איראן, ארה"ב מול רוסיה. בעימותים הללו ישראל יכולה להכריע את התוצאה. מי שהיא תצטרף אליו הוא המחנה הזוכה. בירושלים, באופן טבעי, מעדיפים להצניע את העניין. זו מוסכמה שבשתיקה. לכן עולה כעת העניין של מגעים עם האיראנים. לכן האמריקאים לא ייתנו לעולם סיכוי לשיחות בניצוח רוסי.
הרוסים מצדם יעשו עכשיו הכול כדי שישראל לכל הפחות לא תפריע להם במהלך הנוכחי שלהם בסוריה. מכאן ההסכמות בשתיקה של מוסקבה לפעילות המיוחסת לישראל בסוריה ובלבנון נגד חיזבאללה. לכן גם טורקיה מחפשת עכשיו את ישראל בנרות.
מאז המפגש בין נתניהו לפוטין היו שני מפגשים ישראליים־רוסיים פומביים, וכנראה עוד כמה שלא דווחו. מה שוודאי לא גורם יותר מדי נחת בוושינגטון. אולם התחושה בכנס הייתה שעכשיו עם חתימת הסכם הגרעין והסרת הסנקציות מעל איראן, אפילו האמריקאים הבכירים שהגיעו השבוע לכנס היו "במשימה" להרגיע את הישראלים. המגמה הזו צפויה להימשך עד הבחירות לנשיאות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם