הכירו: הגוף שמוביל את האיחוד האירופי לחרם על ישראל
"אולי מדינת ישראל אינה רעיון כל כך טוב, ה-BDS הוא תנועה לגיטימית וצריך לפגוע בבנקים הישראלים". אלה רק חלק מהצהרות חוקרי מועצת קשרי החוץ של אירופה, גוף חיצוני בעל עוצמה שמוביל את האיחוד האירופי לחרם על ישראל
תמונה אחת שווה אלף מילים. כזו היא תמונת הבית בחשבון הטוויטר של יוּ לובאט, מי שנושא את התואר "מתאם פרויקט ישראל־פלסטין" ב"מועצת קשרי החוץ של אירופה". המירכאות אינן מקריות, שכן שם המוסד מטעה. בניגוד לרושם העולה ממנו, אין מדובר בגוף רשמי של האיחוד האירופי או אפילו של מדינה כלשהי ביבשת, אלא בארגון פרטי המשקף את עמדות חבריו בלבד. "המועצה" אמנם צברה השפעה רחבה ולה סניפים ברחבי אירופה.
עוד כותרות ב-nrg:
- בהלה עולמית: מיליונים עשויים להידבק בווירוס 'זיקה'
- הסכם חרדי עם נשות הכותל? "כניעה לליצנים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לובאט פועל בסניף הבריטי ובפרופיל הטוויטר שלו הציב מיצג שממנו עולה היא כי ישראל משתלטת בהדרגה ובשיטתיות על ארצם של הפלסטינים. המיצג (חפשו בגוגל: loss of land) מתאר ארבעה שלבים בתולדות ארץ ישראל, שניים היסטוריים ושניים עתידיים כביכול, כולם מאוירים על קירות הבטון של גדר ההפרדה. האיורים ההיסטוריים מציגים את תוכנית החלוקה ואת ישראל שבגבולות 49'. האיורים העתידיים מתארים כיצד שטחי יו"ש נבלעים על ידי ישראל עד ש'פלסטין' כביכול נעלמת.
לובאט כמובן לא יגיד במפורש שהסיפור לטעמו אך רמזים יפזר למכביר. הוא לא היחיד ביבשת שחושב כך. אפילו שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג־אנדרסן, אומר בשיחות סגורות: "80 אחוז אצלכם, מה כבר נשאר להם?" רוצה לומר, ארץ ישראל היא ארץ ערבית שבנסיבות היסטוריות ייחודיות נמסרה ליהודים. אנחנו, אירופה, פה כדי לוודא שמה שנשאר יימסר לידיים הנכונות, קרי ערביות. זו נקודת המוצא וזה היעד הסופי.
גם לובאט וגם שותפו ל"מועצת קשרי החוץ של אירופה", דניאל לוי, לא היו חשובים אלמלא השפיעו באופן ממשי על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי. לוי, ישראלי לשעבר, נמנה בשעתו עם מייסדי ג'יי סטריט. את סודה הכמוס של השדולה חשף לוי ב־2011 כשאמר לעיני המצלמות, "בשורה התחתונה, אם טעינו והם (אויבי ישראל) תולים אותנו (היהודים) בגלל מי שאנחנו, ולא בגלל מה שאנו עושים, כך שהכוח הוא הדרך היחידה לשמר קיבוץ יהודי במזרח התיכון - אם כך, אולי ישראל אינה רעיון כל כך טוב". הווה אומר: מחיקתה של מדינת היהודים מהמפה היא אפשרות שיש לדון בה. מאמר שפרסם לוי ב'הארץ' זכה לכותרת "ישראל עוד לא ראתה כלום מהסנקציות הצפויות לה".
בהזדמנות אחרת התבטא כי "ה־BDS הוא נוסחה לגיטמית ובלתי אלימה במחאה על מדיניות כיבוש בלתי אנושית ובלתי חוקית". את השקפת העולם הזאת מקדם היום לוי מכס מנהל דסק המזרח התיכון במועצה הנ"ל, זאת בנוסף להיותו חבר הנהלה בקרן החדשה לישראל ובארגון השמאל הקיצוני 'מולד'.
לוי הוא הבוס של לובאט. אין פלא אפוא שבחשבון בטוויטר הנזכר כתב לובאט כי "האיחוד האירופי חכם יותר, הגיוני יותר וחזק יותר מתנועת ה־BDS בהתמודדות עם מדיניות ההתנחלות של ישראל". פעם אחרת צייץ מחדש, כלומר המשיך וקידם התבטאות האומרת כי "בכל הנוגע לחרם, ישראל עומדת על כך שנתייחס באותה צורה לסחורות המגיעות ממנה ומהקולוניות בגדה המערבית. אני מסכים". במילים אחרות, לא רק את מוצרי ההתנחלויות יש לסמן אלא את כלל הייצוא הישראלי לאירופה. לובאט גם תומך בקשר גלוי בין האיחוד האירופי לחמאס ולארגוני טרור נוספים. לוי ולובאט אינם היחידים. חוקרים אחרים ב"מועצה" נהגו לכתוב בעבר במגזין +972 הקורא לחרם מלא על ישראל או השתתפו באירוע החד־צדדי של "ועדת האו"ם לזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלסטיני".
כך, בדרך מתוחכמת זו של התבטאויות גבוליות והליכה על הסף, הם וארגונים לא ממשלתיים אחרים מובילים את אירופה צעד אחר צעד להחרים את ישראל. כללי התקינות הפוליטית מונעים מהם מלהצהיר במפורש על הכוונה הזו, שכן נכון להיום החרמת ישראל עדיין נתפסת באירופה כצעד אנטישמי ולא לגיטימי. לכן, כדי שלא להיתפס כבלתי קבילים, הם נוקטים זהירות. אבל מעשיהם מעידים על כוונתם, וחמור יותר - עולה בידיהם לסחוף אחריהם את מוסדות האיחוד האירופי וחברותיו.
"מועצת קשרי החוץ" (ECFR - European Council on Foreign Relations) נוסדה ב־2007 מתוך מטרה מוצהרת לקדם מדיניות חוץ כלל־אירופית משותפת ומתואמת. המועצה לא עוסקת רק במזרח התיכון אלא בכלל יחסי החוץ של האיחוד. כוחה העצום נובע מהרכב מועצת המנהלים שלה, הכולל למעלה מ־30 מדינאים אירופים בכירים, בכללם ראשי ממשלה ושרי חוץ לשעבר.
עם הגיבוי הזה, לפחות בגזרה הישראלית־ערבית, עולה בידי המועצה ובידי ארגונים עוינים נוספים למשוך את האיחוד האירופי באף. הראיה שבשנים האחרונות האיחוד מקבל החלטות שרק לפני שנים אחדות איש בנציבות האירופית או במשרדי החוץ האירופיים לא דמיין שיקבל. הדוגמה הבולטת ביותר היא "מדיניות הבידול", בין ישראל שבגבולות 1949 לבין האזורים ששחררה במלחמת ששת הימים - רמת הגולן, שומרון, יהודה וירושלים השלמה.
"מדיניות הבידול (Differentiation) היא חרם דה־פקטו על ישראל, או במילים אחרות 'חרם מזדחל'", מסביר גלעד סגל, ראש הדסק האירופי במכון NGO Monitor ומי ששימש ציר לפרלמנט האירופי במשלחת ישראל לאיחוד האירופי בבריסל. "הכוונה היא החרפת המדיניות האירופית כלפי ישראל בצורת סנקציות, כדי לייצר לחץ עליה. הנקודה היא שמדיניות הבידול איננה עוצרת בסימון המוצרים אלא שמה על הכוונת גם בנקים ישראליים, חברות שונות, אינדיבידואלים (למשל פגיעה בקרנות הפנסיה של מתנחלים), קבוצות כדורגל ישראליות ומשרדי ממשלה, היא ממליצה להביא להפסקת הייבוא מההתנחלויות ועוד".
כלומר, בניגוד לרושם שהאיחוד האירופי מנסה לייצר כאילו אינו מעניש את ישראל כולה אלא רק מפריד בינה לבין השטחים, המסלול שבו הוא הולך בפועל, בהשראת המועצה ודומותיה, הוא צעדי החרמה כלפי מוסדות וארגונים כלל־ישראליים מרכזיים, כאלה שמדינת ישראל תתקשה מאוד לתפקד אם ייפגעו. איך זה עובד? בהחלטה האחרונה של מועצת שרי החוץ האירופים נאמר כי "האיחוד מבטא את התחייבותו, כי בהתאם לחוק הבינלאומי כל ההסכמים בין מדינת ישראל לבין האיחוד אינם תופסים - באופן חד־משמעי וללא יוצא מן הכלל - בשטחים שישראל תפסה ב־1967. אין משמעותה של ההחלטה הזו חרם על ישראל, שאליו האיחוד האירופי מתנגד בתקיפות".
לכאורה, שרי החוץ האירופים פטרו את עצמם מאשמת האנטישמיות כאשר הצהירו על התנגדות לחרם. הם "רק" נגד ההתנחלויות - מה שנתפס משום מה כלגיטימי, אבל לא נגד ישראל - מה שנתפס כבלתי לגיטימי. בפועל, ההצהרה שלהם סותרת את עצמה. שכן מעבר לכך שישראל היא היחידה שננקטים נגדה צעדים מסוג זה, אי אפשר לבדל בין השטחים הנ"ל לבין מדינת היהודים. 800 אלף אזרחים ישראלים, עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, חיים ועובדים באזורים האלה והם בשר מבשרה של המדינה. כלל מוסדות השלטון והמשק פעילים בהם כמו בכל מקום אחר. צעדים נגד הבנקים הגדולים במדינה, כפי שמציעה "המועצה", פירושם טבעת חנק על הכלכלה הישראלית כולה, כלומר חרם שרק קוראים לו "הפרדה מההתנחלויות". כך שמי שצועד בנתיבה של מדיניות הבידול, בסופו של דבר צועד בנתיב שנועד להחרים, לחנוק ולבודד את מדינת היהודים. כל אמירה אחרת היא אי הבנת המתרחש או העמדת פנים - שני דפוסים רווחים למדי בדיפלומטיה האירופית.
אל הקורלס (מסלול השחיטה) הזה בדיוק דוחפות "מועצת קשרי החוץ" ודומותיה את האיחוד. על אף הכחשות האיחוד האירופי, אי אפשר שלא לזהות את טביעות האצבע של המועצה בהחלטות שמקבלים שרי החוץ האירופים בדיונים הקבועים שלהם על המזרח התיכון.
ביולי 2015 פרסמה המועצה מסמך שכותרתו "מדיניות הבידול האירופית וההתנחלויות הישראליות" והמליצה להעמיק את הבידול בין ישראל לאזורים הנוספים. חודשים ספורים לאחר מכן אימץ האיחוד את הנחיות סימון המוצרים מיו"ש, מהגולן ומירושלים. במסמך נאמר כי "יש להביא את האיחוד האירופי לכך שינקוט מדיניות יומיומית שתעלה בקנה אחד עם החקיקה שלו עצמו". חצי שנה לאחר מכן, מקבלים שרי החוץ החלטה שבה נאמר כי יש לאמץ "יישום אפקטיבי של החקיקה הקיימת". כלומר, הכיוון שהציעה המועצה, להשתמש בחקיקה הקיימת ולא ליזום חקיקה חדשה, אומץ בידי שרי החוץ.
"קישרנו את 'מדיניות הבידול' עם יוזמות אחרות המהוות 'חרם מזדחל'", אומר גלעד סגל. "בשל עוצמתו וקשריו של מכון המחקר האירופי יש בכוחו לדחוף את האג'נדה האנטי־ישראלית. מי שרוצה לדעת מה יהיה השלב הבא בסנקציות האירופיות נגד ישראל, צריך לראות מה כתבו ארגונים כמו 'המועצה האירופית ליחסי חוץ'".
לובאט מצדו טוען שההשפעה של המועצה שלו מוגבלת. בשיחת טלפון מלונדון הוא חוזר על הטיעונים האירופיים בעד הענשת ישראל וגם על כל התירוצים והעמדות הפנים. בתחילה הוא טוען שמדובר במהלך פוליטי הנובע מכך שאין כרגע אפשרות להקים מדינה פלסטינית. בתשובה לשאלתי, אם ממילא אין אפשרות לקדם את מה שאירופה מאמינה בו מה התועלת שמשיג האיחוד האירופי בנקיטת הצעדים נגד ישראל, הוא משיב שבעצם מדובר בעניין חוקי של אכיפת חוק, "ויש גם תסכול אירופי מכך שהתהליך תקוע".
אז זו תגובה רגשית של אירופה?
"זו לא תגובה רגשית, אבל היא נובעת גם מרצון להעביר מסר פוליטי וגם מרצון לאכוף את החוק האירופי".
אתה באופן אישי תומך בחרם על ישראל?
"אני לא חושב שהחרמת ישראל היא דבר שאירופה תסכים לו בעתיד הנראה לעין".
אבל בפועל, אם אתה ממליץ לפעול נגד בנקים ומוסדות פיננסיים הפועלים מעבר לקו הירוק, אתה מטיל בפועל חרם עם ישראל. זה משחק מילים.
"אני לא חושב שזה משחק מילים. זה ניסיון להכריח את ישראל לא ליצור מצב של טשטוש הקו הירוק ושל בחירה בין ההתנחלויות לבין הקשרים עם אירופה".
כלומר, בניגוד לדבריך בתחילת השיחה שאין ניסיון לכפות על ישראל צעדים, אתה כן מעוניין לדחוק את ישראל לפינה.
"הצעדים לא מכוונים נגד ישראל, אלא נגד ממשלת ישראל שבוחרת לחזק את ההתנחלויות".
ממשלת ישראל מייצגת את המדינה ומשקפת את רצון העם. יש כאן דמוקרטיה, אתה יודע. אני שואל שנית: האם אתה באופן אישי תומך בחרם על ישראל?
"אני חושב שפעולותיה של תנועת ה־BDS לגיטימיות ואנשיה צוברים השפעה כאן באירופה. איני מסכים עם הטענות שהם אנטישמיים. אבל מול ממשלת ישראל, לדעתי המהלכים של האיחוד האירופי, לבדל בין ההתנחלויות לישראל, יעילים יותר. ההמלצה שלנו היא לנקוט בצעדי בידול נוספים ויש סיבה לחשוב שבסופו של דבר אי אפשר יהיה למכור תוצרת של ההתנחלויות באירופה בכלל".
זה עדיין לא עונה לשאלה. מה עמדתך האישית לגבי חרם על ישראל?
"איני חושב שזו אסטרטגיה נכונה לדחוק את הציבור בישראל בכיוון הזה".
ואם זה היה מועיל, היית תומך בזה?
"אני באופן אישי לא מחרים את ישראל אבל אני מכיר בזכותם של אחרים לעשות זאת".
המרצע יצא מן השק.
אקו"ם