ראשי » חדשות » דעות

אחים יקרים, קחו את עצמכם לטיפול פסיכולוגי

תוצאות הבחירות הטריפו את דעתם של אחיי השמאלנים, ומאז הם מתקשים להחלים. מדי שבוע הם מחוללים מהומה על לא מאומה

רבים ממכרי הטובים שמאלנים גמורים. יש לי תוכנית ויכוח ותיקה בערוץ הכנסת, ובמסגרתה הזדמן לי לפגוש כמעט את כל השמאלנים הידוענים בארץ הקודש. חוץ מעזרא נאווי ויוסי ביילין פגשתי את כולם, נראה לי. אפילו את יהודה יערי, המגיה המפורסם של ספר האזרחות החדש, יצא לי להכיר. הוא ערך את הטורים שלי ב‘ידיעות אחרונות‘, ורק פעם אחת ויחידה הציע לי בחביבות לתקן משהו. עם שמאלנים אחרים עבדתי ב‘חדשות‘ ז“ל וב‘מעריב‘ יבל“א.

עוד כותרות ב-nrg:
- בהלה עולמית: מיליונים עשויים להידבק בווירוס 'זיקה'
- הסכם חרדי עם נשות הכותל? "כניעה לליצנים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


אנחנו מתוועדים תכופות בחדרי האיפור, מפטפטים בכנסי העיתונות באילת, משוחחים לפעמים בטלפון ומסתמסים בעניינים ברומו של עולם או בזוטו של עולם. לכן אני מוסמך להעיד שמדובר באנשים טובים ברובם המכריע, חייכנים בדרך כלל, משכילים במידה רבה ובעלי חוש הומור במידה כזו או אחרת. בקיצור, נורמטיביים לגמרי. יש להם דעות מופרכות על הסכסוך הפלסטיני־יהודי, אך נבצר ממני להטיל דופי עקרוני באופיים. אילו נאלצתי לחלוק מגורים על אי בודד עם שניים־שלושה מהם, ייתכן שהייתי מעדיף אותם על אנשי ימין. נורא משעמם לחיות על אי בודד עם מישהו שמסכים אתך בכל דבר ועניין. 
 
ובכל זאת, מתוך רגשי אחווה כנים ודאגה עמוקה, אני ממליץ לאחיי השמאלנים לפגוש בהקדם מומחה לבריאות הנפש – פסיכולוג, פסיכיאטר או לפחות קואוצ'ר. זה מעליב, אני יודע, וזה גם מתנשא מצדי, אבל אין ברירה. משהו רע ומסוכן עובר על האחים היקרים בשנה האחרונה.

תוצאות הבחירות האחרונות הטריפו את דעתם, ומאז הם מתקשים להחלים. מדי שבוע הם מחוללים מהומת אדירים על לא מאומה. פעם זה ספר אזרחות חדש שלא קיבל מהם אישור מוקדם, פעם אחרת חוק חלבי נגד עמותות עוינות, ופעם שלישית חתונת ימין נידחת עם טעם רע. האחים היקרים סובלים מחרדות מופרכות על סוף הדמוקרטיה, מספרים זה לזה סיפורי בלהות הזויים על נפתלי בנט, מנהלים מלחמה איומה נגד טחנות הרוח של מירי רגב, ובעיקר לוקים בזיכרונם. נשכחו מהם לחלוטין הימים הלא־רחוקים שבהם הם עצמם שלטו פה בזרוע נטויה ועוללו דברים גרועים פי כמה לאופוזיציה מימין.

כשראיתי השבוע את נמרוד אלוני מטיף מוסר בטלוויזיה לאשר כהן על ספר האזרחות החדש, תהיתי אם הוא זוכר את ההשתוללות האיומה של אמו המנוחה כשרת חינוך בישראל, ואת רגל הגאווה שבאמצעותה דרסה את יריביה האידיאולוגיים. אפילו על הפסוק 'שמע ישראל' היא הכריזה מלחמה עד שרבין נאלץ להעיף אותה. לפני פחות מעשר שנים הלכה בעקבותיה שרת חינוך אחרת, יולי תמיר, שהנהיגה לימודי נכבה וזממה לסלק אלפי בנות שרות דתיות מבתי הספר החילוניים. אחר כך בא אהוד ברק והתנכל לישיבת ההסדר בהר־ברכה בגלל התבטאות מרגיזה של ראש הישיבה. על הדרך גם נסגר ערוץ 7 והתארגן חוק קטלני נגד ‘ישראל היום‘. אבל פרופסור אלוני וחבריו היוקדים שכחו הכול. ההיסטוריה מתחילה אצלם מחדש מדי בוקר, כש‘הארץ‘ נוחת על סף ביתם עם בשורות איוב טריות על מעללי ממשלת הימין.

עיתון המגזר הוותיק, זה שרדף בשצף קצף את לוחמי החופש היהודים בבריטים אך מיחצ“ן עכשיו בנאמנות את הלוחמים הפלסטינים, מספק בוקר־בוקר כותרות של ערב שואה. תחושת אסון מבעבעת מעמודי הדעות והידיעות שלו. ושנאה, המון שנאה. כל מי שסוטה קלות מהתלם – הרצוג, אילנה דיין או אפילו ארי שביט – חוטף מיד בומבה בפרצוף. דברים איומים נכתבים על ראש הממשלה, פרי עטם של האנשים שכבר עשרים שנה לא מפסיקים לנפק לנו תזכורות על ההסתה שקדמה לרצח רבין. הם אטומים כליל לרטוריקה הארסית של עצמם.

אני ועמיתיי בעלי הטורים מימין לא הטחנו ברבין עשירית מביטויי הרעל שכותבי ‘הארץ‘ מטיחים עכשיו בנתניהו, בבנט, ברגב ובמי לא. השוואות בין הימין הישראלי לנאציזם מקשטות כמעט מדי יום את האגף הפובליציסטי שלו. הן מסגירות משהו חולני מאוד. מחנה שמחזיק עדיין במונופול על שוק הדעות בתקשורת האלקטרונית אבל מקונן ללא הרף על סתימת פיות, זקוק בדחיפות לטיפול נפשי. הוא איבד את יכולתו לביקורת עצמית. למרות בקיאותו הרבה במכמני הרעיון הדמוקרטי נבצר ממנו להבין שהמהפכות הקטנות במשרד החינוך, במשרד התרבות ובוועדת השרים לענייני חקיקה הן ביטוי נאמן לדמוקרטיה. זה מה שהעם רצה, זה מה שהשמאל כבר לא מסוגל להפנים. הוא כורע תחת נטל חרדותיו המוגזמות. אובדן השלטון הרס את כושר השיפוט שלו.

לפיכך מומלצת לו בחום ובאהבה עזרה חיצונית. אם אחרי פרשת עזרא נאווי לא התפרסם בעיתונים וברשת מאמר אחד של הלקאה עצמית שמאלנית, זאת כבר לא בעיה של ליקוי מאורות זמני, זאת בעיה נפשית קבוצתית. אז לכו לטיפול חברים, לכו מהר, או למצער צאו לחופשת החלמה. מדינת ישראל לא יכולה עוד להיות שק האגרוף היומיומי של הפרנויה שלכם, זירת חרחור המדנים שאתם מייצרים בלי הרף. אנא הניחו לה, טפלו בעצמכם או לפחות הציצו סוף סוף במראה. מזמן לא ראיתם שם כיצד אתם נראים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חגי סגל

העורך הראשי של מקור ראשון

לכל הטורים של חגי סגל