אחותו של ינון מגל: הלינץ' שעשו לו יכול להרוג
בעקבות המלצת המשטרה לסגור את התיק נגד הח"כ לשעבר, מדברת אחותו אדוה על תחושות המשפחה ועל העיסוק התקשורתי החריג לדעתה בפרשה. "הלינץ' שעשו לו היה לא פרופורציונלי ולא מידתי"
מאז פריצתה של פרשת מגל הקפידה סביבתו הקרובה לשמור על שקט תקשורתי. רק עכשיו, עם הפרסום בתחילת השבוע על המלצת המשטרה לסגור את התיק נגדו, נאותים חלקם לדבר. מגל עצמו מסרב לשלוף את השמפניות עד להחלטה הרשמית של הפרקליטות, ונכון לעכשיו מסתפק בהצהרה קצרה שמסר לתקשורת.
עוד כותרות ב-nrg:
- בהלה עולמית: מיליונים עשויים להידבק בווירוס 'זיקה'
- הסכם חרדי עם נשות הכותל? "כניעה לליצנים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
משפחתו הקרובה, לעומת זאת, מרגישה שהגיע הזמן לפתוח את הדברים. יום לאחר הפרסום העלתה אחותו, אדוה מגל־כהן, פוסט ראשון בפייסבוק בשמה ובשם שני אחיו, אלעד ואיתי. "קשה מאוד היה לעמוד מן הצד ולחוות זאת", כתבה. "התחושה הייתה שהעיתונות ברובה במשך כמה ימים בעטה בינון עד שבחר לעצור את הטירוף ולהתפטר. אנו מבינים כי זהו מחיר שמשפחה משלמת כשבן המשפחה יוצא לחיים הציבורים, מואשם בפלילים (אשמה שהופרכה) וחבר במפלגה 'הלא נכונה'. השתיקה וההתבוננות מהצד אפשרו לחוש את עוצמת השנאה, שכמוצאי שלל רב ביקשו לטרוף את היריב עד המתתו הסופית".
מגל־כהן (50) היא מרצה לקולנוע ומתגוררת בירושלים. פגשנו אותה השבוע לשיחה ראשונה בעקבות המלצת המשטרה על סגירת התיק נגד אחיה.
במשך חודשיים שתקתם. חיכיתם לאישור המשפטי כדי לדבר?
"נכון. הרגשנו שאין טעם להתבטא עד שהדברים יסתיימו מבחינה משטרתית. כל הפוסט הזה היה בשביל להגיד תודה. כשהפרשה התפוצצה היינו כל כך בהלם, שפשוט שתקנו. ואז, טיפין טיפין, אנשים התחילו לסמס ולכתוב לנו הודעות. בשבת הראשונה אחת השכנות שמה עוגה ליד הדלת של אימא שלי, וזה ריגש אותנו מאוד. הקשר שאנשים יצרו, חלקם בעלי השפעה, היה משמעותי מאוד עבורנו".
זה נשמע כמו תיאור של אבל.
"ככה באמת הרגשנו. אחי אלעד סיפר שהוא אף פעם לא אהב ללכת לשבעה. זה תמיד נראה לו כמו טקס מבאס ומאולץ כזה. רק אחרי שישבנו שבעה על אבא שלנו גילינו איזה דבר גדול זה לבקר אנשים בשבעה. אבל בניגוד לאבל, שיש לו מסגרת של שבעה ימים וזהו, פה לא ידענו מתי האבל הזה ייגמר. ועובר עוד שבוע, ועוד חודש, ואנחנו לא יודעים כמה זמן זה עוד ייקח.
"ובכל זאת, בכל יום נוספו עוד ועוד אנשים שהביעו תמיכה ונתנו לנו ניצוצות אור. פתאום הבנתי כמה גדולים הם האנשים שתומכים במישהו כשהוא בזמן נפילה, איזה דבר גדול זה. הרבה מהם בכלל לא קשורים לבית היהודי ולא תומכים פוליטית בינון. הפוסט שכתבנו נבע מרצון עז להודות להם ולבטא משהו נגדי לעליהום הזה, ואיתו רצינו גם לסגור. אנחנו לא משפחה שתיאחז בקנטרנות ובנקמנות".
זה באמת נחת עליכם כרעם ביום בהיר?
"לחלוטין. לנו כמשפחה, וגם לינון. האמת היא שאני ראיתי ראשונה את הפוסט של רחלי, ומיד התקשרתי לינון. זה קרה אחרי הנאום המפורסם שלו בכנסת בערבית. הוא הלך לישון מאוחר מאוד בלילה, ואני הערתי אותו בבוקר ואמרתי לו 'תסתכל מה רחלי כתבה עליך'. הוא אומר לי 'מה? מה היא כתבה? היא אמרה שנגעתי בה?' אמרתי לו 'תסתכל, תקרא את הפוסט', וככה זה התחיל".
איך הוא הגיב?
"הוא היה בהלם. השאלה אם היא אמרה שנגעתי בה מוכיחה כמה הוא היה בהלם. הכול קרה די מהר. באותו יום הבנו שאנחנו נכנסים לסרט מסוג אחר. ראיתי מיד איך הכול עף כאש בשדה קוצים. אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם הוא שאיש השמאל עמיר שיבי בחר לתייג את גיתית, אשתו של ינון, בפוסט של רחלי. כשראיתי את זה הבנתי שזהו, נפרץ הסכר, וסוסים דוהרים בלי גבולות כדי לכסח אותו. שיבי לא רק תייג אותה, הייתה איזו עליצות ושמחה לאיד ומאות אנשים עשו לייק לדבר הזה. באותו רגע הבנתי שזה הולך להיות שונה לחלוטין. הפייסבוק חגג את הכישלון והנפילה של ינון, ונהנה לראות אותו מתבוסס ומושפל".
מגל מקפידה שלא להתווכח על עצם ההאשמות, אבל טוענת שהסיקור התקשורתי של הסיפור חרג מכל פרופורציה: "יומיים אחרי שהסיפור התפוצץ הייתה הלוויה של החייל זיו מזרחי שנדקר בכביש 443, במקביל ארדואן הפיל לפוטין מטוס ובכל האתרים דיברו על מלחמת עולם, והכותרת הראשית היא על ינון שניסה להתחיל בצורה לא נאותה עם בחורה במסיבה.
"ב'ידיעות אחרונות' הקדישו לזה שישה עמודים. ניסיתי לחזור אחורה ולחפש אירועים דרמטיים כאלה שתפסו שישה עמודים, ולא מצאתי. ירדו שם לרזולוציות הכי צהובות, משכו עדויות אנונימיות מהמסיבה ללא שם ופנים, פשוט למרוח כמה שאפשר. גלית דיסטל־אטבריאן פרסמה פוסט וכתבה שמה שהיה כאן הוא מופע גרוטסקי של זילות הכאב האמיתי שנגרם מפגיעה מינית, וזילות בדעת הקהל ובמוסדות שאמורים לטפל בזה. כל ההתגייסות הזו סביב זה שהוא זרק כמה מילים למישהי, על זה יקום וייפול דבר? על זה נעשה את מסע הצלב שלנו?"
אבל נדמה שבשלב מסוים העיסוק בפרשת מגל חרג בהרבה מהשאלה האם בהתנהגותו היו היבטים פליליים. העיסוק בנושא הפך גם לדיון מוסרי על נורמות התנהגות בעבודה, ולא מעטים תהו האם ראוי שמגל ימשיך לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגה דתית, גם ללא היבט פלילי במעשיו.
ינון היה ידוע כמתירן, בשונה מאיילת שקד למשל שמתלבשת ומדברת כדתייה. למה בכלל ללכת למפלגה שמרנית כשאתה יודע שמבחינה דתית אתה לא בדיוק עומד בסטנדרטים שלה?
"זה בדיוק העניין. הוא באמת מאמין בארץ ישראל ובעם ישראל וזה באמת בלבבו, זה לא זיוף. אין לו פיצול אישיות, והוא חושב שאפשר להיות גם אדם פתוח וגם כזה. הוא אדם שאי אפשר להכניס אותו לתבניות".
איך הוא מסביר את ההתנהגות ברמה המוסרית?
"זה מסוג השאלות שצריך לשאול אותו. אמנם הוא אחי והגנתי עליו, אבל אני לא מקבלת כל מה שהוא עושה כתורה מסיני. אני אוהבת אותו בהרבה דברים, אבל יש גם נושאים שאני חלוקה עליו מאוד. מצד שני, לא כל מה שנכתב ונאמר עליו הוא אמת. אנשים הסיקו מההתנצלות שלו כל מיני דברים. אז כן, הוא אמר 'אני מתנצל אם פגעתי', אבל זה עדיין לא אומר שכל מה שנאמר באמת קרה כפי שתואר. אנחנו לא נכנסנו לרזולוציות. הבנו שינון היה שתוי, זרק לה כמה מילים ובזה נגמר הסיפור. אני יכולה לומר שינון הוא טיפוס לא שגרתי. הוא אדם מאוד סוער ומאוד הולך באמונה ובטוטאליות עם הדברים שהוא מאמין בהם, וכן, הוא גם מאוד נהנתן וחי. תמיד הוא היה מין כוכב כזה במסיבות והליצן של המשפחה, והיחיד בינינו שיש לו חוש הומור ממש טוב".
אז אולי הוא פשוט היה רגיל שסולחים לו ולא הפנים את גודל מעמדו?
"את זה את צריכה לשאול אותו. בדיאלוג בינינו זה לא קיים. אנחנו המשפחה שלו ותפקידנו לתמוך בו, ומטבע הדברים אנחנו לא באים מעמדה שיפוטית. מהמקום שלנו אני רוצה לדבר על זה שאני חושבת שהלינץ' שעשו לינון היה לא פרופורציונלי ולא מידתי. לא עם עמיר שיבי ולא עם משה נגבי, הפרשן של 'קול ישראל' שאמר 'טוב שעשו שיימינג, זו בדיוק ההזדמנות וצריך לבייש אותו'. שיימינג יכול להרוג אנשים. אף אחד לא העלה בדעתו איך ינון מתמודד עם מה שעשו לו. אנשים שאלו אותי אם הוא בסדר ואם אנחנו שומרים עליו טוב. היו פעמים שאמרתי לעצמי 'וואו, איך הוא עומד בזה? איזה כוחות צריך כדי לעמוד בדבר כזה'. לקום בבוקר ולקחת את הילדים לגן ולהמשיך את החיים".
אילו תגובות הוא קיבל מאנשים ברחוב?
"אלה שכבר הגיבו לו, הגיבו בחיוב. זה היה מאוד חזק ולא מובן מאליו. לפני חצי שנה התאבד אריאל רוניס בעקבות שיימינג בפייסבוק. כולם סערו אז ועשו חשבון נפש, והנה בשנייה זה נעלם. אנשים אומרים אוקיי, עשית, יכסחו אותך, לא נורא, תעמוד בזה. הם לא מבינים שבסופו של דבר עומדים על הפרק חיים של אדם, משפחתו וילדיו".
מצד שני, היו גם לא מעט אנשים שתמכו בו.
"היו, אבל הרבה מהם פחדו לדבר. הפינאלה מבחינתי התרחשה בכלל אחר כך. אחרי שהוא התנצל, התפטר ופרש לביתו, הוא הלך לבית הכנסת שלו, עמד מול הקהילה שלו ואמר שם דבר תורה המקושר לפרשת השבוע. דבר התורה יצא לאחד מעלוני השבת, וגם 'ידיעות אחרונות' פרסמו אותו. בקבוצה של הפדלחו"שיות מישהי עשתה לזה שיתוף וכתבה 'נבל ברשות התורה'. הוא עזב, הוא ביקש סליחה ממי שנפגע, הדיון עכשיו הוא מול בת זוגו שלהּ הוא צריך לתת חשבון, הוא אמר את זה בתוך הקהילה שלו - אבל הן החליטו לא לנוח ולא לשקוט עד שהבן־אדם ידפוק לעצמו כדור בראש. אין מקום לסליחה? אין מקום לכפרה? אין לך זכות להשתמש בשום טקסט לכלום? מה עם אפשרות התיקון שהיהדות כל כך מאמינה בו, איפה היא נמצאת בשיח?"
איך הם הסבירו לילדים את מה שקרה?
"שני הילדים הגדולים של ינון הם סופר־אינטליגנטים. הסבירו להם בצורה מאוד פשוטה למה אבא לא המשיך לעבוד בכנסת. כשיש זוגיות טובה ובית חזק ומשפחה רחבה וחזקה, ילדים יכולים להכיל הכול".
בינתיים בשבועות האחרונים, ובייחוד לאחר סגירת התיק, נדמה שיותר ויותר אנשים חוזרים לתמוך במגל, ורבים מהם אף מייחלים לחזרתו לפוליטיקה. "הוא מעלה בפייסבוק שיר, וזוכה לאלף תגובות של 'תחזור'. הוא כתב 'ט"ו בשבט שמח', ואלפי אנשים כותבים לו בתגובות 'מתי אתה חוזר'. כנראה יש לו איזו כריזמה, איזה 'סטאר קוואליטי' שאי אפשר לקחת ממנו. הוא מצליח לחדור לאנשים, ואני חושבת שעבורם הוא פוליטיקאי שאומר דברים כהווייתם. גם בהודעה שלו לתקשורת ראו שהוא התרגש והוא לא ניסה להסתיר את זה. זה ינון, תמיד הוא היה כזה. ברגע שהוא גילה את הדברים הוא ביקש סליחה, ולא הכחיש או ניסה לתרץ תירוצים".
איך הוא מבלה את זמנו כרגע?
"זה לא פשוט. ביום אחד הפסיקה לו המשכורת ויש לו ארבעה ילדים לפרנס, וברור שזה נזק כלכלי עצום. כרגע הוא מבלה הרבה בבית, עם המשפחה והחברים. יש לו כל מיני הצעות, גם מעולם העסקים וגם מגופי תקשורת, שהוא צריך לבדוק אותן".
את רואה אפשרות שהוא יחזור לפוליטיקה או לתקשורת?
"אני יודעת שהוא לא שולל את זה, אבל אם זה יקרה אז בטח לא עכשיו כשהכול עוד טרי. מוקדם מדי לדבר על דבר כזה. יש לו כריזמה ויש לו להט אידיאולוגי, אבל אני לא יודעת לאן הוא יבחר לנתב אותם. זה באמת היה אירוע טראומתי, לו, לאשתו ולכל המשפחה. אני בטוחה שעוד נסחב אותו איתנו זמן רב, ועוד נסיק ממנו הרבה מסקנות".
אקו"ם