האדמה בעוטף עזה רועדת תחת רגלי כולנו
ההרתעה הישראלית בצוק איתן הייתה חלקית בלבד. האויב ממשיך ליהנות משליטה מלאה על תזמון המלחמות ויפתח בהן שהיה לו נוח
אין צורך להיות תושב עוטף עזה כדי להתהפך על משכבנו בלילות. הרעשים שם מתחת לאדמה מהדהדים בכל הארץ. ייתכן שהתושבים שוגים כשהם מייחסים כל רעש לילי למיזם חפירה של מנהרת חמאס, אבל מערכת הביטחון העניקה כבר אישוש עקרוני לחשדות: חמאס חופר מנהרות בשטחנו. בלי ספק חופר.
עוד כותרות ב-nrg:
- יש קשר בין התחממות כדור הארץ להתפרצות הזיקה
- הוקפאו היתרי עבודה של משפחות המחבלים מי-ם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
איסמעיל הנייה אפילו קיבל עליהן השבוע אחריות רשמית, ובכך הוכיח שההרתעה הישראלית ב‘צוק איתן‘ הייתה חלקית בלבד. מדינת ישראל לא הצליחה לשכנע את חמאס בקיץ 2014 שבעתיד היא תפעל לאלתר נגד כל מנהרה חודרנית. ההפך, היא שכנעה אותו שתפעל רק אחרי שהוא יפעל. הוא גם לא נבהל מהצהרת ראש הממשלה השבוע כי “אם נותקף נגיב חזק יותר מאשר בצוק איתן“. אלא שאב ממנה עידוד.
בעצם נתניהו הכריז שלא נגיב כל עוד לא נותקף, ושהאויב ימשיך ליהנות משליטה מלאה על תזמון המלחמות. הוא יפתח בהן רק כשיהיה מאוד נוח לו, והרבה פחות נוח לנו. עד אז יוכל להמשיך לחפור מנהרות התקפיות באין מפריע.
שר הביטחון משה יעלון משתבח בכל הופעה תקשורתית בהפעלת “שיקול דעת“. אין ספק שהוא ועמיתיו לצמרת הביטחונית אכן מפעילים הרבה שיקול דעת. הבעיה היא ששיקול דעת אינו גורם הרתעתי. אלוף פיקוד הדרום לשעבר, ד“ר יום טוב סמיה, קונן השבוע על כך שכבר המון שנים אנחנו מעדיפים איפוק על מעשה. “לא הייתה פעולת מנע אחת ב־25 השנים האחרונות“, אמר סמיה בגלי צה"ל, וציין שתפיסת הביטחון המודרנית של ישראל הפוכה ב־180 מעלות מתפיסות הביטחון שלה בעבר הרחוק. פעם היא האמינה שההגנה הטובה ביותר היא מתקפה, היום היא אוחזת בכל כוחה בשיטת המגננה.
ערב מלחמת ששת הימים הסתפקה ממשלת אשכול בשלושה שבועות של שיקול דעת, ואחר כך יצאה למתקפת מנע. במלחמת יום הכיפורים ויתרה ממשלת גולדה על מתקפת מנע מתוך שיקול דעת, והתוצאה הייתה בהתאם. יעלון ונתניהו צריכים להחליט אם הם רוצים להיות אשכול או גולדה.
ראש הממשלה דרש להחליף מדי יום את הפרחים באגרטל לשכתו. אנשיו הונחו להשמיע בלשכה מוזיקת רקע קלאסית או שירים רוסיים בעברית מיד עם הגעתו לעבודה מדי בוקר. כמו כן הובהרה להם חיבתו העצומה למזון, עד כדי תשע מנות פלאפל ליום. “מה קורה עם האוכל?“, “למה זה לא מגיע?“, הוא בא לפעמים בטרוניות גם לשלישו הצבאי. איש אמיד מימן מכיסו את רכישת מעונו הפרטי. רינוני שחיתות דבקו בו ובבני ביתו כמעט מהיום הראשון לכהונתו.
בנימין נתניהו? לא, ראש ממשלה אחר בישראל, אריאל שרון. עכשיו יצאה לאור בעברית הביוגרפיה המקיפה שלו, ‘אריק‘, פרי עטו ותחקירו של עורך ‘הארץ' המנוח, דוד לנדאו. ב־2014 היא ראתה אור באנגלית, וכעת תורגמה לשפת המדינה שבה שלט שרון במשך חמש שנים כמעט. המחבר, שהלך אשתקד לעולמו, מביע בספר צער שלא הספיק לקיים ריאיון יסודי עם נשוא הביוגרפיה עצמו, אבל הוא הספיק לדובב רבים ממקורביו. בין השאר הצליח לדלות גם את הפרטים ה‘רכילותיים‘ הנ“ל. העובדה שרובם פורסמו רק לאחר מותו של שרון מדגימה את הטיפול האתרוגי שהתקשורת הישראלית הושיטה לו בערוב ימיו, בזכות ההתנתקות כמובן. היא הייתה תפארת פועלו כראש ממשלה, ולמעשה גם חותמו היחיד באותה תקופה. הוא לא עשה דברים חשובים אחרים מלבדה, למעט מבצע ‘חומת מגן‘ שאליו יצא באיחור של שנה עקובה מדם.
לנדאו היה מהחסידים הגדולים של ההתנתקות. מבחינתו, היא הייתה הפרט הביוגרפי המלהיב ביותר בכל שמונים ושש שנותיו של שרון. “רגע מזהיר של תקווה“, כהגדרתו. צר לו ששרון לא הצליח להשלים מהלך דומה גם ביו“ש. אמנם שרון עצמו הצהיר בעודו צלול כי לא תהיינה התנתקויות נוספות, אבל חסידיו משוכנעים שגם ההתחייבות הזו הייתה קצרת מועד, והצדק כנראה איתם. לנדאו אינו מנסה לטשטש את חיבת שרון לשקרים, ובכלל הוא לא עושה לו הנחות. סיפור חייו של הגיבור היצרי מהצנחנים מתועד בדייקנות, כמו גם שערוריית אתרוגו. בין השאר נמתחת ביקורת בהירה על האופן שבו נוהל שרון בידי יועציו הצעירים.
“התפקיד שלי, במשפט אחד, היה לקרוא את מחשבותיו של שרון אפילו כשהוא עדיין לא הביע אותן“, סיפר ללנדאו עו“ד דב ויסגלס. הרמטכ“ל לשעבר משה יעלון העיד ש“ויסגלס ניסה לשכנע אותו לתמוך בתוכנית ההתנתקות בעזרת הטיעון ‘תראה איך הוא יורד בסקרים‘“. לנדאו מסכם: “הפנייה חסרת הבושה הזאת, של יועצו הפוליטי של ראש הממשלה לחייל מספר אחת במדינה, חצתה את גבול הלגיטימיות“.
אבל כל חטאי שרון ואנשיו הלבינו כחוט השני של יום הכיפורים לצורך הגשמת החלום הגדול – חורבן גוש קטיף. בריאיון שהעניק לנדאו עצמו מיד אחרי ההתנתקות לזוג העיתונאים ידידיה וסיון (רהב) מאיר, הוא הביע ביטחון בסופו הקרב והולך של מפעל ההתנחלויות כולו. בספר החדש לנדאו מפוכח יותר וקובע באכזבה שההתנתקות הראשונה הייתה, “למרבה הצער“, גם האחרונה. שרון לקה בשבץ מוחי סופני בטרם הספיק לעמוד בציפיות העצומות שתלו בו אנשים שמעולם לא הצביעו בעדו. עשר שנים אחרי רדתו מהבמה, רק הם מתגעגעים אליו.
אקו"ם