משחקי ריגול: מאבקי המודיעין הסמויים מתחת לפני המים
צילום בסיסי חיזבאללה ומעקב אחר כלי שיט עוינים. ביקור בצוללת תקומה ושיחה עם קצין המודיעין של שייטת הצוללות, חושפים רק את קצה הפריסקופ בעולם של מאבקי מודיעין סמויים מתחת לפני המים. התועלת היא הרבה מעבר לפרסומים
נמלטים מהרוח המטורפת שפקדה את מפרץ חיפה ביום ראשון שעבר, השתלשלנו בסולם הצר אל תוך אח"י תקומה. הצוללת הזו היא כלי ענק: 57 מטרים אורכה, שישה מטרים קוטרה. היא כבר בת 16, ובשנתיים האחרונות עברה "טיפול חצי חיים" – כלומר פורקה עד היסוד כמעט, ונבנתה מחדש.
עוד כותרות ב-nrg:
- לא רק אבו מאזן: חברי כנסת נפגשו עם משפחות מחבלים
- יש קשר בין התחממות כדור הארץ להתפרצות הזיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השיפוץ לא הפך אותה למרווחת או רחבה יותר, אולי אפילו להפך. התמונות של אופיר הצלם לא יספיקו כדי להמחיש את הצפיפות והדוחק. הם לא עוברים במצלמה. המסדרונות מאפשרים תנועה לאדם אחד בלבד, רצוי מאוד שיהיה רזה.
אלפי צינורות, פקקים, לחצנים, חוטים, מפרקים, ידיות ומחוונים דחוסים בכל מקום, גם בחדרים המיניאטוריים המיועדים למגורים. המרווח בין המיטות בחדרים הללו אפסי, והמיטה אינה פרטית אלא מחליפה בעלים לאורך היממה. גם הספסלים במה שנקרא כאן "חדר אוכל" משמשים בשעות הלילה כמיטות לכל דבר. חדרי הנוחיות בלתי נוחים בעליל, ואפילו ילדים יתקשו להתרווח בהם. המטבח, שאמור להזין 30־50 גברים בשיא כוחם, מתפרס על פני שני מטרים רבועים בלבד.
אבל הצפיפות אינה הקושי היחיד של דרי הצוללת. מי שתייה הם מצרך מוגבל כאן. סיבון הכלים נעשה בעזרת מי ים הבוקעים מצינור, ורק השטיפה הסופית נעשית במים מתוקים, המגיעים מצינור אחר. לתנאי המחיה הללו הוסיפו מינון מרבי של חרדת מעמקים, עומס רגשי בשל הניתוק מהמשפחה ומהחברה, וחשש קבוע מכשל מכני. "אין יום שאין בו תקלה", מעיד רב־סמל ד', לוחם ותיק המשרת בתקומה. כדי לשמור על מורל גבוה כותבים החיילים עיתון יומי משלהם ומפיקים לעצמם תוכנית רדיו המשודרת ברמקולים של הצוללת - אבל בהתחשב בכך שגם כשהם חוזרים הביתה אסור להם לפרוק מהמתח ולספר ולו במילה על מעללי המבצע האחרון, לא ברור מאילו גבישים נפשיים קרוצים הצוללים.
האגדה מספרת שגם בבסיס הטירונים של חיל הים, טירוני הצוללות הם השקטים ביותר והוותרנים ביותר, מתרחקים במהירות מכל מריבה, משתתקים מיד כשפורץ סכסוך. אבל לפי פרסומים זרים, הצוללנים הללו לא רק נחמדים, אלא גם קילרים מיומנים. בקומה התחתונה, שלא הורשינו להיכנס אליה, נמצא ארסנל הנשק של תקומה. לפי פרסומים רשמיים הוא כולל שישה צינורות טורפדו בקוטר 533 מ"מ וארבעה צינורות טורפדו של 648 מ"מ, המסוגלים לשגר גם טילים. לפי דיווחים זרים, יש להם גם שימוש.
לפני שנתיים וחצי התרחשה תקיפת טילים עלומה בלטקיה שבסוריה. כלי תקשורת בעולם ידעו לדווח שמקור השיגור היה בצוללת מסוג דולפין, הסדרה שאליה משתייכות תקומה ואחיותיה הישראליות. העיתונות הבינלאומית גם ידעה לומר בעבר שצוללות ישראליות חצו את תעלת סואץ, בדרכן לחופי איראן. דיווחים אחרים על שימוש ישראלי בכלי השיט התת־מימיים מתפרסמים מדי פעם, כך שהצוללות ככל הנראה אינן מסתפקות בעגינה בנמלים. אבל האם הצר שווה בנזק? עם כל הכבוד וההערכה ללוחמי הצוללות, מחיר כלי השיט שלהם הוא כמעט 2 מיליארדי שקלים.
גם עלות האחזקה במשך השנים היא בסדר גודל של מיליארדים. פרקי זמן ארוכים מתוך שלושים שנות שירותה של צוללת מוקדשים לתיקונים וטיפולים. יכולת "המכה השנייה" הקיימת בה לפי מקורות זרים – כלומר, האפשרות לשגר טיל בעל ראש נפץ גרעיני לעבר מדינה שתקפה בנשק כזה את ישראל - שמורה לאירועי קיצון שבקיצון. האם כלי כזה שווה את המאמץ האדיר הכרוך בבנייתו ובהפעלתו? ייתכן שהתשובה טמונה בתועלת שמספקות הצוללות גם בימים של שגרה או של עימותים מוגבלים: איסוף חומר מודיעיני שצה"ל, עם כל יכולותיו הטכנולוגיות, אינו מסוגל להשיג בלעדיהן.
"זה קרה לפני כמה חודשים. קיבלנו בקשה להביא תמונה מסוימת, אבל כולם אמרו לנו שזה חסר סיכוי. האתגר היה קשה ומזג האוויר היה נגדנו, כולל סופות חול. אבל ישבנו, תכננו את הפעילות כמו שצריך, ואחרי מאמץ ממושך הצלחנו לצלם את התמונה ולהביא אותה הביתה. זה היה רגע של סיפוק גדול".
הדובר הוא רב סרן ע', קצין המודיעין של שייטת הצוללות בבסיס חיל הים בחיפה, הכוללת את חמש הצוללות מסדרת "דולפין": אח"י דולפין, אח"י לווייתן, אח"י תקומה, אח"י תנין ואחותן הטרייה אח"י רהב. הוא תושב רחובות, בן 28. בחור שקט וצנוע שמקמץ במילים. הסיפור העמום שבפסקה הקודמת הוא שיא הנדיבות שמגלה ע' מבחינת פירוט עלילתי של משימה המוטלת על צוללת. מעטים יודעים מה בעצם עושות צוללות חיל הים הישראלי, כיצד המערך שלהן פועל ולשם מה בכלל צריך אותן. אחת הסיבות לחוסר ההיכרות היא מן הסתם השקט היורד על כל אדם הצולל מתחת למים. כזה הוא חיל הים בכללותו: צבא זר אך ידידותי (כפי שכינה פעם הרמטכ"ל דן שומרון את חיל האוויר דווקא), שמנדב מעט מאוד פרטים על עצמו.
את תפקידו מגדיר ע' "יועץ מודיעין". המידע המקדים שיאסוף הוא כמעט כל מה שיידעו עשרות אנשי הצוללות היוצאים למשימתם העלומה בלב ים - אבל ע' הוא רק יועץ: לאחר ההכנות והתדרוכים, מפקד הצוללת צריך להחליט הכול בעצמו. אם קצין המודיעין יחמיץ פריט מידע חשוב בטרם ההפלגה, ההשלכות על ביצוע המשימה עלולות להיות קשות. "הצוללת היא כלי שלא מתקשר עם העולם החיצון בזמן הפלגה", מסביר ע'. "זה לא שאי אפשר, אבל אם אתה מוציא אנטנה - אתה מסכן את עצמך ועלול להיחשף. זה בדי־אן־איי של שייטת הצוללות: לדעת לעבוד לבד".
דפוס הפעולה המנותק הזה שונה בתכלית מהמקובל בכל מערך קרבי אחר בצה"ל, ועומד בניגוד משווע לעולמנו הווטסאפי. בשעה שיישומי מסרים מיידיים תופסים מקום בחייו של כל ישראלי, לוחמי הצוללות יוצאים למשימות שעשויות להימשך ימים רבים, ללא שום תקשורת סלולרית או אינטרנטית עם העורף. רס"ל ד' תורם את מורשת הקרב שלו: "היינו במשימה שנמשכה שבועיים, וכשהתחלנו את החזרה לארץ, נאמר לנו להגיע לכניסה לנמל ושם לקבל פקודה להמשך. כשהגענו לנמל, הפקודה הייתה 'ממתינה לכם ספינה. קחו ממנה אספקה וחזרו למקום שבו הייתם, להמשך ביצוע. צריך אתכם שם'. באותו יום התקיימה החתונה של אחי הבכור, ואני, עם כל הצער, לא השתתפתי".
ד' לא היה יכול אפילו להודיע למשפחה שלא יגיע, ובטח לא להסביר מדוע. בצוללת יש אמנם חדר אלחוט, אבל כמו כל דבר חשוב אחר בשייטת הזו, גם הוא סודי. "אתם לא יכולים להיכנס לשם", הסביר לנו ד' בלבביות כשעברנו ליד דלת החדר במהלך הסיור בתקומה.
בשיחה עם ע' אני שואל אילו ציים אוספים מידע על ישראל; כמה זמן מסוגלת צוללת דולפין לשהות ברציפות מתחת למים; האם אפשר לשגר מהצוללת מל"טים; האם נכונים הדיווחים שלפיהם צוללות ישראליות חצו את תעלת סואץ; כיצד כניסתה של רוסיה למלחמה בסוריה משפיעה על הזירה הימית; כמה רחוק רואה הצוללת אל תוך היבשה; מה בדיוק נעשה כדי להגן על אסדות הגז; וכן הלאה. בכל שאלה ושאלה, התשובה של ע' - או של נציג מערך ביטחון המידע, או של נציגת דובר צה"ל, היושבים לצדו בריאיון - היא "על זה אנחנו לא מדברים". כשאלה התשובות לשאלות פשוטות, אין טעם אפילו לנסות לברר על יכולת המכה השנייה, או על איסוף מידע מול איראן.
תחת ערפל הקרב הזה, עם הרבה תשובות שכוללות מילים כמו "מן הסתם תוכלו להבין לבד", ניסינו ללמוד מה בכל זאת עושה ישראל עם חמש צוללות שכל אחת מהן הייתה בשעתה "כלי הנשק היקר ביותר בצה"ל". "צוללת נועדה לאסוף מודיעין", אומר ע'.
"זו המטרה שבשבילה היא קיימת. צוללת היא כלי חשאי, היא יכולה לפעול במקומות שונים, ויש לה יכולות לאיסוף מידע חזותי ואחר - לא רק על הנעשה בים, אלא גם על המתרחש ביבשה ובאוויר. אם יש משהו ביבשה במרחק 50 ק"מ מקו החוף, אז זו בעיה; אבל לגבי מה שנמצא קרוב למים, או טס מעל הים או מעל קו החוף, אתה יכול לעשות הרבה. הכול עניין של נגישות. מה שעוד מיוחד בצוללת הוא שכמעט כל בעלי התפקידים בה מסייעים באיסוף המודיעין, גם אם הם לא מוגדרים אנשי מודיעין. בנוסף, כל האמצעים שמשמשים את הצוללת עצמה, הם גם חיישני מודיעין. המידע שהם נותנים עוזר לך להיות בים, אבל אתה גם לומד ממנו אחר כך. בשגרה, מודיעין הוא עילת הקיום העיקרית של הצוללת. במלחמה יש גם דברים התקפיים".
בוא נפרוט את עניין השגרה: אתם מחפשים כלי שיט שמתקרבים לחופי ישראל?
"לדוגמה".
גם סירות שיוצאות מעזה, או הברחות נשק לתוך הרצועה?
"יש מגוון רחב של דברים שאנו יכולים לעשות. למשל, לאתר כלי שיט בים ולעקוב אחריו, לייצר חתימה שלו (ללמוד עליו באמצעות סונאר וכדומה – א"כ) ולהבין איך הוא נראה. אנחנו יכולים להסתכל על חוף, לשהות איפשהו לאורך זמן ולראות את הפעילות, או לעקוב אחר העברת אמצעי לחימה ממדינה אחת לאחרת - כי זה אמל"ח שבסוף יירה עלינו. כלומר, אנו פועלים בשלב מוקדם כדי שכאשר יגיע כוח חשאי פחות, הוא יכיר את הפעילות באותו מקום ויידע לאן הוא נכנס".
אז אתם מייצרים תמונת מודיעין כדי שכוחות אחרים יוכלו לבצע פעולה.
"נכון. לדוגמה, כשאנחנו יודעים שממדינת אויב כלשהי מתכוונים לבצע שיגור לעבר ישראל או לעבר אוניות הסוחר שלנו, אנחנו מפליגים לשם כדי להבין מה קורה וכדי שיהיה אפשר למצוא לזה פתרון".
זו דוגמה תיאורטית או דברים שקורים?
"זו דוגמה תיאורטית שיכולה לקרות. בפועל, אם אנחנו יודעים שעומדת לצאת הברחת נשק במקום כלשהו, ניכנס לשם כי אנחנו רוצים להיות הגורם שאומר מתי ואיך זה קורה. קיימים בצה"ל כמה אמצעי מודיעין, שלכל אחד מהם יש מגבלות. למטוס למשל יש מגבלה של מזג אוויר. לנו אין מגבלה כזו. אנחנו מסוגלים גם לשהות במקום מסוים הרבה זמן, לחכות שמשהו יקרה ולהישאר במעקב. לא אגיד שאנו יכולים להיות במים ללא מגבלת זמן, אבל זו מגבלה שולית. לנו יש מגבלות אחרות, כך שלמעשה קיימות יכולות שמשלימות זו את זו".
במילים אחרות - ע' לא יכול לומר אותן בעצמו - הצוללות מתייצבות למשל מול חופי סודן, סוריה, סיני או איראן, ועוקבות אחר משלוחי נשק שעושים את דרכם לחמאס או לחזבאללה. לחלופין, הן מביאות תמונות מן הצד, ולא מהאוויר, של שערי בסיס חזבאללה שהשייטת תפשוט עליו במלחמה הבאה. היתרון של הצוללות הוא היכולת לאסוף את המידע הזה ברציפות, בעקביות, ובעיקר בלי שהאויב יידע שעוקבים אחריו.
את משימות האיסוף מבצעות הצוללות באמצעות הרמת תורן – כלומר פריסקופ, אנטנה או אמצעי מעקב אחרים – אל מעל פני המים. כל הרמת תורן כרוכה בסיכון מסוים להתגלות. מהתרשמות אישית, הפריסקופים של אח"י תקומה הם רבי־עוצמה: בהשוואה לעינית של תותחני טנק, למשל, הפריסקופ הוא כמו פרוז'קטור לעומת פנס כיס. רס"ל ד' אפשר לנו להציץ רק באחד משני הפריסקופים בצוללת, זה שאינו סודי, כך שאפשר רק לנחש מה יכולותיו של הפריסקופ הסודי.
לחיצה על כפתור ייעודי תשלח את התמונה שהוצגה בפריסקופ אל המחשב של הצוללת. כשזו תשוב הביתה - לאחר יומיים, שבועיים או כל פרק זמן אחר - החומר יפוענח ויתווסף לתצרף המודיעין. "יש לנו יכולת לאסוף מודיעין אותות, בהתאם למה שמותקן על הצוללת, ויש לנו יכולת לאסוף מודיעין חזותי באמצעות הפריסקופים", אומר ע'.
אחד החידושים של השנה האחרונה, מספר קצין המודיעין, הוא שיתוף פעולה של מערך הצוללות עם חילות אחרים בצה"ל. "היום יש גישה חדשה בשייטת, של עבודה עם גורמים מחוץ לחיל הים - כלומר לאסוף מודיעין בשביל פיקוד צפון, אוגדה זו או אחרת, חיל האוויר או אמ"ן. כשלמישהו יש צורך במודיעין על אזור שביכולתנו לאסוף עליו מידע, אנחנו מתכננים משימה. הכיוון הזה הולך ותופס תאוצה".
בוא נהיה קונקרטיים. אם מחר נפתח שוב מבצע בעזה, איך אתה יכול לתרום?
"אנחנו עובדים הרבה בהכנה למלחמה, והצוללת יכולה לספק כבר היום מודיעין שישמש את צה"ל בעימות הבא. בזמן המלחמה עצמה, אם יש אוגדה שאמורה לתמרן לאורך חוף מסוים, אני יכול ללכת לשם לפני כן, להביא להם צילומים איכותיים של השטח שהם לא יוכלו לקבל משום מקום אחר, ולהעביר פרטים על הפעילות שמתקיימת שם. כמה ימים לפני שהכוחות היבשתיים מגיעים, אתה נותן מודיעין על המצב ועל מה שמחכה להם בדרך. החזון הוא גם ללוות אותם בזמן אמת, אבל זה כבר מסובך יותר".
במילים אחרות, אתם נמצאים מולי חופי עזה, מתצפתים על בסיס קומנדו של חמאס, רואים איך ומתי מתאמנים שם, ואולי גם מזהים יציאה שלהם לבצע פעולה.
"לדוגמה. אגב, עזה היא דוגמה פחות טובה, כי להרבה מאוד גורמים יש נגישות לשם. בלבנון למשל זה נדרש יותר, כי המרחקים גדולים".
בלכידת אניות הנשק קארין איי וקלוס סי - אתם הייתם שם.
"אם יש משימה כזו, אז כן", הרס"ן ממשיך להתרחק מכניעה לנרטיב ספציפי.
וכל איסוף מידע תלוי בהוצאת תורן מחוץ למים.
"נכון, אבל יש דברים שנוכל לעשות בכל מצב, ויש דברים שנעשה רק במגבלות מסוימות. הכול עניין של חשאיות. אם נבין שהחשאיות שלנו תיפגם כשנוציא תורן גדול שייחשף במכ"ם, נחשוב פעמיים לפני שנוציא אותו".
איך אתה יכול לדעת מה יחשוף אותך ומה לא?
"צריך מודיעין מקדים, וזה חלק מהעבודה שלי. יש גם עניין של הערכת סיכון, כי איננו יודעים הכול. מפקד השייטת מחליט מה הוא מאשר ומה לא, אבל בסוף יש החלטה של המפקד בשטח. זה היבט משמעותי: מה מסוכם מראש ומה נקבע בזמן המשימה. לכן ההכנה כל כך חשובה".
וכשם שאנו מרימים תרנים מול אחרים, מן הסתם מרימים תרנים מולנו.
"זה לא חלק מהמשימה שלי, אבל אני מניח שזה קורה".
ממשט אזרחי תמים או עוין, דרך ניהול משאבי אנרגיה וקידוחי גז במעמקים ועד עימות מלחמתי בין ציים אויבים – כל מה שקורה בים נוגע תמיד לשתי אומות לכל הפחות, ולרוב הוא נוגע ליותר משתיים. "מה שרואים בפוליטיקה הבינלאומית, רואים גם במים", אומר ע'. "בעבר היה שיתוף פעולה ימי בין טורקיה לרוסיה; היום מן הסתם לא תפגוש אותו. אפשר לפתוח חדשות ולראות דרך הזירה הימית מה משתנה במזרח התיכון. להבדיל מנוכחות של מטוס, נוכחות של כוח ימי היא קבועה, וגוררת הבנה שקורה משהו משמעותי. רוב המעצמות נמצאות פה באזור, וכך גם שחקנים חצי־מעצמתיים כמו מדינות אירופה, וכוח ימי של האו"ם במסגרת יוניפי"ל. הנוכחות המסיבית במזרח התיכון היא דווקא של הציים המערביים. ציי האזור מתעסקים בעניינים שלהם, יותר ביטחון שוטף ואימונים".
לעמים אחרים - ההולנדים, הספרדים, הגרמנים, הבריטים, הרוסים וגם האמריקנים - יש היסטוריה עשירה ומסורת מפותחת של התפשטות טריטוריאלית באמצעות השיט. אצלנו, היהודים, הים לא קיים. כפי שהסביר פעם מפקד חיל הים לשעבר, אלוף דוד בן־בעש"ט: "אולי משום שאין לנו עבר ימי היסטורי ומעולם לא היינו יורדי ים, הפסיכולוגיה שלנו רואה בקו החוף את הגבול. ולא היא. יש לנו טריטוריה ענקית בים שמשום מה לא מנוצלת, והטבע הלאומי שלנו פשוט לא מכיר בה".
ע' מסרב להתייחס ישירות להיבט ההתקפי, אבל הרמזים של מנהיגינו בטקסי השקת הצוללות מותירים את הרושם שהכלים הללו לא נועדו רק למודיעין. "זרוע הים של ישראל ממשיכה להתארך כל הזמן, להוסיף עוצמה ומחץ ולהגיע לזירות רחוקות ועלומות", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס קבלת אח"י רהב, לפני פחות מחודש. "לוחמי הים, כולל צוותי הצוללות, מוציאים לפועל מבצעים רבים ונועזים, הרחק מנמל האם, ובמידה דומה, הרחק מעיני כול".
נתניהו גם רמז באותה הזדמנות לשאלה המרתקת ביותר: האם יש בתקומה ואחיותיה יכולת של מכה שנייה. "צי הצוללות שלנו משמש להרתעת האויבים ששואפים להשמידנו", אמר. "הם לא ישיגו את מבוקשם. הם צריכים לדעת שישראל מסוגלת לפגוע בעוצמה רבה בכל מי שמנסה לפגוע בה, ואזרחי ישראל צריכים לדעת שישראל היא מדינה חזקה מאוד. באוויר ומעל האוויר – בחלל. בקרקע ומתחת לקרקע - מול איום המנהרות. ובים ומתחת לים - עם צי הצוללות".
האם יש כיסוי למילים הללו? בזמן ביקורנו, אני בטוח, לא הייתה יכולת אסטרטגית בתקומה, או בלווייתן אחותה העוגנת לצדה. אם לקריה הגרעינית בדימונה אזרח מן השורה לא יכול להתקרב, על אחת כמה וכמה שצה"ל לא יעלה עיתונאים על צוללת חמושה בנשק גרעיני. כלומר, גם אם על הנייר יש לצוללות מסדרת דולפין יכולת לשאת טילים גרעיניים, ישראל לא מממשת אותה ביומיום, והאיומים יכולים להיות גם בגדר "תחזיקו אותי".
אני שואל את רס"ן ע' האם מבחינת צה"ל חל שינוי במעמדה של הזירה הימית, שלא מוכרת לרוב אזרחי ישראל. "הנוכחות שלנו בים, בטח בארבע־חמש השנים האחרונות, היא יומיומית, ובטווחים גדלים והולכים", עונה ע'. "זה עורק חיים שאנחנו צריכים אותו פתוח כדי לקבל סחורות, ואנחנו מבינים את הפגיעות שיש לנו בגזרה הזו, ומבינים שאם לא נשלוט בה נחטוף מכה קשה. בטח ובטח כשמדברים על סוגיית המים הכלכליים ומתקני האנרגיה. לכן אנחנו לוקחים את היוזמה לידינו ויוצאים לים פעמים רבות יותר, עם כלי שיט גדולים יותר, לומדים אילו פערים יש לנו מול המציאות הביטחונית המתהווה, וגם נותנים שירות לגורמים אחרים בקהילת הביטחון".
למה זה קרה רק בשנים האחרונות?
"בניין הכוח של חיל הים - כלומר הצוללות החדשות וספינות הטילים - מאפשר לעשות זאת, אבל גם נושא המים הכלכליים השפיע, וכך גם התערערות היציבות הפוליטית באזור. האיומים הולכים ומתגברים. האויבים שלנו הבינו שהים הוא דרך טובה לפגוע בנו, והם מתעצמים, לפעמים אפילו יותר מאיתנו. המענה לזה הוא שיפור הכלים והביצועים שלנו".
מי האויבים שמתעצמים?
"כולם. מספיק להסתכל על הרכש הביטחוני באזור. כל מדינה סביבנו מצטיידת בטילים, כלי שיט או צוללות. הדבר הזה מטריד אותנו מאוד".
דווקא איראן – הנחשבת לאיום קיומי על ישראל – אינה מפגינה לאחרונה כוח מול חופינו. "האיראנים היו פה בשנים האחרונות לפחות בשני אירועים שונים, אבל כבר שנתיים לא רואים אותם", אומר ע'. "מבחינתם זה דבר רציני להגיע לכאן - הפלגה ארוכה, דרך תעלת סואץ. יש להם זרוע קבועה ביבשה באמצעות סוריה וחזבאללה, והם כנראה לא צריכים את הים".
מה עושים כשמזהים צוללת של מדינה זרה?
"יש עולם שלם של הבנות בינלאומיות שקובע כיצד לנהוג במקרה כזה. התגובה הבסיסית היא להיעלם".
אנחנו זוכרים את הפגיעה באח"י חנית במלחמת לבנון השנייה. מה יקרה בים בסיבוב הבא?
"במלחמה ההיא היו רק שני טילים שנורו לעבר כלי שיט ישראלי, ואילו במלחמה הבאה יעופו עלינו עשרות ומאות טילים. אין סיבה שאויבים מצפון לא ינסו לעשות את מה שחמאס עשה בזיקים (חוליית מחבלים־צוללנים חדרה לישראל דרך הים במהלך מבצע צוק איתן, וחוסלה עם עלייתה אל החוף - א"כ). לשם אנו מכוונים".
גם אסדות הגז נתונות תחת איום?
"האבטחה שלהן היא אחד המאמצים הגדולים ביותר שלנו. אנחנו בצוללות לא חלק מההגנה השוטפת, כי היתרון שלנו הוא במתן מודיעין והתרעה על מי שעומד לפגוע במטרות ישראליות. אנחנו יודעים שהאויב אוסף מידע, ואמנם זה רלוונטי יותר למלחמה, אבל אנחנו נמצא את מי שעומד מאחורי הכוונת ונמנע את הירי".
אקו"ם