אירופה נגד המוסלמים: "רוצים להגן על המולדת"
סדרת מעשי השוד והאונס שביצעו מוסלמים בעיר קלן העניקה רוח גבית לימין הקיצוני ברחבי אירופה. ריאיון עם טוביאס שטיגר, ממנהיגי תנועת 'פגידה' האנטי־אסלאמית בשווייץ, שרוצה לגרש את המהגרים
רוח בלהות מנשבת באירופה, רוח הבלהות של ההגירה המוסלמית. ברחובות ובכיכרות במרכזי הערים, שעוצבו במאות שנים של תרבות נוצרית דומיננטית, התושבים חוששים מהסמלים המתרבים של האסלאם - חנויות בשר 'חלאל', נשים עוטות בורקה, צריחי מסגדים. בטלוויזיה הם רואים פיגועי טרור בפריז, עריפות ראשים בלונדון, תקיפות מיניות בערי גרמניה. הם מקשרים בין אלה לאלה, ומתקשים שלא לפחד.
עוד כותרות ב-nrg:
- משטרת אשקלון: הדוקר מלמל מילים בערבית לפני מותו
- דני דיין? הפלסטינים חנכו שגרירות בברזיל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אנשים חושבים רק על בעיית ההגירה, ומפחדים מהעתיד", טוען טוביאס שטיגר, ממנהיגי תנועת 'פגידה' הימנית בשווייץ. הוא נמצא בעיצומו של קמפיין למען מתן אישור להפגנה של התנועה: 15 פעמים הם ביקשו מהמשטרה היתר לקיים עצרת מחאה של 'פגידה' במדינה, ונדחו שוב ושוב. בפעם ה־16 הם קיבלו היתר לקיים שלשום הפגנה מול בניין הפרלמנט של בזל, והחלו להתכונן. אבל אז הכריזה המשטרה כי החליטה לאסור על הכינוס, מחשש שהפגנת נגד של תנועת השמאל 'אנטיפה' תגרום לדם להישפך בכיכר היפה שבמרכז בזל.
"מהצד שלנו היו אמורים לבוא 300 עד 500 איש, ומשמאל אלף או אלפיים", אומר שטיגר. המספרים נמוכים יחסית לעוצמתן של ההפגנות המקבילות בגרמניה, מצפון לשווייץ. 'פגידה' - ראשי תיבות בגרמנית של "פטריוטים אירופים נגד האסלאמיזציה של המערב" - נוסדה בדרזדן באוקטובר 2014, במטרה להעלות את סוגיית ההגירה לסדר היום הציבורי. בשנה שעברה הצליחה התנועה למשוך רבבות בני אדם להפגנות ענק בערי המדינה בקריאה לסגירת הגבולות, לגירוש מהגרים שהורשעו בפשע ולחקיקה אנטי־אסלאמית בערים האירופיות. 'אנטיפה' - קיצור של "פעולה אנטי־פשיסטית" - הצליחה להוביל הפגנות נגד גדולות אף יותר, שצעדו לעתים ממש מול הפגנות 'פגידה'. התוצאה הייתה התנגשויות אלימות ופיזור הפגנות כוחני.
כל זה, כאמור, בגרמניה; בשווייץ התנועה עדיין לא התחילה להתרומם. "לשווייצרים יש חיים טובים, עבודה טובה, משפחות, והם לא רוצים לסכן את המוניטין שלהם בדיון פומבי על המהגרים", אומר שטיגר. "אבל במונחים יחסיים יש לנו מהגרים יותר מאשר בגרמניה. 35 אחוזים מתושבי בזל הם לא שווייצריים. בשווייץ כולה יש 24 אחוזים של זרים. בבתי הספר יש אפילו יותר מהגרים. לפני עשרים שנה בשווייץ הכול היה נכון, נקי, מושלם, אבל זה מה שקורה עכשיו. ומה אם נסתכל עשרים שנה הלאה? למדינה הזו לא יהיה קשר עם המדינה שגדלתי בה".
שטיגר, בן 41, נולד בבזל למשפחה שאילן היוחסין השווייצרי שלה מגיע לדבריו עד שנת 1600 לפחות ("אולי יותר, רק עד אז בדקתי"). את ילדותו בילה בעיר אבל כיום הוא גר בפרברים, "כי המהגרים מציפים את בזל", כלשונו. "אם אני הולך לדיסקו כאן, אני השווייצרי היחידי. כולם מהבלקן או מחוץ לשווייץ. האנשים האלה (המוסלמים, י"פ) כל כך גאוותנים", אומר שטיגר, ומניח את אצבעו על חוטמו ודוחף אותו כלפי מעלה כדי לבטא אף מורם. "אם אתה בחור שווייצרי נחמד, הם נושפים עשן סיגריות על הפנים שלך ואתה לא יכול להגיב. הם המוסלמים החזקים, ואתה הבחור השווייצרי החלש".
הוא מערבב, אולי בלי משים, בין מוסלמים למהגרים ממדינות אחרות, בעיקר מאירופה. בשווייץ חיים כ־300 אלף איטלקים, 300 אלף גרמנים, 200 אלף פורטוגלים, 100 אלף צרפתים, 70 אלף ספרדים ו־30 אלף אוסטרים, כולם אזרחי מדינות הליבה של האיחוד האירופי. מלבדם הגיעו לשווייץ עוד כ־300 אלף פליטים ומהגרים מהבלקן במהלך התפרקות יוגוסלביה, ובעיקר לאחר מתקפת נאט"ו בסרביה ב־1999. רק מיעוט מהאזרחים הזרים בשווייץ הם מהגרים ופליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון.
אבל הבעיה של שטיגר היא לא ההגירה, אלא התרבות המוסלמית, המאיימת לתפיסתו על התרבות האירופית כולה. כך גם לדעת רבים מתושבי אירופה. תחושת האיום והדחיפות שהם מרגישים גברה לאחר אירועי ערב השנה האזרחית החדשה בקלן שבמערב גרמניה.
73 אחוזים מ־400 אלף מגישי בקשות המקלט בגרמניה ב־2015 היו גברים, בעיקר צעירים. זהו הפרופיל הטבעי למהגרים שעוברים ברגל מרחקים ארוכים בתנאים קשים. בלילה האחרון של 2015, במהלך החגיגות בכיכרות המרכזיות בגרמניה, התפרץ הר הגעש של העובדה הסטטיסטית הברורה הזו ברצף מעשי שוד ואונס שביצעו קבוצות אלימות של מוסלמים, רובם מצפון אפריקה, נגד נשים אירופיות.
ההתפרעות בקלן, העיר הרביעית בגודלה בגרמניה, דווחה בהרחבה בעיקר בגלל היקפה ובשל שערוריית ההשתקה שעטפה אותה. בתום הערב דיווחה המשטרה שהחגיגות "היו שלוות", והתקשורת לא חשפה עד אמצע השבוע שלאחר מכן את סיפורי התקיפה המינית. "זהו טרור מאורגן", קובע שטיגר. גם שבועיים וחצי אחרי האירועים הוא עדיין סוער מזעם. "זה קרה בכמה ערים, לא רק בקלן, והכול בבת אחת. בקלן באו בערך 500 נשים למשטרה והתלוננו שמהגרים בכיכר נגעו בהן".
סיפור הרקע הוא מאבק גזעי: הגבר השחור תוקף את האישה הלבנה. תגובתו של שטיגר, ולא מפתיע שהיא מגיעה בעוצמה כזו דווקא כששואלים אותו על פרשת קלן, מזכירה ש'פגידה' עלולה להוביל את האירופים לאמץ תוכניות אגרסיביות, בעלות ניחוח נאצי. "קלן היא רק התחלה", הוא אומר. "יהיו עוד דברים כאלה בעתיד. כמה זמן אנשים יכולים לסבול את זה עד שהם יקומו ויאמרו 'עד כאן, ולא עוד'? כמה נשים שווייצריות וגרמניות צריכות להיאנס עד שנגיד שאנחנו מקימים מרחב ייעודי באפריקה, שבו המהגרים יחכו עד שהמדינות שלהם ישוקמו?"
אתה רוצה לגרש את כל המוסלמים מאירופה לאפריקה?
"אם אנחנו יכולים לתת להם בית, אוכל, כסף - למה אנחנו לא יכולים להעביר אותם לאפריקה?"
לומר להם לא לבוא זה דבר אחד, אבל לקחת מיליונים מאירופה ולשלוח אותם למקום אחר? הם יתנגדו.
"הם בכל מקרה יילחמו בנו. הם רואים את השווייצרי שאוכל טוב, ורוצים גם. הם רואים את השווייצרי שנוסע במכונית טובה, ורוצים גם. אבל הם לא יודעים שהם צריכים לעבוד קשה בשביל זה. אם ניתן להם את המקום שלנו כאן נהיה חייבים לעזוב בעצמנו. הכול פה יהיה אסלאמי. לא תהיה ציוויליזציה".
שטיגר לא אטום לצלילי אירופה של שנות השלושים העולים מדבריו, שנשמעים כמו התבטאויותיו של היטלר על "גירוש למזרח" ו"הגנה על מרחב המחיה". "הרעיון של אפריקה הוא שלי, לא של 'פגידה'", הוא מסייג. "'פגידה' אומרת שצריך לעזור לפליטים האמיתיים, שהם אחוז וחצי מכל המהגרים. אבל מי שהיה במחנה בטורקיה במשך שלושה חודשים, ואז עבר עוד חמש ארצות בטוחות כדי להגיע למדינה שבה הדבש הכי טעים, הוא מהגר כלכלי. אנחנו לא יכולים לקבל את זה".
ו'פגידה' לא חוששת שמישהו יפגע במוסלמים בעקבות הדברים שאתם אומרים?
"זו לא הבעיה. הימין באירופה כמעט לא אלים, דווקא השמאל אלים. 'אנטיפה' היא תנועה אלימה. התקשורת מתמקדת באלימות ימנית, אבל היא כמעט לא קיימת. מצד שני אני חייב לומר שמי שמפחד מאלימות ימנית צריך להפסיק להציף את המדינה במהגרים מוסלמים. בנקודה מסוימת כבר לא יהיה טעם בדיון. אנשים יגידו די, חייבים לפעול. זה יהיה להילחם או להפסיד, ואנחנו לא נפסיד. אם יהיו עוד קלן ועוד קלן, אנשים יצטרכו לעמוד על שלהם ולהיאבק. 'פגידה' היא תנועה ללא אלימות, ולכן אנחנו רוצים לעצור את ההגירה לפני שהמאבק יתחיל".
מאז הקמתה מתמודדת 'פגידה' עם האשמות בגזענות ובנאציזם. גם ניסיונות ההכחשה טבועים בתנועה מראשיתה. במניפסט היסוד שלה מוזכרת המורשת היהודית־נוצרית של אירופה, ובלוגו התנועה מוצג אדם המשליך לפח את האידאולוגיות המאיימות על המערב - דגל דאעש האסלאמי, סמל תנועת 'אנטיפה' מהשמאל הקיצוני, דגל בריה"מ הקומוניסטי וצלב הקרס הנאצי.
ובכל זאת, בחודשים האחרונים הולכת ומתרופפת האחיזה של האידאולוגיה הרשמית בביטויים של התנועה בשטח. הפגנת 'פגידה' בקלן במחאה על התפרעות המהגרים בערב השנה החדשה, הסתיימה בסדרת מעשי ונדליזם כלפי חנויות בבעלות מוסלמים בעיר. בצעדות אחרות מוצגים שלטים אנטי־נאציים לצד קריקטורות וקריאות המזכירות ימים אפלים - אפלים ממש, ולא בהגזמה הקלישאתית המקובלת בעיתונות הישראלית.
"כשהמחאה של 'פגידה' התחילה רבים במדינות הדוברות גרמנית תמכו בהם, ואני מודה שגם אני", אומר ויל רוט, מנכ"ל המרכז לקידום יחסי ישראל־אירופה. "התנועה הזו הייתה מעין 'מסיבת התה' של גרמניה. הבעיה התחילה כשבערים מסוימות המפלגה הלאומנית (NPD, יורשי הנאצים, י"פ) התחילה לקחת אחריות על ההפגנות. בעקבות זאת התמיכה ב'פגידה' התרסקה ביותר מ־90 אחוז. כיום 'פגידה' בגרמניה איננה התארגנות תחת קורת גג אחת. במינכן מגרשים, לפעמים במכות, את המפלגה הלאומנית, אבל בדרזדן ובפרנקפורט זו התארגנות נאצית כמעט לחלוטין".
בהפגנות של 'פגידה' משתתף גם קהל ניאו־נאצי אדוק, אבל לדברי שטיגר גלוחי הראש מגיעים בעיקר כשיש סיכוי לעימות פיזי עם מפגיני שמאל. הוא עצמו ממש לא נאצי. "החברה שלי אִבטחה במשך עשר שנים את הקהילה היהודית של בזל, את בית הכנסת ומוסדות אחרים", הוא אומר. העסק שלו, 'אוניברסל סקיוריטי', מתקין מערכות אבטחה ואזעקה למוסדות ולבתים פרטיים, ובין השאר מייבא רכיבים מחברת 'ויזיוניקס' הישראלית. "לפני כמה חודשים התקשרו לקהילה היהודית ושאלו אותם: איך אתם מעסיקים מישהו שהוא גזען, חבר ב'פגידה'? אז הם פיטרו אותי. זה חבל, כי היהודים צריכים להיות לצדנו. הם הראשונים שייפגעו מהשתלטות מוסלמית. אבל אני גם מבין את זה, כי בתוך כל 500 אנשים שהולכים עם 'פגידה' יש גם עשרה נציונל־סוציאליסטים".
שטיגר שולף את מכשיר הטלפון שלו ומציג לי תמונה של דגל ישראל מתנוסס בחזית אחת מהפגנות 'פגידה'. "היה מישהו שתמיד הגיע להפגנות עם דגל ישראל", הוא מספר. "כשהוא הגיע לצעדה בעיר עם קבוצה נציונל־סוציאליסטית יותר, המשטרה אמרה לו להוריד את הדגל. אז הוא הלך משם. ראיתי שהוא הלך ודיברתי עם האנשים בקבוצה הזו, והם אמרו שהם לא רוצים דגלים של מדינות אחרות. אמרתי שזה לא ייתכן, ש'פגידה' היא בעד ישראל, ודיברתי עם מייסד 'פגידה' לוץ בוכמן. גירשו אותם מהתנועה, והם כבר לא יכולים להשתמש בשם שלה".
לדבריו, הוא היה נשוי לבחורה ממרוקו במשך שבע שנים. "היא ביקרה במסעדה של דוד שלה, אני שתיתי שם, והתאהבנו", הוא אומר. "שבע שנים היינו יחד. תרבויות שונות, שפות שונות - זה אף פעם לא כמו שני אנשים שמדברים זה עם זה בשפת אמם ושומעים את מה שנאמר בין המילים. בסוף נפרדנו כי היא רצתה ילדים, ואני לא יכול להביא ילדים. אני לא גזען או משהו, אני פשוט רוצה את הארץ שלי כמו שהיא הייתה".
אחרי ביטול ההפגנה שהייתה אמורה להתקיים בשבוע הבא, מנהיגי 'פגידה' בשווייץ מתלבטים כיצד להמשיך. המפלגה הגדולה במדינה, מפלגת העם השווייצרית (SVP), תומכת ב'יוזמת האכיפה' - הצעת חקיקה במשאל עם שתחייב את הממשלה לגרש מהמדינה מהגרים שהורשעו בפשעים חמורים או שביצעו פעמיים עברה קלה יותר.
הימין השווייצרי הצליח בשנים האחרונות שוב ושוב - בקושי רב ובתוצאות צמודות - להעביר במשאלי עם יוזמות דומות, אך עד כה רובן נתקעו במערכת הפוליטית השווייצרית, במערכת המשפט ובמערך העל־לאומי של אירופה.
'יוזמת האכיפה', שתוגש לאישור אזרחי שווייץ במשאל עם ב־28 בפברואר, ספגה השבוע מתקפה חריפה מצד סופרים, שחקנים ואמנים במדינה, המכנים אותה "ברברית". מנגד, מפלגת SVP מידרדרת לשימוש בקריקטורות גזעניות בדפים הרשמיים שמנסים לשכנע את האזרחים לתמוך ביוזמה. במסמך התעמולה שלה היא מציגה כבשה לבנה בועטת כבשה שחורה אל מחוץ לשטח אדום שעליו צלב לבן. אם תאושר היוזמה, תיפתח הדרך לפני SVP להמשיך לקדם את סגירת הגבולות וההגנה על לכידותה הריבונית של שווייץ.
בשביל 'פגידה' זה לא יספיק. אמנם הרעיון לאסוף את כל המוסלמים מהמדינה ולהעביר אותם לאפריקה איננו חלק מהאג'נדה הרשמית של התנועה, אבל בקבוצה של שטיגר שואפים לאסור פעילות אסלאמית במדינה, כשהמטרה היא כמובן לגרום למוסלמים לעזוב את שווייץ בעצמם או להימנע מלהגיע אליה מלכתחילה. שטיגר מציג לי סרטון שבו הוא צועק על מוסלמים המחלקים ספרי קוראן בכיכר המרכזית של בזל, מול בית ה'שטאט קזינו' שבו התכנס הקונגרס הציוני הראשון. "אנחנו לא רוצים חזירים סלפיסטים", הוא זועק לעבר המוסלמים בגרמנית, בדיוק כשעוברת בכיכר אישה עטוית בורקה עם ילדיה. הצעקה מהסרטון מהדהדת במשרדו של שטיגר, בין מצלמות האבטחה והמסכים.
"עם בורקה היא לא תקבל עבודה, היא תחיה על חשבוננו", מסביר שטיגר כשהוא רואה את הזעזוע על פניי. "אף אחד לא יקבל כאן עבודה עם בורקה. אני לא רוצה שתשרת אותי רופאה עם בורקה. זאת לא התרבות שלנו, ואם הם באים לכאן שיכבדו את התרבות שלנו. אם היא רוצה לעטות בורקה, שתלך לקטאר. קטאר לא לוקחת אליה פליטים, אבל אומרת שהיא תיתן כסף כדי להקים מאתיים מסגדים באירופה. אנחנו הבחור החביב שמסכן את התרבות שלו כי מוסלמים לא דואגים למוסלמים. למה אנחנו צריכים לארח כאן מסגדים ששרים 'אללהו אכבר'? אני לא צריך את זה כאן".
מה אתה חושב שיקרה לאירופה? יש עתיד ליבשת?
"אירופה עוברת לימין. צריך לקוות שזה לא מאוחר מדי, ושנמצא דרך. אני רואה את השינויים בגרמניה, אנגלה מרקל כבר משנה את עמדותיה. אנחנו נמצא פתרונות. לא כולם יאהבו אותם, אבל הם יהיו אפקטיביים. אחרת זה רק עניין של זמן: במשפחה שווייצרית יש ילד אחד או שניים, במשפחה מוסלמית יש שלושה־ארבעה ילדים, ובסוף תהיה כאן אוכלוסייה מוסלמית משמעותית. ואתה יודע כמה המוסלמים סובלניים. הם רוצים להיות אדוני העולם. הם ניסו לכבוש את אירופה דרך אוסטריה (בקרב וינה ב־1683, י"פ), ועכשיו הם מנסים לכבוש אותנו דרך הגירה ולהרוס את המולדת שלנו".
אז מה צריכים היהודים לחשוב על התנועה נגד אסלאמיזציה באירופה? מצד אחד 'פגידה' נאבקת במוסלמים, שיחסיהם עם היהודים בעייתיים לאורך כל הדרך, אך מנגד היא פועלת בתמיכת ארגונים נאציים של ממש. המורכבות והבעייתיות ניכרות. ויל רוט מאמין שישראל הרשמית צריכה לשמור מרחק מ'פגידה'. "זו התארגנות מבולגנת, שלרוב נחטפת בידי גורמי קיצון", הוא מזהיר. "אינני יכול לשלול בחינה מקומית של התארגנויות של התנועה, בגלל השוני הרב בין עיר לעיר, אבל אינני מאמין שאוכל לעבוד עם התארגנות כזו - גם בתור 'הפרצוף הישראלי' בפרלמנטים באירופה, וגם משום שיהודים עלולים לסבול מהמחאה הזו. פעמים רבות המוסלמים הם רק תחילת הדרך, ובסופה גם היהודים הופכים למטרה".
אקו"ם