מורשת גבי שושן: לא אשמת המדינה, אשמת כולנו
התאבדותו של הזמר גבי שושן הציפה מחדש תלונות נגד המדינה בגין הזנחת אמניה הוותיקים. אם גם האצבע שלכם קלה על הדק ההאשמות - שאלו את עצמכם מתי לאחרונה קניתם תקליטור או ספר, השקעתם בכרטיסים להצגה או הופעה במקום לפסטיגל
הייתה מידה לא מבוטלת של צביעות מאוסה בתגובות ששטפו את הרשתות החברתיות בעקבות הידיעה על התאבדותו של הזמר גבי שושן. השתפכות מתקתקה וסכרינית על האיש האהוב והכה מוערך, לכאורה, שהלך בטרם עת והותיר אחריו אומה המומה ומבוישת, שזנחה את אומניה הוותיקים ולא דאגה להם לסיוע חומרי ולמנת ההוקרה שכה שיוועו להם. ושוב החיצים הופנו בריטואל פבלובי ל"מדינה" שמפקירה את אזרחיה ברשעותה, ולשרת התרבות שהיא בכלל מסוכנת ונוראה.עוד כותרות ב-nrg:
• פאר טסי מפציץ בסינגל חדש
• "משה איבגי ידוע כאחד שאוהב מגע"
• מוכנים לזה? מבול של הופעות בדרך לארץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גבי שושן האיש, הוא לא העניין. לכתו בנסיבות טרגיות אמנם מצערת, הגם שלא מדובר בענק תרבות. הסוגיה רחבה יותר והיא נוגעת ליחסם המחפיר של הישראלים לנכסי צאן הברזל התרבותיים שלהם ולאופן המתחסד שבו הם נוטים להתכחש לאחריותם האישית לנעשה כאן. גם במקרה זה נוח יותר לבוא בטרוניות לאיזה דמון מפלצתי ששמו "המדינה".
במקום להאשים, תסתכלו על עצמכם. גבי שושן
צילום: רונן אקרמן
ראשית, אם נכסי אמנות ותרבות הם באמת נשמת אפה של החברה הישראלית (הם לא) כפי שהשתקף, כביכול, מהררי המלל הרגשני על שושן, היכן הביטוי לכך בסעיף ההוצאות המשפחתי?
• חברים נפרדים מגבי שושן: "ראינו את הקושי"
כמה ישראלים שדווקא יש להם, מקצים תקציב נדיב לרכישת ספרות מקור ישראלית? תקליטורי מוסיקה ישראלים? שלא לדבר על ביקורים תכופים במוזיאונים לאמנות ישראלית? כמה כסף משקיע הישראלי המוטרד, ברכישת מכונת קפה משוכללת ו/או מכשירים סלולארי חדשני ביחס לפרוטות שבהן ניתן לרכוש היום את כל אלבומי המופת של המוסיקה הישראלית לדורותיה, מ"הברירה הטבעית" ולהקת "צלילי הכרם" ועד סאשה ארגוב ומשה וילנסקי. ובכלל, למה לרכוש מוסיקה בכסף מלא ובכך לתרום במשהו לעידוד יצירה ישראלית מקורית, אם אפשר לגנוב בגאווה ברשת. כי הישראלי הוא לא פראייר, הוא רק מזועזע קשות מ"המדינה" המושחתת.
• גבי שושן לפני מותו: אני שוב כאן, תשמעו אותי
כמה ישראלים טורחים לבלות היום זמן איכות עם ילדיהם בהאזנה משותפת ל"נשמות הטהורות", רותי נבון או בועז שרעבי יבדל"א, במקום להשתיק את הדרדקים בבהייה מול מסך הטלוויזיה?
מתי פגשתם לאחרונה ילד או ילדה שסיפרו לכם על מופע משירי נחום היימן שהלכו אליו עם הוריהם, במקום להפקת הפלסטיק הדלוחה של הפסטיגל?
איזה הורה קונה היום לילדיו במתנה את ספרי השירים של נעמי שמר? מתי נשמעה מחאת הורים כנגד שר החינוך בתביעה להקצאת תקציב לשעת זימרה שבועית?
אז נכון. כספי תמלוגים הם באמת כסף קטן יחסית וסביר שלא יצילו לבדם את חשבון הבנק של אמן וותיק ששיא תהילתו מאחוריו. ועדיין, הנחלה של נכסי תרבות לדור הצעיר תביא איתה גם דרישה מחודשת להופעות ששכר נאה בצידן. ציפיית הקהל ליצירה חדשה מאמנים וותיקים, תעשיר את הרוח המקומית וגם את כיסם של האמנים.
הכסף לבדו אינו חזות הכל. רגש של כבוד והערכה למורשת התרבותית, מתחיל עוד בחינוך בבית. עבור רוב הישראלים הצעירים, ההיסטוריה מתחילה ברגע שבו הגיחו לאוויר העולם. הוריהם מטמיעים בהם תפיסת עולם של השתמש וזרוק המקדשת רק את החדש הנוצץ והאופנתי.
אפשר להתווכח אם המדינה צריכה ויכולה להקים קרן סיוע לאמנים דגולים נזקקים. ושוב, גם זה לא העניין. חיי רוח ויצירה לא יתקיימו כאן ללא דרישה ורעב מצד הקהל המקומי. הקהל, זה כל אחד ואחת מאזרחי ישראל שעליהם מוטלת האחריות האישית להבטיח במעשים של ממש, את המשך המפעל התרבותי הענק שקם כאן. במקום לכתוב טוקבק רגשני על גבי שושן, רכשו ספר חדש ממיטב הספרות הישראלית הקלאסית. רכשו תקליטור ישראלי, או פנקו אתכם ואת ילדיכם בהופעה אינטימית של אמן שאהבתם בילדותכם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם