טראמפ רק הצביע על הסירחון - והוכתר כמושיע
יש משהו בתופעת טראמפ שאפשר לכנותו פשיזם של העידן הפוסט-מודרני, אבל הוא ללא ספק מנהיגו של המרכז הרדיקלי. מצביעיו מקבילים לתושבי רמת השרון, ששונאים כל בוקר מישהו אחר
"המרכז הקיצוני". או יותר מדויק, המרכז הרדיקלי. ח"כ תמר זנדברג השתמשה פעם אחת במושג הזה וזו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שאמרה דבר נכון. יש דבר כזה מרכז רדיקלי, ודונלד טראמפ הוא מנהיגו הבלתי מעורער. באירופה המושג מקבל צורה של מפלגות ימין לאומניות. אבל באמריקה ובישראל, שתי מדינות מפתח של העולם הדמוקרטי, יש לציבור הבוחרים שניתן לכנותו המרכז הרדיקלי משקל מיוחד.עוד דעות ב-nrg:
- נפגעות איבגי, תפנימו: אתן רק דמויות משנה
- רופאים, מאחורי הסרטן יש בן אדם
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ברמה האישיותית, נכון שאיש לא היה מעלה בדעתו שבשנת 2016 יבוא אדם שהוא הכלאה בין האחים אוורלי לליברצ'ה, עם שיער שנראה כמו פיאה נוכרית, ויופיע כקול האמת. החדר האטום של הציבוריות האמריקאית נדחס בסירחון נורא של שקרים, העמדת פנים, והתרחקות כללית מכל מידה של כנות ויושר. ואז בא דונלד, נכנס לחדר וביטא את תחושותיו לגבי הריח והאוויר הרע. ופתח את החלונות והדלתות.
טראמפ. נאציונל קפיטליסט בטעם קטשופ
צילום: AFP
בשביל האנשים שנמצאים בחדר מי שעושה מעשה כל כך פשוט כבר נתפס כמושיע. תעשיית השקרים האמריקנית (ובחלקה גם הישראלית) נקראת בגדול "פוליטקלי קורקט". דונלד בגסות שלו התפרץ לחדר המרקיזים אפופי השקרים עם סכין נוטפת דם, ולכן נשמעות צרחות איומות.
ההמון מת על זה. ו-כן, יש משהו בתופעת טראמפ שאפשר לכנותו פשיזם של העידן הפוסט-מודרני. הוא נותן מענה למרכז הרדיקלי. אלה אנשים שבמונחים ישראליים מתגוררים ברמת השרון ומתעוררים כל בוקר כשהם שונאים מישהו אחר, איזה סקטור שונה, כל מה ששונה מהם; פעם זה יכול להיות המתנחלים ופעם הערבים, ופעם החרדים ובוקר אחד הם שונאים את בג"ץ ואת בצלם יחד עם הפמיניסטיות.
הפשיזם המקורי שכונן בניטו מוסוליני בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת נועד ליצור משטר שיחלץ את איטליה ממצב של שיתוק או אנרכיה, שאותה גרמו תנועות רדיקליות סוציאליסטיות ובולשביקיות. היום כדי לחלץ מדינה דמוקרטית משיתוק ומשבר קריסה לא צריכים לארגן פלנגות אלימות שיסתערו פיזית על גורמי השיתוק והאנארכיה – אפשר להשיג את התוצאות באמצעות כלי המשטר הקיימים.
אבל מה שמשותף לטראמפ ולסנדרס זה הכנות שלהם, או לפחות מראית העין המשכנעת. הם לא מתוכנתים, הם לא מזויפים כמו הפקיד או הפוליטיקאי האמריקני הממוצע. ודאי לא כמו האינטלקטואל הממוצע. הילרי קלינטון, מעבר לזה שיש כבר לאות נוראה מדמותה שנמצאת במרכז מסך הרדאר האמריקני מזה 23 שנה, היא פקעת של זיופים ועמדות מחושבות לפי צרכים פוליטיים.
הבעיה של סנדרס היא שסוציאליזם במונחים עכשוויים פירושו בעיקר ריכוזיות ממשלתית והמון מיסים. אז יש ציבור שאוהב לשמוע שיוטלו מסים על וול סטריט. אבל מישהו עוצר לרגע לחשוב מהיכן ימומנו לימודים אוניברסיטאים חינם?
בשני המקרים – של טרמאפ ושל סנדרס – מדובר במנהיגים שהשפעתם על הזירה הבינלאומית תהיה מערערת יציבות. תומכיו של ברני באופן כללי אלו אנשים שאין להם שום עניין בתפקידה של אמריקה בעולם. כל תופעה שקרתה בימי אובמה תחמיר אצל סנדרס. ומבחינה כלכלית חברתית, השחר של היום החדש שהוא מבטיח ל"אמריקה" הוא ונצואלה. זה נראה נורא. אבל הוא סוציאליסט בטעם של בן & ג'רי. טראמפ הוא נאציונל קפיטליסט בטעם קטשופ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם