כולנו איילת זורר
אם גולברי לא מצליחה למכור, הבעיה היא לא בהכרח בדוגמנית, אלא בבעלים של החברה שצריכים להחליף דיסקט. ואולי גם קולקציה
סופרג'יסטיות ופדלחו"שיות שימו לב: אני עומדת לכתוב טור פמיניסטי. זה הזמן למסגר ולתלות על הקיר, כי לא צפוי עוד אחד כזה בעשור הקרוב.
מה לעשות, לפעמים יש דברים שמצליחים להוציא גם מבחורות כמוני את מונולוג האישה הממורמרת, והנה הוא מגיע:
אני עם איילת. עוד מהימים שהיא וגלי התעצבנו על המורה גבאי. בכלל לא מעניין אותי שהיא מכרה את גופה למסלולי הדוגמנות, כי זה ממש לא העניין פה. אני מסתכלת עליה ורואה את עצמי בעוד עשור. לכן אני עם איילת.
ואתן, כל השמחות לאיד שחיככו ידיים כזבוב לנוכח תבוסתה של הפיגורה, כי "פחחח, כל השנים שיתפת פעולה עם חוקי תעשיית היופי ועכשיו כשהיא פונה נגדך את מתבכיינת?" - תזכרו טוב את הרגע הזה. תזכרו אותו טוב, כשבעוד עשר שנים תגיע עובדת חדשה למשרד ותתפוס את מקומכן כי אתן לא מקלידות מספיק מהר.
תזכרו אותו טוב, כשתשבו בישיבת הנהלה והבוס יצדד בדעתה של הצעירונת שהרגע גויסה לעבודה רק כי היא קצת יותר יפה ומושכת. תזכרו אותו טוב, כשתידחפו לתוך מחוך בחתונה של הבן שלכן ותדעו שלא משנה מה תעשו וכמה תכניסו את הבטן, היא בחיים לא תיראה שטוחה כמו זו של הכלה.
תזכרו טוב את הרגעים האלה כי כולנו איילת זורר. על המסלול, ברחוב, במפגש חברתי - כולנו מוכרות את עצמנו וכולנו רוצות להרגיש יפות כשאנחנו יוצאות מהבית עם השמלה שאנחנו אוהבות, לא צריך חוזה דוגמנות בשביל זה.
הסתכלתי בתמונות של זורר מהקמפיין האחרון, היא נראית נהדר. תרשו לי להגזים – הרבה יותר יפה מאסתי גינזבורג בגיל 26. ואז ראיתי את התמונה של בעלי החברה והכול התבהר פתאום. שלושה גברים עבי כרס ומאפירי שיער החליטו עבורנו, נשות ישראל, שאיילת זורר זה כבר לא מספיק. הם, כמובן, עדיין רלוונטיים לשוק האופנה גם בגילם המתקדם. הם בחיים לא יחשבו לעצמם – רגע, אולי נעביר את השרביט לילדים הצעירים והמגניבים שלנו שיכולים למתג מחדש את החברה. אם הם היו עושים את זה אולי בכלל היו מגלים שהבעיה היא לא בזורר אלא במעצב שלהם, יעקב גולברי בן ה־60. אבל את הבוס הגבר הרי אי אפשר להחליף, אז מחליפים את האישה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יש לי תחושה שהרבה אנשים לא ממש הבינו פה את העוול. מה שמוזר כאן הוא לא שאישה מזדקנת ומפנה את מסלולי הדוגמנות. זה צריך לקרות מתישהו. מה שמוזר ומקומם זה כמה מוקדם הדבר הזה קורה. כמה מהר אישה בת 46 שנראית נהדר הופכת ללא רלוונטית, בשעה שגבר בן 51 עם כרס עדיין מכהן כראש חברת אופנה, חושב שהוא עדכני ולגמרי חש את עצמו על הגל.
ומה שחולה בחברה הזאת הוא לא העובדה שאנחנו מזדקנים, אלא העובדה שלנשים זה קורה כל כך הרבה יותר קודם. איילת זורר לא מספיק צעירה בשביל לדגמן, אבל משה איבגי מספיק צעיר בשביללהיחשד בהטרדה מינית של בחורה שקטנה ממנו בעשרים שנה. ומי שאשם זה אנחנו הנשים, שמקבלות את האקסיומה הזאת. שמוכנות להתחתן עם גבר שיכול להיות אבא שלנו בזמן שרוב מוחלט מהגברים לא יסכימו לעשות את ההפך. שנכונות להקריב את פנינו על מזבח הבוטוקס במקום להצהיר בגאווה שהקמט שלנו יפה בדיוק כמו הכרס והשיניים המצהיבות שלהם. אנחנו הראשונות לשתף פעולה עם הפיכתנו למוצר בעל חיי מדף כל כך קצרים.
אז אני עם איילת זורר, אבל לא מפני שאני מצדיעה לעולם הדוגמנות והיופי, אלא למרות. אני עם זורר כי אני יודעת שבעולם המטורלל שלנו יש לי כאישה מעט מאוד זמן להוכיח את עצמי, לפני שאחצה את גיל 40 ויתחילו לקרוא לי דודה ממורמרת. אני עם זורר, כי הייתי שמחה לדעת שכשזה יקרה, מישהי תעמוד שם לצדי ותאמר 'חבר'ה, אל תקברו אותה, יש לה עוד הרבה מה לתרום'.
לאיילת זורר כנראה לא הייתה אישה כזו במסדרונות גולברי. ואם הייתה, היא בטח פחדה לדבר. כי אם היה לה פה מעט יותר גדול, היא הייתה מסבירה לחבורת השמנים שישבו בחדר השקוף וטחנו טורטיות, שיותר משהאישה הישראלית רוצה להרגיש יפה, היא רוצה לדעת שהיא עדיין רלוונטית. היא הייתה מסבירה להם שאיילת זורר מוכרת לנשים בגיל המעבר הרבה יותר מגוף, היא מוכרת להן תחכום ואינטליגנציה.
היא מוכרת להן תקווה שהן עדיין יכולות להיות מעניינות ונחשקות בלי שיום אחד תבוא בחורה כמו אסתי גינזבורג ותחליף אותן. היא נותנת להן את מה שהקונה הממוצעת של גולברי מחפשת, והקונה הממוצעת של גולברי היא לא ילדה בת 26 אלא אישה בת 45 עם בטן של שלושה הריונות. ואם זה לא מוכר, הבעיה היא לא בהכרח בדוגמנית, אלא בבעלים של החברה שצריכים להחליף דיסקט. ואולי גם קולקציה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם