האמריקנים והגרמנים מבינים: לא תהיה מדינה פלסטינית
מרקל ואובמה כבר מבינים שרעיון המדינה הפלסטינית גווע, כך גם בשמאל הישראלי וברשות הפלסטינית עצמה. מי שמתקשה להשלים הוא האיחוד האירופי, והוא ימשיך לתקוע מקלות בגלגלי המדינה היהודית
הסוד הזה מדובר בחדרי חדרים בלבד, ומשקף את החרדות הישראליות האחרונות מאובמה. 72 ימים שכותרתם 'תקופת המעבר' ממתינים לישראל בסוף 2016. הבחירות לנשיאות ארצות הברית ייערכו ב־8 בנובמבר, אך הנשיא החדש ייכנס לתפקידו רק ב־20 בינואר. אמנם לאחרונה יש שיפור ממשי בקשר עם האמריקנים. סגן הנשיא ג'ו ביידן יגיע בקרוב לביקור שלישי בישראל. אובמה עצמו, במחווה יוצאת דופן, נאם לאחרונה בשגרירות ישראל בוושינגטון, וגם אשת סודו, שגרירת ארצות הברית לאו"ם סמנתה פאוור, התארחה השבוע בארץ בביקור מוצלח.
עוד כותרות ב-nrg:
- קצין מג"ב שזוכה: "הוכח שיש שופטים בירושלים"
- נתניהו: בג"ץ לא מאפשר גירוש משפחות המחבלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פאוור מחזיקה בתפיסת עולם ליברלית, ולא אחת מדברת עם השגריר שלנו, דני דנון, על חשיבות חופש התנועה של הפלסטינים. לדנון נקרתה הזדמנות לא סימפטית במיוחד להמחיש לפאוור את השלכות החופש הזה. ביום שלישי בבוקר נשמעו בחדר בית המלון של פאוור קולות ברורים של צרורות ירי. "אלה שוטרים שחיסלו שני מחבלים בשער שכם, לא הרחק מכאן", אמר לה דנון, והוסיף: "הם הגיעו מקבטיה שבשומרון דווקא משום שיש חופש תנועה. מחבלים כמותם יכולים לעלות על מונית ולהגיע בחופשיות לכאן או לחוף הים בתל־אביב". פאוור הפנימה.
בעוד פחות משנה, כשתגיע אותה 'תקופת מעבר', למילה של פאוור יהיה משקל מכריע. למרות המאמץ המשותף של ירושלים ושל וושינגטון להרגיע, ראש הממשלה עדיין חושש מנקמתו הרעה של אובמה באותם חודשיים פלוס. כשם שממשל בוש האב הכיר בתקופת המעבר באש"ף, וכשם שביל קלינטון לא היסס לנצל אותה להצגת מתווה קלינטון, כך אובמה עלול להשתמש בה להותרת המורשת הפלסטינית שלו. הכלי המרכזי שעל הפרק הוא החלטה של מועצת הביטחון שתקבע מסמרות לעתיד. זו יכולה להיות החלטה שתכתיר את ההתנחלויות כבלתי חוקיות, תגדיר את קווי 49' כגבולות המדינה הפלסטינית, או תעניק לפלסטינים "הגנה מפני ישראל" - זו דרישתם האחרונה מהקהילה הבינלאומית.
אשר על כן, נתניהו הציב בפני אובמה מעין מאזן אימה. בפגישה האחרונה בין השניים לפני חודשיים אמר ראש הממשלה לנשיא כי אם מועצת הביטחון תנקוט מהלכים חד־צדדיים, ישראל תשיב במהלכים חד־צדדיים משלה. הצעד הראשון והמתבקש מבחינתו, כך אמר נתניהו, הוא החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן. במשאים ומתנים שניהל נתניהו באמצעות האמריקנים הוא חזר והבהיר שבכל תרחיש לא יסכים להסיג את צה"ל מבקעת הירדן, מסיבות ביטחוניות. כעת, אם הקהילה הבינלאומית תנסה לשלול בכוח מישראל את המרחב הביטחוני הנחוץ לה בבקעה, נתניהו לא יהסס להשתלט על המרחבים האלה בעצמו (בלשכת ראש הממשלה מכחישים את הדברים).
תגובתו של אובמה לאקדח הטעון הזה אינה ידועה, והאמת היא שעל פני השטח גם אין סיבה לחשוב שנתניהו יצטרך להשתמש בו. כל האינדיקציות מראות שאובמה שם את פרק העימות עם ישראל מאחוריו. השגרירה פאוור, בהוראה ישירה שלו, מסייעת לישראל באו"ם על בסיס יומיומי, תוך שיתוף פעולה הדוק עם השגריר דנון. בין היתר, השניים בלמו יחדיו את היוזמות הנפרדות של ניו־זילנד ושל צרפת לחשק את ישראל במועצת הביטחון. חשוב יותר: אובמה, אנשיו וגם יותר ויותר שחקנים משמעותיים בזירה הבינלאומית, לא רוצים עכשיו זעזועים בסיפור הפלסטיני.
כמו גשם זלעפות אחרי שרב כבד, כך המדינאים החשובים בעולם מצטרפים לעמדת נתניהו, "כן מדינה פלסטינית, אבל לא בעת הזאת". אנחנו במזרח התיכון יודעים שאין קבוע יותר מהזמני, אבל באופן פרדוקסלי, דווקא בתום עידן שבו המאמץ והלחץ הבינלאומיים להקים מדינה פלסטינית היו חסרי תקדים, ושבה אפילו ראש ממשלה ימני מבית מדרשו של הליכוד הוציא מפיו את המילים הטמאות, המדינה הפלסטינית בדרך להיקבר קבורת חמור.
הטיפות הראשונות טופטפו כבר לפני שנתיים, כשפקיד בכיר במשרד החוץ, כזה שדווקא מצדד ברעיון, אמר לי: "הפלסטינים שוב איחרו את הרכבת, והם עדיין לא מבינים את זה. הנושא שלהם מידרדר בסדר היום הבינלאומי, והוא רק ימשיך לרדת מטה בסולם העדיפויות". במקביל, פחות או יותר, אמר כבר אז באומץ דני דיין שהמדינה הפלסטינית מתה. מעטים הבינו אז על מה הוא מדבר. כעת, שנתיים אחרי, כבר לא מדובר בערערים בערבה אלא ביער עבות.
הנה תקציר הימים האחרונים. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אומרת בברלין בתשובה לשאלת 'מקור ראשון' ו-nrg כי היא "תומכת בפתרון שתי המדינות, אך לא זו העת לצעדים גדולים בכיוון". אליוט אברמס, אנליסט אמריקני בכיר ומי שצפוי לקבל תפקיד בממשל הבא אם ייבחר נשיא רפובלקני, אומר כי "לא משנה מי יהיה הנשיא הבא, הוא לא צפוי ללחוץ על ישראל בסוגיית שתי המדינות. אולי למעט סנדרס שסיכוייו להיבחר לנשיאות נמוכים מאוד, כל נשיא אחר יגיד: 'מי בסופו של דבר יש לנו שם במזרח התיכון ששלטונו יציב ושאפשר לסמוך עליו? רק ישראל'", הסביר אברמס בארוחת ערב של המכון למדיניות העם היהודי בירושלים.
כמה שעות לפניו הכריז ביפן ריאד אל־מליכי, שר החוץ הפלסטיני, כי הרשות הפלסטינית "לא תחזור לעולם למשא ומתן ישיר עם ישראל". אבו־מאזן, אגב, עמד מאחורי כתפו של מליכי, שדבריו מצטרפים להצהרה זהה של בכיר פלסטיני אחר, מוחמד שתאייה.
הפלסטינים מגבירים את מאמציהם לבנאם את הסכסוך כדי שהעולם יכפה על ישראל ויתורים שלהם סירבה בשיחות ישירות. אלא שהמהלך נדון מראש לכישלון. גם ממשל אובמה לא זז מהעיקרון של משא ומתן ישיר בין הצדדים, ואפילו האיחוד האירופי דבק בגישה הזאת. כך שכדי לשכנע את האמריקנים או האירופים לסגת מהתפיסה ארוכת השנים של משא ומתן דו־צדדי, הפלסטינים יצטרכו לעבוד קשה מאוד. הם איבדו זה מכבר את אמון האמריקנים והאירופים, היודעים שאבו־מאזן ולא נתניהו הוא שפוצץ את התהליך שהוביל ג'ון קרי. בהתחשב בגילו המופלג של עבאס ובסרבנות הפלסטינית המפורסמת, קשה להאמין שהממשל הנוכחי או הבא ייתן את ידו לכפיית מהלכים בינלאומיים על ישראל. אבו־מאזן ואנשיו פועלים נגד האינטרס של עצמם במחשבה שיעלה בידם להקים מדינה פלסטינית במהלך בינלאומי כפוי. מצוין, שימשיכו.
כי בעת שהם עושים זאת, המדינה הפלסטינית, תודה לאל, הולכת ומתרחקת. כפי שפורסם ב'מקור ראשון' בשבוע שעבר, גם דיפלומטים מערביים בכירים שביקרו בישראל לאחרונה סבורים שבעתיד הנראה לעין אין היתכנות להקמת מדינה פלסטינית. הדברים נאמרו בשיחות סגורות ולא רשמיות שקיימו עם עמיתים ישראלים. אותם דיפלומטים, שמייצגים מעצמות שונות ובאים מיבשות אחרות, הציגו את עמדתם בלי לדעת זה על זה ואמרו בנפרד לבני שיחם הישראלים כי המעצמות שהם מייצגים עדיין מחויבות עקרונית לרעיון שתי המדינות, וכי גם לדעתם הפרטית לא יכול להיות פתרון טוב אחר לסכסוך הישראלי־פלסטיני, ואולם הצטברות סיבות ונסיבות מביאה אותם למסקנה שהקמת מדינה כזאת לא תיתכן בשנים הקרובות. הם הוסיפו כי על המעצמות לעצב מחדש את מערכת היחסים עם ישראל על רקע ההערכה הזו. לדברי אחד מהם, אירועי השנים האחרונות מלמדים שנתניהו ואבו־מאזן לא יכולים להגיע להסכם ההיסטורי ומדובר בעובדה מוגמרת.
בד בבד, גם קונצנזוס ההנהגה הישראלי מבין שמדינה פלסטינית ירדה כרגע מהפרק. יו"ר העבודה יצחק הרצוג עובר בין מנהיגי העולם ומסביר שהדבר לא ריאלי בעת הזאת ולכן מציע תוכנית להיפרדות. הרצוג, למרבה המבוכה, הגיש השבוע את תוכניתו לשר הבריטי למזרח התיכון בניילונית בית ספר. מובן שלתוכנית אין שום היתכנות בשטח, אבל טוב לפחות שהרצוג, כפי שלגלג עליו ראש הממשלה בכנסת, אומר עכשיו את מה שנתניהו אמר לפני שנה.
"בוקר טוב בוז'י, אני שמח שהתעוררת", אמר נתניהו בכנסת. "בוקר טוב מפלגת העבודה, ברוכים הבאים למזרח התיכון. השעון המעורר צלצל, ואולי סוף סוף אתם מתחילים להבין איפה אנחנו חיים. לא רק שלא הקדמתם לראות את הנולד, עכשיו אתם, איך אומר זאת, האחרונים לזהות את המציאות. מול השינויים הכבירים שמתחוללים באזורנו, כשכל שטח שמתפנה נתפס על ידי כוחות קיצוניים, לא רק כאן, בכל המרחב, בואכה עיראק וסוריה ולוב, תימן, בכל מקום, אמרתי שבנסיבות הנוכחיות לא נראה שניתן ליישם את פתרון שתי המדינות לשני העמים. הניסיון מלמד שרק צה"ל יכול להבטיח את פירוז השטח. לא האו"ם, לא כוח בינלאומי - רק צה"ל וזרועות הביטחון של ישראל. כולנו ראינו מה קרה ברצועת עזה. ישראל פינתה את השטח וקיבלנו בסיס טרור.
כולנו ראינו מה קרה בירושלים. כשלא פעלנו בבית־ג'אלה, ספגנו אש ברחוב האנפה בשכונת גילה. לכן, בכל הדיבורים על היפרדות, בעד הסדר או עם הסדר ובלי הסדר, צריך להבין דבר פשוט: אין היפרדות ביטחונית, אין, לא קיים דבר כזה. ישראל חייבת להמשיך להיות הגורם שאחראי לביטחון בשטח, ישראל חייבת להיות זו שמקיימת הלכה למעשה את הפירוז - אין בלתו".
אם לא די בשני אלה, למקהלה מצטרף יאיר לפיד. יו"ר יש עתיד אמנם לא מוציא מפיו את המילים "אי אפשר להקים מדינה פלסטינית", אבל כן אומר שצה"ל יהיה חייב להישאר בשטח כדי להגן על ביטחון ישראל. אם צה"ל בשטח, יודע כל ילד, אין הסכם ולכן אין מדינה. בקיצור, למעט מרצ - וגם לגביהם כבר איני בטוח - הקונצנזוס הישראלי, הגם שלא רצה בכך, התנקש במדינה הפלסטינית התנקשות מוצלחת.
מובן שהרוח הגבית לכל האווירה הזאת היא הודאת הנשיא אובמה עוד באביב שעבר כי "בנקודה הזאת, אם להיות ריאליים, אני חושב שאנו יכולים לבנות מחדש את האמון לא באמצעות עסקה גדולה שלדעתי אין לה סבירות בשנה הקרובה". כלומר יש צעדים קטנים ומדודים, אבל לא הסכם גדול הכולל הקמת מדינה פלסטינית. לא מיותר להזכיר כי מדובר באותו נשיא שב־2010 התייצב על בימת העצרת הכללית של האו"ם ואמר: "אני מקווה שבעוד שנה פלסטין תהיה חברה נוספת באו"ם". כלומר, הנשיא האמריקני הבא צריך להיות אידיוט כדי לחזור על מסלול האיוולת של אובמה. ואם הנשיא האמריקני הבא לא יכריח, קשה לראות מי כן יעשה את זה.
זו אם כן המגמה המרכזית. היא מבשרת שהסכנה הקיומית חלפה, אך לא על סיום המלחמה. תסמכו על האיחוד האירופי בכלל ועל צרפת בפרט, שימשיכו לתקוע מקלות בגלגלי מדינת היהודים. רגע לפני שהוא נקרא בחזרה לארצו בא השבוע שגריר צרפת פטריק מזונאב למשרד החוץ, כדי להציג את תוכנית צרפת לכנס ועידה בינלאומית שתעסוק בסכסוך. מזונאב מייצג את שר החוץ הנודניק לורן פביוס, שבעצמו בדרך החוצה. הם יודעים שישראל מתנגדת ליוזמה, וגם יודעים שבעוד שבועות אחדים הם יהיו חסרי השפעה על התהליך. אבל למה לא לנצל את הרגעים האחרונים כדי להציק עוד קצת לעם היושב בציון.
הוא הדין לשרת החוץ האירופית פדריקה מוגריני. באין תהליך מדיני, וכאשר אנשיה שלה סבורים שאין אפשרות להקים מדינה פלסטינית, מוגריני יוזמת דו"ח בינלאומי על חזון שתי המדינות. את הדו"ח יכתבו נציגי הקוורטט, קרי ארה"ב, רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי עצמו, תוך התייעצות עם מצרים, ירדן, ערב הסעודית ומדינות נוספות באזור. האמת, חבל על הטרחה. כשאלה הכותבים ונותני התשומות, ברור מראש מה יהיו המסקנות. הפלסטינים, אומר הפתגם המפורסם, לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ, והאירופים לא מפספסים הזדמנות להכניס. ראש הממשלה נתניהו כבר הבהיר שישראל לא תשתף פעולה עם הדו"ח החדש.
באין הקמת מדינה פלסטינית באמצעות תהליכים פוליטיים, האיחוד האירופי קובע עובדות בשטח, משל היה מתנחל יהודי או פלאח ערבי. בשיחת טלפון שקיים עם מוגריני ביום שישי, ניסה ראש הממשלה נתניהו לחלץ ממנה התחייבות שלפיה האיחוד יחדל לממן הקמת מבנים בשטחי C בניגוד להוראות המנהל האזרחי. מוגריני סירבה.
בהודעה המשותפת שפרסמו השניים נאמר שהקשרים בין הצדדים חוזרים לסדרם, כלומר ישראל מפסיקה את צעדי המחאה הסמליים נגד האיחוד. אשר לבנייה נאמר כי "ישראל מתנגדת לבנייה הבלתי חוקית בשטח C", כלומר האיחוד לא מתנגד לה ולא עומד להפסיק אותה. כדי להביע את מורת הרוח הישראלית ממהלכי האירופים יצאה ביום שני סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי לשטחי E1, ושם שמעה מפי סגן ראש המנהל האזרחי על היקפי הבנייה הבלתי חוקית והאכיפה בשטח באזור יו"ש בכלל ובאזור מישור־אדומים בפרט (ראו כתבה בנושא בעמוד 14). מדובר באותו אזור שהאיחוד בונה בו פעם אחר פעם בניגוד לאישורי המנהל, מכיוון שלתפיסתו רק רצף ערבי באזור יאפשר הקמת מדינה פלסטינית בעתיד.
"ישראל לא תאפשר לגורמים בינלאומיים לקבוע את גבולותיה באמצעות בנייה בלתי חוקית. בשטחי C מתבצעת פעילות אינטנסיבית של בניית יותר מאלף מבנים בלתי חוקיים של גורמים שונים ובתוכם גורמים בינלאומיים שמבקשים להחליף את המו"מ בין הצדדים", אמרה חוטובלי. השאלה היא אם יהיה בדבריה כדי להרשים את מקבילתה האירופית והארוגנטית.
אקו"ם