הוויכוח הפוליטי בישראל הופך את הילדים לבורים
המחלוקת הציבורית בין ימין ושמאל מונעת אפשרות פעולה של סמכות חינוכית שקובעת את החומר הקנוני עד היום. בינתיים, את ספסלי בתי הספר חובשים צעירים שמגלים בורות עמוקה בהיסטוריה שלנו
אלוף אביגדור (יאנוש) בן-גל, גיבור ישראל שפיקד על חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, נפטר השבוע. הוא שימש כאלוף פיקוד צפון במבצע ליטני בסוף שנות השבעים והיה מפקד גיס במלחמת לבנון השנייה.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מתחילים לשלוט: המהפך של 77' מתממש עכשיו
- ראש ממשלה לשעבר נכנס לכלא ואני לא עצוב
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
אך רבים מבני הדור הצעיר כיום כלל לא שמעו על יאנוש בן-גל או הכירו את דמותו עד יומו האחרון. יתרה מכך: אין זה הגיבור היחיד שכמעט ולא מדברים בו בני הנוער, ורבים הם הנושאים המהותיים שנעדרים מהידע של צעירי ישראל.
הוויכוח בין ימין לשמאל בישראל על כל מה שנוגע בגבולות 1967, על חוקיות ההתנחלויות או על מקומן של מלחמות ישראל מקום המדינה ועד היום, הפך לאחד הגורמים המרכזיים לכך שהדור הצעיר לא יודע מי היו הגיבורים שבזכותו נוסדה כאן מדינה, ששרדה ושגשגה. מי היו ראשי הממשלות, שרי הביטחון הרמטכ"לים, וכיצד נראית הגיאוגרפיה של מדינת ישראל? הפוליטיקה מונעת מהנוער את הבקיאות הדרושה לו בהיסטוריה הקצרה שלנו.
בדומה למדינות אחרות בעולם, שבה בתי הספר מלמדים באופן מינימלי לפחות את קורות העם והארץ, גם לנו יש היסטוריה עשירה ואף גאווה בעמנו. אלא שכאן בישראל הדברים מתעוותים, ומועברים לדור הצעיר באופן לא ישיר. לעתים כלל לא נחשפים התלמידים לחומרי לימוד כאלה. כך למשל, תלמידי בתי ספר רבים בדרום ובצפון – ואפילו במרכז – לא ביקרו מעולם בכותל המערבי. אם יישאלו אותם צעירים מי היה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים או משה שרת, סביר להניח שרבים מהם לא ידעו את התשובה.
בשירותי הצבאי הייתי עד לרגע שמזעזע אותי עד היום: בקורס ההכנה למפקדי כיתות נדרשו החיילים ללמוד פרק בהיסטוריה של ארץ ישראל, ובנוסף התבקשו לשבץ על מפה של המדינה את מקומותיהם של כמה יישובים בולטים. לא מעט מהחיילים ידעו אמנם הם גרים, היכן מצויה תל-אביב או אילת – אך נפלא מהם מיקומן של ירושלים או חיפה על המפה. לא מדובר רק בידע אזוטרי על יישובים נידחים, כי אם הכרת מקומות מרכזיים בישראל, שאינם שנויים כלל במחלוקת.
מדוע כל זה קורה? בגלל שהמחלוקת הציבורית בין ימין ושמאל מונעת אפשרות פעולה של סמכות חינוכית הקובעת את החומר הקנוני עד היום. איש הישר בעיניו יעשה. כל מורה מעביר את החומר מהזווית שבה הוא מאמין, ולא מספק לתלמידים את הסיפור הרחב היותר – ובכך הוא מאבד חלקים נרחבים ממהותו. בסוף, כולם מפסידים מכך.
בפני שר החינוך נפתלי בנט עומדת משימה לא פשוטה, ששרי חינוך קודמים נכשלו בה: עליו לדאוג שהלימוד על מדינת ישראל בכללותה יועבר לדור הצעיר בלי פחד. אם חוסר הידע והבורות הללו יימשכו, בעוד כמה שנים לא יהיה מי שיספר לדור הבא את קורות ארצנו, כיצד קמה ובידי מי. אם כבר כיום לא יודעים בני הנוער מי היה יאנוש בן-גל, כיצד ייזכרו בעוד חמישים שנה מי היו עמנואל מורנו או בניה שראל?
מדובר במלחמה על קיומנו כעם במדינה ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. זה הזמן לספר לילדינו את ההיסטוריה שלהם, להוקיר את גיבורינו ולהכיר אותם, לטייל בארצנו בלי חשש ולדעת מי מוביל אותנו לקרבות שניצחנו בגאווה גדולה.
הראל דוידוביץ' הוא עורך ומפיק ברדיו 'גלי ישראל'
אקו"ם