סערת אייזנקוט: שרי הליכוד רבים על גב הרמטכ"ל
בליכוד עטו על האפשרות להיראות נציים יותר מהאפיפיור, כאשר דברי הרמטכ"ל על כך שלא צריך לרוקן מחסנית על נערה עם מספריים, הצטלבו ברצח נוסף. על נתניהו לקרוא לסדר את כל הפוליטיקאים שמערערים את אמון הציבור בצמרת הצבאית
לרב אלוף אייזנקוט יש השקפת עולם בטחונית-צבאית. הוא הגשים אותה בהצלחה כשחיסל את הטרור בשלב האחרון של האינתיפאדה השניה לפני יותר מעשור. משהו מתפיסתו יצא החוצה בהתבטאות שלו לגבי ירי בילדה שתוקפת. היו אלה דברי טעם וההתנפלות עליו מעלה תהיות לגבי הגורמים הפוליטיים שעורכים את ההתנפלות הציבורית עליו. לא לגבי אייזנקוט.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מתחילים לשלוט: המהפך של 77' מתממש עכשיו
- ראש ממשלה לשעבר נכנס לכלא ואני לא עצוב
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
רמטכ"לים היו מעורבים בעבר במאבקים פוליטיים; אבל שהדבר ייצא בצורה כל כך גלויה ומכוערת כמו בהתקפות של ישראל כץ וגלעד ארדן על הרמטכ"ל, זהו דבר חסר תקדים, משל היה אייזנקוט אחד מחברי הכנסת של האופוזיציה. יש בסערה הפוליטית סביב אמירה אחת קטנה בענייני מוסר לחימה של הרמטכ"ל, הבטים צבאיים מקצועיים, פוליטיים, ומוסריים. בשלב זה ההבט הפוליטי הוא החשוב והמזיק ביותר.
להתנפלות על אייזנקוט, יכולים להיות שני הסברים וקשה לדעת מה גרוע יותר: האחד, השרים הבכירים של הליכוד מנסים להתחרות עם שר החינוך נפתלי בנט, שהוא כמובן לא רק מומחה בענייני חינוך וכלכלה, אלא גם בענייני ביטחון וצבא.
בנט, שבתורו מתחרה בשותפתו אילת שקד, ניסה לחזור לראש הטבלה באמירות שלו לגבי הקבעון המחשבתי בצמרת המדינית-בטחונית, והצליח לחולל תבהלה בנושא המנהרות. כך שאולי מדובר במסע אל מחילות הצמרת הממשלתית.
שרי הליכוד עטו על האפשרות להיראות נציים יותר מהאפיפיור, כאשר דברי הרמטכ"ל על כך שלא צריך לרוקן מחסנית על נערה עם מספריים, הצטלבו בעוד רצח – הפעם בשער בנימין.
ההסבר השני טמון באפשרות שאנחנו כבר חיים בעידן של הרמטכ"ל כמועמד לראשות הממשלה. במשך החודשים האחרונים היו לא מעט דיבורים וחרושת של פעילות מפלגתית, סביב הצורך לגייס את גבי אשכנזי או לחלופין את בני גנץ כדי שיובילו את השמאל לראשות הממשלה וידיחו את ראש הממשלה המכהן נתניהו.
פה השמאל גרם את הנזקים המיוחדים לו, והפך את הרמטכ"ל המכהן ליעד אפשרי לגימוד ציבורי. אלא שזו חציית קו אדום. כבר היו בעבר מנהיגים פוליטיים שזעמו על מעורבות ציבורית של רמטכ"לים כולל ניהול מדיניות פרטית; אבל הם זעמו עליהם אל תוך הממחטה או אל חשכת יומניהם.
הם חיכו שהרמטכ"ל יפשוט מדיו ואז השתלחו בו, וגם זה לא הוסיף כבוד וחוסן לדרג הצבאי. הצליפות האגביות מהמארב המזנק של כץ, ארדן וחבריהם בליכוד גורמות נזק אדיר. ברור שמדובר במאבק פוליטי בתוך המעגל הימני. הרי ראינו שבנט עצמו יצא להגנת אייזנקוט.
ההבט הנוסף של הפרשה הוא הצבאי מקצועי. פה נטל ההוכחה נמצא בצד של הרמטכ"ל. כבר לפני שנים שמעתי מקצין בכיר בדימוס, שתמיד כאשר יש בעיה מקצועית, צה"ל והחברה הישראלית מעדיפים להסיח את הדיון למישור המוסרי. זה יותר קליט וקל. זה מתאים למנטליות תנועת הנוער שמאפיינת את האליטה של טוהר הנשק. אין צורך לנסות להגדיר לצה"ל איפה יש לו בעיה מול גל האלימות המתמשך.
מעבר להבטים הטקטיים שבהקשרם אפשר לסמוך על אייזנקוט וקציניו; הם הטובים ביותר והם יודעים טוב מאחרים מה לעשות והם גם עושים. אבל מה אם יש בעיות בתחום האפור שבין המבצעי ללאומי? לא ראינו למשל נוכחות חיילית בלתי צפויה בנקודות חיכוך שאינן באחריות ישירה של צה"ל. מי שנתן את המענה בדרך כלל לתקיפות היו אזרחים חמושים או לוחמי מג"ב. צה"ל יכול לחשוב בצורה יותר מקורית.
אבל הרמטכ"ל צודק שהמענה למתקפת הטרור הנוכחית הוא בכוח מדויק ומדוד ולא בהשתוללות. התנועות המהפכניות האסלאמיסטיות שמבקשות לדכא את הפלסטינים ולהפוך אותם לעם של רוצחים, פועלות בכוונה כדי לגרות אותנו לפעולות אכזריות מוגזמות שכוללות ענישה קולקטיבית רחבה. כך יהיה קל יותר לגייס את ההמונים למערכה.
במצב רגיל די היה בגיבוי שנתן שר הביטחון לרמטכ"ל. כיוון שהימין לוקה לעתים בשיקול דעתו, על ראש הממשלה נתניהו להתייצב ולקרוא לסדר את כל הפוליטיקאים שמערערים את אמון הציבור בצמרת הצבאית.
אקו"ם