הרמטכ"ל, היה עלינו לחסל מזמן את הקם להורגנו
עם מוסרי מקדש את החיים על פני המוות ומעדיף להציל את חייליו ואזרחיו על פני מי שבחר להיות אויב. אנחנו נרצחים בתוך בתינו ונקברים בשל היותנו יהודים. חזרו אחורה לערכים הפשוטים, חזרו למה שהיה ברור לכל חייל לפני שלימדו אותו מה צריך להיות ברור לו
אמירתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בהתייחסו להוראות פתיחה באש, וחיזוקה על ידי שר הביטחון יעלון מביאה עמה רוח נכונה מרכזית: אנו כושלים מוסרית. ההידרדרות המוסרית שלנו כאן היא כבר עניין של שנים רבות, אך מעולם לא הייתה חדה וחריפה כמו בימים אלה. המוסר הירוד פשה כבר בכל חלקה טובה, ודמויות מפתח בשיח הפיקודי עלולות להסס מול השאלה חיי מי עדיפים – חיינו או חיי האויב שלנו.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הצד השני של סרבנות הגט: אל תיכנעו לאפקט העדר
- הוויכוח הפוליטי בישראל הופך את הילדים לבורים
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
כדי להבין את השחיתות המוסרית שגורמת לחיילי צה"ל להסתובב בעולם ולהכפיש את חבריהם תמורת כסף או כבוד, כדי להבין את הבעיה המוסרית הקשה שטמונה באמירתו של הרמטכ"ל כי 'הקם להורגך השכם להורגו' היא רק סיסמא, הרי שעלינו לשוב לשורשי המוסריות בצה"ל.
בראשית שנות התשעים החלה החברה בארץ להיחשף לערכים פוסט מודרניים, במקביל לתהליך החלחול שלהם בשאר העולם. בעקבות כך ובעקבות משבר ממושך בחברה הישראלית שהתחיל לאחר מלחמת יום הכיפורים והמשיך במלוא עוזו לאחר מלחמת לבנון השניה, החל שיח הסרבנות לתפוס מקום מרכזי בזירה הישראלית.
האליטה הישראלית-צה"לית שהייתה בנויה עד אז מבני הקיבוצים, החלה להתחלף בבני הכיפות הסרוגות וצה"ל נאלץ להתמודד עם משבר גיוס בכלל ומשבר פיקודי בפרט. ככל הנראה בנקודה זו בחרה צמרת הפיקוד בכלל 'אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם" והכניסה את השיח הפוסט מודרני לתוך הצבא עצמו.
כך, בתחילת שנות התשעים, מונתה וועדה שמטרתה הייתה לגבש 'תעודת זהות' ערכית ונורמטיבית לצה"ל. לפרוטוקול, מסמך זה נועד לבטא באופן ברור ומגובש את ערכי היסוד של צה"ל, לעזור בהטמעת ערכי היסוד הייחודיים שלו ולהעלות את הרמה האתית של החיילים. דה פקטו, באה הוועדה 'להכשיר' את צה"ל על ידי הכנסת ערכים פוסט מודרניים לשיח הצבאי.
בראש הוועדה הועמד אזרח, החבר היחיד שייצג את הפן התיאורטי. פרופ' אסא כשר מוכר לכולנו היום כדמות ממלכתית שמיישרת קו עם מוסדות המדינה בכל הטענות המוסריים, אך בשנות התשעים היה מוכר כשר כפעיל של 'יש גבול' – תנועה שתמכה בחיילים סרבניים וכן בסנקציות כנגד הכיבוש ופשעי המלחמה של ישראל.
התוצאות הגיעו כמתבקש: מרשימת הערכים של צה"ל הוצא הערך 'אהבת הארץ' והוכנסו הערכים 'נציגות' ו'מקצועיות'. הערך 'טוהר הנשק' זכה לתשומת לב מיוחדת ובמאמר לעיתון הארץ טען כשר כי מי שרואה לנגד עיניו רק את הקורבנות הישראלים הוא צדקן ולא מוסרי.
הקוד האתי הוטמע, נכתב בקטן והוכנס לכיסיהם הקדמיים של חיילים במשך דורות. עילית צה"ל אומנה על סמך ערכים אלה וביסל"ם – בית הספר למנהיגות של צה"ל, היה עמוס במרצים שהטיפו למוסר בכיוון העקום – לא בכל מקרה חיי העם שלנו עדיפים על פני חיי האויב.
בנקודה זו החלו הערכים הפוסט מודרניים לחלחל ולהרוס כל חלקה טובה בזהות הפשוטה והאמירה הברורה: אנו עם מוסרי, אנו צבא מוסרי. עם מוסרי מקדש את החיים על פני המוות ומעדיף להציל את חייליו או אזרחיו תמורת כל חיי אדם שבחר להיות אויב, או בחר לחסות בצלו של אויב. בכל שיקול נעדיף חיים שלנו על פני מוות שלהם. מה שהיה ברור לחיילים לפני שנת 95' הפך להיות עיסת ערכים בלתי ברורה שבאה להחליף את המוסר הטבעי שטבוע בכל אחד ואחת מאיתנו.
וכך, עשרים וחמש שנה אחרי, הניסיון למצוא חן ולהחזיר לחיק הצבא את השמאל שפרש באמתלת ערכים, בא הרמטכ"ל וטוען כי לא חייבים להרוג נערה במספריים וכי לא כל משפט של חז"ל הוא ערך. לרוע מזלו, באותו היום נרצח עלם חמודות על ידי נער, אשה נותרה אלמנה ותינוקת נותרה יתומה, משום שבין השאר, נתנו לתכתיבים מוסריים לכאורה לנהל את המלחמה הנוכחית.
כבוד הרמטכ"ל, היה עלינו להשכים מזמן ולחסל את הקם להורגנו. כשלנו בזה, כשלת בזה. אנחנו נרצחים בתוך בתינו ונקברים בשל היותנו יהודים. אין זה משנה אם האויב הוא נער בן 14 או קשיש בן 90. אויב הוא אויב, בשל בחירתו בכך.
כאשר אני רואה חייל אני רוצה לדעת שהוא יעשה הכל כדי להגן על חיי או על חיי ילדיי, ולא לדעת בוודאות שהוא כפוף לתכתיבים מזויפים שלכאורה עליונים יותר מהערך של הגנה על העם. אני רוצה לבטוח בצבא ולבטוח במפקדיו, ותפקידך לגרום שזה יקרה הרבה לפני שתפקידך להגן על מחבלות ולא משנה מהו גילן.
תחזרו אחורה לערכים הפשוטים, תחזרו למה שהיה ברור לכל חייל לפני שלימדו אותו מה צריך להיות ברור לו. תנו לחייל שבשטח להחליט מהו המעשה הנכון ותגבו מי שפעל נגד אויב. כמובן שיש צורך במקביל לאכוף משמעת חזקה במקרים בודדים של סטייה מערכי המוסר, אך כאשר חוזרים לדברים הפשוטים, הרבה יותר קל לזהות מה נכון ומה לא נכון. הלוואי וזו תהיה דרכנו.
אקו"ם