ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

ארה"ב: טרמפ מוביל, אבל הכיוון עדיין לא ברור

הבחירות למפלגה הרפובליקאית בדרום-קרוליינה בדרך כלל היו אמורות להבהיר את המשך הדרך, אך הפעם הן רק גיבשו שלישייה מובילה. רוב השאלות לגבי המועמדים לא נפתרו עדיין, ומחכות למדינות הבאות

לבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית בדרום-קרוליינה הייתה לעתים קרובות השפעה מבהירה על המרוץ למועמדות לנשיאות מטעם המפלגה. נראה שהתוצאות אתמול לא עומדות בציפיות בכל הקשור לתפקיד הזה.

עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- עיראק: דאעש מתקשה להחזיק את פלוג'ה
- גם האו"ם מודה: פתרון שתי המדינות אינו ישים
- הודו: מפגינים שיבשו את אספקת המים לדלהי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לכל הפחות, התוצאה כאן ביססה את איש העסקים הניו-יורקי דונלד טרמפ כמתמודד המוביל במפלגה, כששני יריביו הגדולים הם סנאטור טד קרוז מטקסס וסנאטור מרקו רוביו מפלורידה, שנאבקו בחירוק שיניים ביניהם על המקום השני.
 
בדרכים חשובות אחרות, עם זאת, המצביעים כאן בדרום-קרוליינה בעטו את התחרות לסבב הבא של המדינות מבלי לפתור חלק מהשאלות המהותיות ביותר – והקשורות ביניהן – על הכיוון של המרוץ במפלגה הרפובליקנית.

בראש רשימת השאלות הזו עומד גובה התקרה בתמיכה בטרמפ – כלומר, אם זו תיגמר ותמנע ממנו את המועמדות של המפלגה - וזאת למרות שסיים במקום השני ובשני המקומות הראשונים בשלוש הבחירות הראשונות של 2016. פערי הניצחונות של טרמפ היו הנמוכים ביותר או השניים הכי נמוכים שנספרו כאן בעשר מערכות הבחירות האחרונות.

סוגיה אחרת היא אם קרוז, שהיה צריך את דרום-קרוליינה בשביל להעניק לו דחיפה מהותית, יכול להשתמש בתוצאה כאן כקרש קפיצה לניצחון במדיניות הדרומית ב-1 במרץ, מה שהיה במשך זמן רב העיקרון שעליו ביסס את תוכנית הניצחון שלו. שאלה קשורה היא אם הוא יכול להציג תוצאות יפות רק במדינות שבהן הבוחרים כוללים אחוז מכריע של אוונגליסטים.

לבסוף, השאלה הגדולה ביותר היא אם רוביו יכול להביס את טרמפ ואז לנצח אותו בתחרות של אחד על אחד על המועמדות של המפלגה. התוצאה של רוביו כאן מספקת דחיפה למועמדות שלו אחרי המקום החמישי והמאכזב בניו-המפשייר, אבל כל עוד המרוץ נותר תלת-ראשי, הנתיב של רוביו הופך מסובך בהרבה.

ניצחונו של טרמפ ממשיך להיות הסיפור של המועמדות יוצאת הדופן שלו, שזעזעה את המפלגה הרפובליקאית בשל המסר שלו נגד ההגירה, הסחר והממסד. רק פעם אחת מאז 1980 לא הצליח המנצח כאן להיות לבסוף המועמד מטעם המפלגה בבחירות לנשיאות. יוצאת הדופן הייתה ההתמודדות לפני ארבע שנים, כאשר יושב ראש בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ' ניצח במדינה.

טרמפ הצליח להשיג את הניצחון במדינה לאחר שבוע סוער, שבו האשים בתחילה את נשיא ארה"ב בשקר על קיומם של כלי נשק להשמדה המונית כתירוץ לפלישה לעיראק, ומאוחר יותר נחת בלבם של חילופי יריקות כמעט עם האפיפיור פרנציסקוס, שתייג את דעותיו של המיליארדר בנושא ההגירה כ"לא נוצריות".
 

על פי המדגמים, לא ברור עד כמה הדברים הללו יכולים להזיק לו. מדד לא מושלם אחד הוא אופן הצבעתם של הבוחרים שלא החליטו מה דעתם עד הרגע האחרון. לטרמפ היה פער של כמעט שניים לאחד בקרב 60 אחוזים מהבוחרים שאמרו כי כבר החליטו למי להצביע בימים האחרונים שלפני הבחירות. בקרב 40 האחוזים האחרים, מנגד, הוא הגיע למקום השלישי ומאחורי שני יריביו המרכזיים.

בזמן שהקמפיין נע הלאה בזמן הקרוב מתחרויות מבודדות במדינות אחדות לימים מרוכזים עם כמה מרוצים מקבילים ובשטחים נרחבים יותר של ארה"ב, טרמפ נהנה מכמה יתרונות מפתח. העיקרון הראשון הוא שהמרוץ יהפוך ממוקד אפילו יותר ברמה הלאומית, מה שייתן העדפה למי שהראה את כישרונו בשליטה על הסיקור התקשורתי על חשבון יריביו.

העיקרון השני הוא שנראה כי קואליציית הבוחרים שלו דומה לאלה של מנצחי העבר בתחרות על מועמדות המפלגה: הוא מצליח יותר מהרפובליקאים שמכנים את עצמם "שמרנים מה" או "מתונים", מאשר מאלה שהם אומרים כי הם "שמרנים מאוד".

השלישי הוא שנגד אופוזיציה מפולגת, טרמפ יכול להמשיך לזכות בבחירות המקדימות ובאספות המדינתיות עם פחות מתמיכת מחצית הקולות. היתרון הזה יהיה משמעותי אף יותר החל מ-15 במרץ, כאשר חלק מהמדינות יעניקו למנצח את מספר הנציגים בוועידה המפלגתית על בסיס שיטת "המנצח לוקח הכול".

לו היה טרמפ מועמד מסורתי, הוא היה נתפס כמועמד מוביל אף יותר. אך מכיוון שהוא ממשיך לצאת נגד רבות מהדוגמות של השמרנות המודרנית, בעיני רבים מהמפלגה הוא נותר חשוד. המדגמים הראו גם כמה סדקים פוטנציאליים בחזות שמציג טרמפ: הוא הצליח באופן יוצא מן הכלל בקרב הבוחרים שחיפשו מישהו שיאמר את הדברים כהווייתם, והיה המועמד המוביל בקרב אלה שביקשו מועמד שיביא שינוי לוושינגטון. אבל מבין אלה בדרום-קרוליינה שאמרו כי הם מעוניינים במועמד שיחלוק את ערכיהם, פחות מ-10 אחוזים תמכו בטרמפ. ובקרב אלה שדירגו את ההיתכנות לבחירה לנשיאות כראש העדיפויות שלהם, רוביו היה המנצח הברור, בעוד שטרמפ וקרוז נותרו הרחק מאחור.

ככל שהמרוץ מצטמצם לשני מועמדים, כך גדולה התקווה של הרפובליקאים המתנגדים לטרמפ כי הם יכולים לעצור אותו. אבל בין אם קרוז או רוביו עשויים לעלות כמי שימלאו את התפקיד הזה – זו הייתה השאלה שריחפה באוויר לאחר התוצאות אתמול.
 

יועציו של קרוז טענו כבר זמן רב כי הוא זה שניצב במקום הטוב ביותר להוות חלופה למיליארדר, והוא ניסה למצב את עצמו כשמרני הטהור ביותר בהתמודדות. ציבור הבוחרים בדרום-קרוליינה, שבה שמונה מכל עשרה תושבים קוראים לעצמם שמרנים ויותר משבעה מכל עשרה מזדהים כנוצרים אוונגליסטים, נראה מותאם אידיאלית למועמדות שלו.

במקום, לא רק שהוא היה רחוק מאוד מניצחון – הוא אפילו היה בסכנה מלסיים במקום השלישי, אחרי רוביו. באופן ראוי לציון, המועמד שעשה יותר למצב את עצמו כנבחרם של הנוצרים האוונגליסטים איבד באופן הולך וגובר את הקול האוונגליסטי. לפני כמה שבועות בלבד באייווה הוא ניצח את טרמפ ואת רוביו בקרב האוונגליסטים, והוביל על כל אחד מהם בפער דו-ספרתי.

הפנייה של טרמפ לבוחרים מהמעמד העובד זלגה לתחרות על קולם של האוונגליסטים. כך למשל, טרמפ הוביל על קרוז בדרום-קרוליינה במרוץ על קולות האוונגליסטים שאין להם תואר מקולג' בפער דו-ספרתי נמוך, ויתרונו על רוביו היה כמעט שלושה לאחד. אלה שהיה להם תואר מקולג' הצביעו לכל שלושה המועמדים כמעט בשווה, כשרוביו הוביל במשך מרבית הערב.

בדומה לטרמפ, קרוז מושך אליו אותו כעס בקרב הממסד של השטח הרפובליקאי. תסייע לו האפשרות שבן קרסון יפרוש מהמרוץ, מכיוון שבסיס התמיכה שלהם חופף. אם דבר זה לא יקרה, הוא מוכרח למצוא דרך להפיח רוח חיים חדשה בקואליציה שהוא צייר בעיני רוחו כאשר התווה את האסטרטגיה להביס את טרמפ.

יועציו סבורים שאם יעלה בידו לעשות כן, המרוץ לבסוף יתנקז להתחרות ישירה בינו ובין טרמפ. מבחינת קרוז, 1 במרץ הפך מיום שבו יטביע את חותמו כמתמודד המוביל ליום שהוא מוכרח לנצל בשביל להפוך את עצמו לחלופה העקרונית לכוכב סדרת הריאליטי.
 

האסטרטגיה של רוביו נותרה כפי שהייתה כבר זמן מה – הישרדות בהתמודדויות שבמדינות הראשונות ועליונות מאוחר יותר, בעונת המדינות הגדולות. היו לו כמה יתרונות בדרום-קרוליינה, בדמות תמיכתו של הדור העולה של הרפובליקאים במדינה, כמו המושלת ניקי היילי, סנאטור טים קוט ואיש בית הנבחרים טריי גאודי.

רוביו גם הוכיח כי הופעתו המגמגמת בעימות בניו-המפשייר לא הייתה כישלון מכריע. הוא עלה בשבוע האחרון של הקמפיין בשביל להתחרות בקרוז על המקום השני. החדשות הטובות ביותר מבחינת רוביו הן שהתוצאות המאכזבות של מושל פלורידה לשעבר ג'ב בוש הביאו לסופו המהיר קמפיין שהורד מהפסים בשל כניסתו של טרמפ למרוץ, ואשר מעולם לא הצליח למצוא שוב אחיזה מחודשת. היה זה אך אירוני שהמועמדות שלו קרסה במדינה שביססה את המעמד המוביל של אביו ב-1988 וסייעה למרוץ של אחיו בשנת 2000.
 

רוביו צריך שקולות המצביעים מהענף הממסדי יתגבשו סביב מועמדותו מהר ככל האפשר, והיעדרותו של בוש עשויה להאיץ את התהליך הזה. אבל נכון לעכשיו, המצב הזה מסתבך בשל התמדתו של מושל אוהיו ג'ון קייסיק כמועמד פעיל למדי.

לאחר שהמעיט בחשיבותה של דרום-קרוליינה לקמפיין שלו, קייסיק יבקש לשרוד במשך שבועיים נוספים, אף שהוא עומד בפני אתגר קיצוני במיוחד בהמשך הדרך. הוא מביא מסר ייחודי למרוץ הרפובליקאי, של מועמד שמרני פרגמטי המעדיף לעבוד עם הדמוקרטים, וזאת בזמן שרפובליקאים רבים מעדיפים עימות.

קייסיק שם את גורלו בידיה של מדינת מישיגן, שהבחירות המקדימות לא יתקיימו בה עד 8 במרץ. בשביל לשרוד עד אז, עם זאת, הוא צריך לעבור עוד 16 מערכות בחירות מקדימות, כשיותר מ-750 נציגים בוועידה המפלגתית מונחים על הכף. ככל שיסיים מאחורי שלושת המועמדים המובילים בכמה מדינות לפני מישיגן, כך תהפוך התחרות למסובכת יותר מבחינתו.

טרמפ הוכיח שוב כי הוא הכוח הדומיננטי במרוץ הרפובליקאי לעת עתה. אבל התוצאה כאן מטילה צד על מאבק סוער שעומד בפנינו, הן מבחינת המועמדים והן מבחינת המפלגה שהם מבקשים להוביל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg