קזינו באילת? לא הרבה השתנה פה מימי המחיקון
באופן תמוה הויכוח סביב הקמת הקזינו באילת נסוב סביב "ערכים" כשבכלל מדובר על בידור. אין ספק שעברנו דרך ארוכה מימי המחיקון, אבל גם היום משוכנעים השליטים שתפקידם למרר את חיי האזרחים ולא להנעימם. אולי רק קצת פחות
את טיעוניהם של המתנגדים להקמת קזינו בישראל אפשר לשלול בקלות עם נימוקים תועלתניים. אין בעיה להוכיח שכל מי שרוצה להמר גם ככה מהמר, בין אם זה במרתף אפלולי אי שם, או בקזינו מפואר בבורגס. רק שבמקום להכניס מאות מיליונים לקופת המדינה ולהעסיק אלפי ישראלים, כל אותם מאות אלפי מהמרים ישראלים מתדלקים ארגוני פשיעה בארץ ויוצרים אלפי מקומות עבודה בבורגס ובפראג.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כבוד הרמטכ"ל, היה עלינו לחסל מזמן את הקם להורגנו
- מרוב סערות לא רואים את המציאות הישראלית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל זאת תהיה עבודה קלה מדי, כי הויכוח העיקרי כאן הוא ערכי. בכלל, המילה "ערכים" מופיעה בו ללא הרף. כך, שר החינוך בנט מתעקש, ש"נחנך את הנוער לערכים ולא להימורים". גם שר הפנים דרעי טען, ש"קזינו סותר את ערכי עם ישראל".
וכאן עולה בי תהייה: למיטב זכרוני, אריה דרעי מעשן מקטרת, דבר המזיק לבריאות וממכר ללא ספק. האם עישון מקטרת לא סותר את הערכים של עם ישראל?
התשובה, כמובן, היא שזה לא קשור. עישון, שתיית אלכוהול, הימורים, אכילת ממתקים, ריקודי דיסקו - כל אלה אינם ערכים. זהו בידור. אלו דברים שאנשים עושים להנאתם. כולם מזיקים, ובמינונים גבוהים הרסניים, לבריאותנו וחיינו. כולם עם פוטנציאל התמכרות. כאלה אנחנו בני האדם - נהנים ממה שמזיק לנו.
ראוי לציין, שאין כמובן סתירה בין בידור לערכים (כותב שורות אלה מכיר אישית כמה אנשים ערכיים מאוד, שאוהבים לשתות אלכוהול ולצאת לדיסקוטקים על בסיס קבוע). כמובן, יכול אדם להיות חסר ערכים ולחיות רק בשביל הנאותיו, אבל סתירה הכרחית כמובן שאין.
האובססיה של דרעי ובנט עם "ערכים" נובעת מאמונה, שערכים בהכרח סותרים בידור. זאת תפיסה מעוותת, נוצרית במהותה, שרואה בעשיית דברים לשם הנאה חטא. לפי תפיסה זו, כל מעשיו של אדם צריכים להיות אך ורק לשם השגת מטרות נעלות ואלטרואיסטיות. ואם הוא עושה משהו להנאתו, כהכרח בל יגונה, אזי עליו להתבייש בכך ולהתנצל על כך.
תפיסה זו אופיינית, כמובן, לא רק לפוליטיקאים הדתיים. הרי גם מרצ וגם המחנה הציוני מתנגדות בתוקף לקזינו. אצלן, אחד הטיעונים העיקריים הוא גם שמקזינו כזה ירוויחו טייקונים. שלא במפתיע, אותם האנשים הם גם אלה שתוקפים כל הזמן את רמי לוי.
הם לא יכולים להכחיש את התרומה האדירה שלו לשכבות החלשות, להן הוא מספק אלפי מקומות עבודה וסל מוצרים זול. אבל רמי לוי עושה מה שעושה קודם כל, שומו שמיים, כדי להרוויח כסף. לכן לשיטתם כל מעשיו פסולים. כלומר, הם רואים בכל רווח אישי דבר רע ומגונה שצריך לצמצם כמה שיותר. זאת גם בדיוק התפיסה הנוצרית הקלאסית, כחלק מהראייה הכוללת, שבה כל הנאה מהחיים היא חטא.
התפיסה הזאת ממש לא חדשה בארצנו. למעשה, היא שולטת כאן מאז ומתמיד. הוותיקים שבינינו עוד זוכרים היטב את ימי המחיקון המפורסם. בשנות השישים והשבעים ממשלת ישראל, האבות האידיאולוגיים של דרעי ומירב מיכאלי, החשיבו את הצפייה בטלוויזיה לבילוי נחות. שר החינוך יגאל אלון דיבר על הצורך להגן על הנוער מפני תרבות של "נרגילות וריקודי בטן".
עד סוף שנות השישים לא היו בישראל שידורי טלוויזיה כלל. וגם כשכבר נוצרה האפשרות לצפות בטלוויזיה בארץ, השידורים בכוונה הוסבו לשחור לבן, למרות שכבר מזמן כל העולם המערבי עבר לשידורים צבעוניים.
הכל, בשביל שההמונים לא ייהנו יותר מדי מהשידורים ודעתם לא תוסח מהמטרות הנעלות. עוד סיבה, אגב, הייתה שמכשירי הטלוויזיה הצבעוניים היו יקרים יותר, ואילו היו שידורים צבעוניים, הרי שהיה יוצא שהעשירים נהנים מהם יותר מהעניים, דבר שהיה פוגע בשוויון המקודש.
האמת היא, שהטיעונים שהושמעו בזמנו נגד הטלוויזיה בכלל ונגד הטלוויזיה הצבעונית בפרט, דומים להפליא לטיעונים שנשמעים היום נגד הקמת הקזינו. כמובן, שגם אז הישראלים התחכמו, והתקינו במכשיריהם התקן של "אנטי מחיקון".
לכן, המסקנה האופטימית מכל הדיון הזה היא, שמצבנו אמנם עגום למדי, אבל אין ספק שכבר עברנו דרך ארוכה מימי המחיקון. גם היום השליטים משוכנעים, שתפקידם למרר את חיי האזרחים ולא להנעימם. אבל קצת פחות.
אקו"ם