שלטון הפקידים: למה ישראל מממנת סרטים של פעיל BDS?
אודי אלוני, שזכה על סרטו "Junction 48" בפרס חביב הקהל של פסטיבל הסרטים בברלין, שומר כבר שנים על עקביות בכל הנוגע לקריאה לחרם על ישראל. אז איך זה שהוא מקבל כספים בזמן שהוא מכפיש אותנו?
ישראלים שנכחו בהקרנת הסרט Junction 48 של הבמאי אודי אלוני, בפסטיבל הסרטים בברלין מספרים על התלהבות באולם. הקהל השתוקק למנת מוסר כליות, ואלוני, כפי שנראה בסרטון שנחשף בערוץ 10, סיפק אותה בשפע. בין היתר הוא נשמע אומר כי הקנצלרית אנגלה מרקל מסייעת ל"ממשלה הפאשיסטית" בישראל, והכריז שזה קורה משום שהיא "מוכרת לה צוללות כדי שתמשיך את הדברים האלה".
אודי אלוני
צילום: אריק סולטן
אלוני ידע היכן ומול איזה קהל הוא מדבר. פסטיבלי הקולנוע אוהבים יוצרים קדושים מאזורי סכסוך. קולנוען ישראלי שהשתתף השנה בפסטיבל בברלין סיפר לי על שיחה שניהל עם מפיק אפריקני. "באירופה מאוד אוהבים סרטים שעוסקים בעוני באפריקה או בהתקוממות", גילה האפריקני לישראלי. הדיל הזה חל גם על היוצרים הישראלים. עדיף לקולנוען ישראלי שרוצה תשומת לב זרה לגעת באזורי הסכסוך, ועדיף מהזווית הנכונה". אודי אלוני הוא שחקן ותיק בזירה. השנה הוא גרף את פרס חביב הקהל בפסטיבל, זכה לחיבוק גרמני אמיץ וקינח בסערה ישראלית צפויה.
לא פחות צפויה מהסערה שפרצה בישראל, היא התנהגותו של אלוני. הבחור, חייבים להודות, עקבי. בנה של שולמית אלוני המנוחה העיד על עצמו שהצטרף לתנועת החרם על ישראל כבר ב-2007. הפעילות בתנועות ה-BDS, סיפר בראיון לפני מספר שנים, סייעה לו "לפתוח בדיאלוג אמיתי עם הפלסטינים". בעבר פרסם טור בעיתון "הארץ" ובו מתח ביקורת על הפילוסוף היהודי ברנאר אנרי-לוי והפציר בו לפעול כדי "לשחרר את פלסטין מהכיבוש ואת ישראל מהציונות".
מדובר אפוא בפעיל BDS אנטי-ציוני שכבר כתב, ברוח הדברים שאמר בברלין בשבוע שעבר, "אינני מבקש חלילה מסרקוזי שיפציץ את ישראל, אני רק מבקש שצה"ל לא יקבל אספקת נשק מהמערב". אם כן, על מה חשבנו שידבר שם, מעל במת אחד מפסטיבלי הסרטים החשובים בעולם? על הקוד האתי של צה"ל? היה זה אך צפוי ומתבקש שתומך נלהב בחרם על ישראל יעשה נפשות לפרויקט מול קהל ביתי.
עוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חבריי לימין, זה כואב אבל סתיו שפיר צודקת
- מרוב סערות לא רואים את המציאות הישראלית
- הרמטכ"ל, היה עלינו לחסל מזמן את הקם להורגנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
וכאן אנחנו מגיעים לסרטו של אלוני, "junction 48". הסרט מומן בנדיבות על ידי קרן רבינוביץ' וקרן גשר, שתיהן מקבלות מדי שנה עשרות מיליוני שקלים מתקציב משרד התרבות. אינספור יוצרים מתדפקים על דלתות קרנות הקולנוע, רבים מהם נענים בשלילה וחלומם היצירתי נגנז. השנה למשל, תוכלו למצוא ברשימת המועמדים לפרס האוסקר לסרט הזר את "הבן של שאול" - סרט שלא עבר את משוכת המימון בישראל אבל מצא בית חם בהונגריה. "junction 48" הוא לא הסרט הראשון של אודי אלוני שזוכה לקבל פיסה מעוגת התקציב בישראל. במילים אחרות, מדינת ישראל, אותה מדינה פאשיסטית שיש להחרים אותה ולפעול לשחררה מהציונות, הופכת לכתובת לגיטימית כאשר היצירתיות של אודי אלוני זקוקה לארנק מזדמן.
אלוני מצדו, כנראה מעדיף לא להריח את הכסף, זה שמממן במקביל את "משטר האפרטהייד" הציוני. אבל היד שחתמה על הצ'ק, מה לגביה? ובכן, אל תטפחו ציפיות. שיטת התקצוב הישראלית היא עבד נרצע לאלוהי החופש היצירתי. אלוני יכול להמשיך בשקט לסמן את אזרחי ישראל כפושעי מלחמה ולקרוא להחרימם, וביד השנייה לקבל מהם את כספי המסים. גם השרה רגב יכולה להמשיך לפזר הצהרות (הן, בניגוד לקולנוע, לא מושכות תקציבים). רק הפקידים בקרנות הקולנוע יחליטו מי לחסד ומי לשבט. התקציב הממשלתי ימשיך לתקתק, ואם מישהו יחשוב לסגור את הברז או להתערב בהחלטות - או אז תמות הדמוקרטיה בקול רעש גדול.
בינתיים, האירופאים יוכלו ליהנות מהיהודון התורן, זה שקופץ לפניהם על הבמה, מצביע על אחיו הסוררים ומפציר "אל תמכרו להם נשק". הם ימחאו כפיים בהתלהבות ואנחנו נמשיך לממן את תאטרון האבסורד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם