אין חוק עוקף בג"ץ אלא בג"ץ עוקף כנסת
העליון נראה לעתים לא כמי שנחלץ להגן על המיעוט נגד עריצות הרוב, אלא כמי שפועל למען יישום השקפת המיעוט, שנדחתה על ידי רוב הבוחרים. על כן אין להתפלא כי בכנסת – נציגת העם הריבון – נשמעים קולות הקוראים לשמור על מעמדה והחלטותיה
ממשלתה ה-34 של ישראל, שהיא ממשלתו הרביעית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראויה לאיחולי הצלחה מצד כלל אזרחי ישראל. הצלחתה – הצלחתנו.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- פרשת רזי ברקאי: ימין ושמאל - רק שכול ושכול
- מתההה: מה יקרה לעברית אם לא נתעורר ומהר?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל בפועל מה שאנחנו מקבלים באופן יומיומי זה - אופוזיציה נרגנת ומתוסכלת, שטרם הפנימה את תוצאות הבחירות, מתנהגת כאילו הבוחרים נתנו לה את המנדט להרכיב קואליציה חלופית בכנסת הנוכחית; תקשורת "משחירה" לוחצת על ראש הממשלה "להלבין" את ממשלתו באמצעות צירוף המפסידים אליה, כאילו שבלעדיהם היא "שחורה" ואין לה זכות קיום; ו"בני האור" בעיני עצמם חוששים שמא הממשלה החדשה, ובמיוחד אילת שקד, שרת המשפטים החדשה, תפעל נגד מערכות המשפט ואכיפת החוק.
''במציאות כזאת צריכה להיות לכנסת האפשרות גם לאשר מחדש חוק שאישרה בעבר, אף אם לא מצא חן בעיני בג''ץ''.
צילום: מרים צחי
בוויכוח הציבורי סביב האיזונים והבלמים החייבים להתקיים בין שלוש הרשויות – השופטת, המחוקקת והמבצעת – כלל לא ברור מי הם "בני האור": האם אלה מי שהתגייסו למען הפרת האיזון החיוני, או שאלה הם דווקא מי ששואפים להחזיר את האיזון לקדמותו, בבחינת "השיבה שופטינו כבראשונה" כפי שהיה לפני פעלתנותו השיפוטית הנמרצת והחריגה (האקטיביסטית בלעז מיותר) של פרופסור אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון, אשר שיבשה את המערכת ונתנה כוח רב מדי לרשות השופטת על חשבון אחיותיה?
עד לימיו, ותחת נשיאותם של שופטים דגולים לא פחות בבית המשפט העליון, מערכת האיזונים והבלמים פעלה כשורה, איש לא ערער על תפקודה, ואיש לא נחלץ להגנתה של מערכת המשפט, כי איש לא נתפש כמאיים עליה. לעומת זאת, בעשרים השנים האחרונות צברה הרשות השופטת כוח יתר, ניצלה את חולשתן של הרשויות האחרות וחדרה לתחומי סמכותן, האיזון הופר וקמו "בני האור", מי לקידום טלטלה זו ומי להשבת האיזון הדרוש.
אלה ואלה אינם "בני חושך". הוויכוח ראוי, ובלבד שייעשה באופן תרבותי וענייני, בלי התלהמות בנוסח הנשיא לשעבר אהרן ברק ("החלטה של הכנסת בעד פסקת ההתגברות כמוה כגלולות רעל") או המשנה לנשיא לשעבר מישאל חשין ז"ל ("מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו").
בהקשר זה חשוב לציין שאין חוק עוקף בג"ץ אלא בג"ץ עוקף כנסת, וכאשר בג"ץ עושה מעשה כזה אין להתפלא על הכנסת – נציגת העם הריבון – שנשמעים בה קולות הקוראים לשמור על מעמדה והחלטותיה. הכנסת בהחלט רשאית – ואף חייבת – לשקול מחדש חוק שנפסל ע"י בג"ץ, אבל רשאית גם לאשררו.
במיוחד נכונים הדברים כאשר בית המשפט העליון נראה לעתים לא כמי שנחלץ להגן על המיעוט נגד עריצות הרוב אלא כמי שפועל למען יישום השקפת המיעוט, שנדחתה על-ידי רוב הבוחרים. במציאות כזאת צריכה להיות לכנסת האפשרות גם לאשר מחדש חוק שאישרה בעבר, אף אם לא מצא חן בעיני בג"ץ.
המשכו של הפסוק "השיבה שופטינו כבראשונה" הוא "ויועצינו כבתחילה". נראה שהמשך זה צריך להיות מופנה לעבר היועץ המשפטי לממשלה ויועצים משפטיים ברמות שונות, שמעמדם התחזק לבלי הכר, עד כדי פגיעה בסמכויות הרשות המבצעת, הן כאשר מדובר בנבחרים, הן כאשר מדובר במנהלים והן כאשר מדובר במפקדים, הן בחיים האזרחיים והן בצה"ל. גם כאן יש הכרח לחזור לאיזון הנכון והראוי. חשוב שהיועץ המשפטי החדש לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ישיב כבתחילה את תפקודו של מוסד היועץ המשפטי.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם