גיוון, לא פוליטיזציה: למה שיבצתי את סג"ל בגל"צ
שיבוצו של אראל סג"ל בתוכנית מרכזית בגל"צ נועד לשרת חזון של תחנה המגישה למאזיניה את ריבוי הדעות בציבור הישראלי
במאמר שכתבתי ימים אחדים לאחר מערכת הבחירות הסוערת קראתי לנו, אנשי התקשורת, לערוך חשבון נפש ולהפיק לקחים. "התקשורת חיה בבועה שיצרה לעצמה, מתבשמת מניחוחותיה ואינה חשה בזרמים המשמעותיים והעמוקים בחברה הישראלית", כתבתי אז, וציינתי גם כיוון פעולה מעשי: כניסה נרחבת של חובשי כיפות סרוגות למיינסטרים התקשורתי, לזרם המרכזי. "לא למען הימנים, או חובשי הכיפות הסרוגות", ציינתי, "למען התקשורת, אמינותה וחשיבותה בחברה דמוקרטית. ללא מהלך נחוש כזה, השחיקה במעמדה יימשך וילך, למרבה הצער".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- קהילה, תנוחי, אמיר אוחנה לא עובד רק בשבילך
- עיר הבהד"ים: צה"ל לא סופר את תושבי הדרום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המאמר זכה לקיתונות של ביקורת, ואחת השאלות שנשאלו הייתה מדוע בתוקף בתפקידי אני מתריע ולא פועל בכיוון שעליו הצבעתי. נאה דורש, נאה מקיים.
אראל סג''ל. ''לא למען הימנים, או חובשי הכיפות הסרוגות''.
צילום: מרים צחי
המאמר נכתב אחרי שגלי צה"ל הרחיבה מאוד את מספר החיילים המשרתים בה שמקורם מהפריפריה, את שיעור אנשי הציונות הדתית, חיילים חרדים ויוצאי אתיופיה. לראשונה התגייסה לתחנה אף חיילת ערבייה. זאת, כחלק מהרצון לשקף את מדינת ישראל כולה. בעקבות המאמר גבר מאוד זרם חובשי הכיפות הסרוגות שביקשו להגיע לתחנה.
עתה, משהלכתי עוד צעד בכיוון שעליו הצבעתי באותו מאמר לאחר הבחירות והחלטתי על צירופו של העיתונאי אראל סג"ל לתוכנית יומית מרכזית בשידורים, גאתה הביקורת. מה לא נאמר? שזהו מהלך שנועד לרצות את השלטון או להתחנף אליו, ובעיקר שזו פוליטיזציה של השידור. כל מהלך נבחן, בפי המצקצקים בלשונם, רק על פי אמת מידה אחת: האם זה מרצה את השלטון או מתחנף אליו.
אפשרות אחת לא לקחו מותחי הביקורת בחשבון: שמדובר בכיוון מחשבה ופעולה שמתיישבים עם החזון שהצגתי לשר הביטחון בבואי לתפקיד - ריבוי דעות, גיוון ופלורליזם תקשורתי. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שמעניק רוח גבית לתחנה ולמהלכים הלא פשוטים שהיא עוברת, מאפשר לנו לחתור למקם את גל"צ בלב הקונצנזוס הישראלי, ולא להצטייר כתחנה בועתית, אלא כתחנה שמשקפת את מדינת ישראל ואת הדעות המגוונות בה.
מהם תפקידיה של התקשורת? אחד מהם הוא לאתגר את השלטון ואת מוסדותיו השונים, לחשוף עוולות או התנהלות לא תקינה. זה מצריך תחקירנים מעולים, וזה בדרך כלל עולה כסף רב. 'המקור' של רביב דרוקר, 'עובדה' של אילנה דיין, העיתונאים חיים ריבלין בחדשות ערוץ 2, גידי וייץ ב'הארץ' ואחרים – כל אלה עושים עבודה חשובה מאין כמותה. גם בגל"צ הוקם דסק תחקירים חדש.
אבל יש עוד תפקיד אחד שבגללו אני ורבים אחרים בחרנו במקצוע הזה, שתדמיתו, למרבה הצער, הולכת ופוחתת: הרצון והיכולת להשפיע על מאזינים ועל מקבלי החלטות, לעורר דיון ושיח. זו נשמת אפה של חברה דמוקרטית שבה יש הרבה עיתונים ואתרי אינטרנט, תחנות טלוויזיה ורדיו. אילנה דיין הגדירה זאת היטב בנאום שבו זכתה בפרס סוקולוב, כשלצדה עוד שני בוגרי גל"צ: קרן נויבך מקול ישראל, ועמוס הראל מ'הארץ'. אנחנו כאן, היא אמרה, כדי לספר את הסיפור - לספר אותו באמת, כמו שהוא, גם כשזה מסוכן, קשה ולא נעים.
אולפני גלי צהל ביפו
צילום: יוסי אלוני
בימים שבהם הארץ סוערת, כשההתלהמות גוברת והשיח נעשה אלים ולא תמיד ענייני, יש חשיבות עצומה לתפקיד שממלאים גלי צה"ל וקול ישראל במערכה: הבאת הרבה דעות בשיח מכבד ודעתני. אין מונוליתיות לדעה אחת, ואסור שתיחסם דעה אחרת.
אם ייחסמו הדעות הללו, תאבד התקשורת את אמון הציבור, שיפנה לשאוב מידע מהרשתות החברתיות ומתוכניות הבידור והסאטירה. מוצלחים ככל שיהיו, בידור וסאטירה אינם תחליף לאקטואליה, לעיתונות מקצועית, איכותית ומאתגרת את המחשבה.
אנשים לא אוהבים שינויים, אך זו חובתנו למאזינינו ואני נחוש לקדמם. כך חשבתי לפני שנה, וכך אני חושב ביתר שאת גם עתה. כתחנה איכותית, משפיעה, רלוונטית וגם מגוונת יותר, גל"צ טובה לקהל מאזיניה.
עכשיו, אחרי שהתותחים חדלו לרעום, צריך לחזור למיקרופון ולשולחן העריכה ולשדר. עלינו לשדר ולגוון, כי זה צו השעה. בעיניי, זה מה שקורה עכשיו.
ירון דקל הוא מפקד גלי צה"ל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם