כך עשוי להיראות מתווה השלום של קלינטון כנשיאה
יועציה של מזכירת המדינה בעבר התוו בפניה ב-2012 תוכנית ובה 14 נקודות שיידרשו הצדדים לנקוט כדי להתניע את התהליך המדיני. לראשונה מקבלת מי שעשויה להיות נשיאה את גושי ההתנחלויות הישראליים, ולוחצת על הפלסטינים להכיר בקשר היהודי לירושלים
הילרי קלינטון, הגברת הראשונה ומזכירת המדינה האמריקאית לשעבר, צפויה הלילה (יום ג') לזכות בניצחון מוחץ בבחירות המקדימות לנשיאות במפלגה הדמוקרטית במסגרת "סופר טיוזדיי", שייערכו בכתריסר מדינות, ולזכות במועמדות מטעם המפלגה לבחירות לבית הלבן שיתקיימו בסוף השנה. אם אכן תתמודד אז בבחירות ותגבור על יריביה במפלגה הרפובליקאית, היא תיכנס לחדר הסגלגל עם נייר מוכן ובו נקודות שיקדמו את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.עוד כותרות ב-nrg:
- תחקיר קלנדיה: החיילים נקלעו למקום בשל טעות בוויז
- דרום: סוכן סמוי הפליל 26 חשודים בסחר בסמים
- חוגג את הניצחון: יהודה גליק עלה להר הבית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בקובץ הדוא"ל שפורסם בשבוע שעבר נכללה התכתבות בין מזכירת המדינה דאז ובין אחד מיועציה הבכירים, סגן ראש הסגל שלה ג'ייקוב סאליבן, הנחשב למועמד הבכיר מטעמה למשרת היועץ לביטחון לאומי אם תזכה בתפקיד. ב-23 בספטמבר 2012 הוא שלח לקלינטון את הערותיו על 14 נקודות שגיבש דניס – הלוא הוא דניס רוס, אחד מבכירי מחלקת המדינה בעבר ומתאם השלום המיוחד של ממשל אובמה במזרח התיכון – כדי לקדם את התהליך המדיני של ירושלים ורמאללה. הנקודות הללו כוללות שישה צעדים מקבילים שכל אחד מהצדדים יידרש לנקוט, וכן שתי נקודות שהם יבצעו ביחד.
בניגוד אולי ליועצים אחרים שלה, כגון סידני בלומנטל או אן-מארי סלוטר, שנחשבו לקיצונים ונוקשים יחסית בכל הקשור לגישתם כלפי ישראל, רוס וסאליבן הם מתונים יחסית, אולי אפילו מעשיים בהרבה. עובדה זו גם ניכרת מהתוכנית, שכוללת התייחסות לכמה מהסוגיות הבוערות שעל הפרק, וניסיון לפתור אותן.
מבחינת ישראל, החדשות הטובות ביותר הן שהממשל יותר מרומז כי יכיר בגושי ההתנחלויות המרכזיים, וכן יפעל לפתור את סוגיית הפליטים והשיבה בתוך מחנות הפליטים הקיימים. נוסף על כך, הועלתה דרישה מהפלסטינים לכלול את ישראל במפותיהם, להפסיק את ההסתה ולהכיר בקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל ולירושלים.
מנגד, ישראל תחויב להציג תוכנית פיצויים למתנחלים שיעזבו את בתיהם במסגרת הסכם ומלבד גושי ההתיישבות לבנות בתים אך ורק בתוך שטח ישראל המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית. בנוסף, יידרש צה"ל, בגבולות מסוימים, להפסיק את פעילותו הביטחונית בשטחי A, להעביר אחריות נוספת לפלסטינים בתחומים אזרחיים בשטחי C ו-B , וכן לאפשר למשטרה הפלסטינית לפעול בחופשיות יתרה בשטחי B.
להלן התוכנית המפורטת, כפי שנכתבה בדוא"ל של סאליבן לקלינטון. יש לציין כי לא נמצאה תגובה של מזכירת המדינה לתוכנית, ולא ברור מה דעתה עליה. אך בהתחשב בכך שמדובר בשניים מיועציה הבכירים, בהחלט ייתכן שהיא שקלה אותה ברצינות, ואף שמרה אותה לשימוש עתידי.
1. ישראל צריכה להציע פיצוי מרצון למתנחלים כדי לעזוב את הגדה המערבית. (יש לציין כי לא מדובר [בצעד] חד-צדדי, אלא כחלק מ[פעולת] גומלין מתוזמרת.
2. בניית בתים כעת בתוך ישראל [בלבד], כדי להראות שהיא לא מתכננת כיבוש קבוע.
3. בניית בתים עתידית בתוך ההתנחלויות רק בתוך הגושים – ולא מעבר אליהם.
4. לפתוח את אזור C לפעילות כלכלית של הפלסטינים. רק 120 אלף פלסטינים מתגוררים שם, אבל – לצד ההתנחלויות היהודית – כל מחצבות האבן שוכנות שם, ולפלסטינים אין גישה [אליהן].
5.להגביר את נוכחות המשטרה הפלסטינית באזור B, ולהגדיל את תחומי האחריות שלה.
6. לגבש אמות מידה ביטחוניות להגביל את החדירות לאזור A.
7. לשים את ישראל על המפות שלהם.
8. להכיר בקשר ההיסטורי היהודי לארץ ולירושלים.
9. להפסיק את ההסתה/דה-לגיטימציה. (לא להתחבא יותר מאחורי פקידים מקומיים בסוגיה זו).
10. להכשיר את הציבור שלכם לשלום. (כלומר, לחזור לרטוריקת "שלום האמיצים" של [יאסר] ערפאת).
11. להתחיל להקים מבני קבע לפליטים בתוך מחנות [הפליטים].
12. לבצע השקעות נרחבות בשלטון החוק/מאמצים נגד שחיתות.
13,14. בני נוער בשני הצדדים צריכים לערוך חילופי תלמידים, ליצור פורום שבו ילדים יהיו יחד. כעת יש 'דו-שיח של חירשים'".
החזון שהציגו יועציה של קלינטון שונה למדי מהתוכניות של ג'ורג' בוש בשעתו, או ברק אובמה בתחילת כהונתו. הן שאפתניות יותר, ונוגעות בכמה מהנקודות המהותיות יותר שעשויות לעכב את חתימת ההסכם בין הצדדים.
בעבר נטען כי ארבע סוגיות מרכזיות לרוב עומדות בפני האפשרות של מימוש הסכם, והן כוללות את סוגיית הפליטים/שיבה, מעמדה של ירושלים, שאלת גבולות המדינה הפלסטינית העתידית לעומת גבולות ישראל ושאלת הפירוז/התיאום הביטחוני. בפסגת קמפ-דיוויד הניח ראש הממשלה דאז אהוד ברק הצעה שכללה התייחסות לכל הנקודות הללו כמעט, אך זו, כזכור, נדחתה בידי הפלסטינים.
קלינטון צפויה לזכות בבחירות המקדימות (צילום: רויטרס)
מאז ניסו הנשיאים ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה לקדם תוכניות זהירות יותר, ללא הצלחה מרובה, ומבלי שנגעו בחלק מהסוגיות הללו. כך למשל, "מפת הדרכים" של בוש, שעליה דיבר ביוני 2002 – לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה ותחילת מבצע "חומת מגן" – עסקה בהכרה הדדית של הצדדים בזכות הריבונות למדינה, בפעולה פלסטינית נגד הטרור, בדמוקרטיזציה של הרשות, בהפסקת עבודות הבינוי בכלל ההתנחלויות וניסיון ישראלי להקל את המתח מעל האוכלוסייה הפלסטינית.
לאחר מכן, אחרי שישראל ביצעה את ההתנתקות ונסוגה מרצועת עזה, העביר על פי הטענה הנשיא בוש מכתב לרה"מ אריאל שרון ובו התחייב כי ישראל תוכל להחזיק בגושי ההתנחלויות בעתיד. ההצעה שהגיש אהוד אולמרט לאבו-מאזן ב-2008 כנראה הייתה הנדיבה ביותר מבחינת ישראל, אף שגם היא לא התקבלה בידי הפלסטינים.
תוכניות השלום של אובמה היו מינוריות יותר, וכללו בעיקר ניסיון להביא את הצדדים להידבר ביניהם. ישראל מצדה התחייבה לשחרר אסירים, ואילו הרשות אמרה כי תקפיא את תוכניותיה לפנות לפורומים בינלאומיים כגון האו"ם ומועצת הביטחון. ארה"ב הפקידה מכתבי ערבויות בין הצדדים.
התוכנית הנוכחית, לעומת זאת – העדכנית ביותר מבין כולם, שאף לוקחת בחשבון התפתחויות רבות בשטח - מנסה להתייחס הן לשאלת הגבולות העתידיים ולבעיית הבנייה בהתנחלויות ולגושים המוכרים על ידי ישראל, הן לסוגיית הפליטים והן לשאלת ההכרה ההדדית. נוסף על כך, היא מנסה להתוות דרך להפסיק את האיבה, המתח והאלימות הקיימת כיום בין הצדדים, ואף להניח את היסודות להעברת אחריות גדולה יותר לפלסטינים ולבניית אמון בין ירושלים לרמאללה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם