שרת החוץ של קניה: "רוצים קשרים טובים עם ישראל"
השמאל מנסה לשכנע שכל העולם נגדנו, אבל ישראל נהנית בימים אלה מלבלוב מדיני. האיחוד האירופי משנה כיוון, ומדינות באפריקה מנסות להתקרב. שרת החוץ של קניה: "חברה שאפשר לסמוך עליה"
"אז תמצאו לכם ראש ממשלה אחר", חתם ראש הממשלה את הדיון וסתם את הפה לשרי הליכוד. הם ישבו בביתו לדיון מכריע בשאלה כיצד להגיב לאולטימטום שהציג להם הממשל האמריקני. השרים, מבועתים מאמריקה וחוששים מנפילת הממשלה, או להפך - הציעו להשיב ב"כן, אבל" ל"שאלות מזכיר המדינה", שמשמעותן חלוקת ירושלים ושיחות עם ארגוני הטרור. רק שר אחד, לאו דווקא מהנצים שבחבורה, עמד על כך שהתשובה תהיה שלילית. וזו, כך התברר, הייתה גם דעתו של ראש הממשלה. ישראל בהנהגתו אכן השיבה לאמריקה ב'לאו', הממשלה אכן נפלה, אבל ראש הממשלה, יצחק שמיר קראו לו, הרכיב אחרת תחתיה והוביל איתה את ישראל לתקופת פריחה ציונית, מדינית וכלכלית שכמותה לא נראתה שנים רבות.
עוד כותרות ב-nrg:
- בני משפחת התינוק זועמים: "דברים כאלה צריך לפרסם"
- הצעה: 5 שנות מאסר למסית נגד מתנדב בצה"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מעשה תוקפו וגבורתו של שמיר הועלה השבוע על נס באירוע לציון 100 שנים להולדתו של מי שכיהן כאן כראש הממשלה השביעי. ראש לשכתו לשעבר, הרצל מקוב, והשר לשעבר משה ניסים - אותו יחיד שצידד במתן תשובה שלילית ל"שאלות בייקר" - שחזרו אחדות מהחלטותיו האמיצות של שמיר, אי־אז לפני שלושים שנה פלוס. מרכז מורשת בגין שהפיק ואירח את הערב, הקרין קטעי שיחות קצרים עם שמיר. באחד מהם הוא נלחץ על ידי מראיין שמאלני להסביר האם ייאות למסור שטחים למען השלום. "מדוע? אולי הערבים יסכימו לוותר על שטחים, מדוע הסיסמה הזו לא תחול עליהם?!" ענה בשאלה רטורית. חבל שראש הממשלה דהיום, בנימין נתניהו, נכנס לאולם רק לאחר הדברים האלה.
נתניהו אינו שמיר. הוא לעולם לא יאיים במילים מהסוג שבו פתחנו, מכיוון שזה בדיוק מה שיעשו שריו. יחפשו ראש ממשלה אחר. נתניהו, בניגוד לשמיר, גם מוכן עקרונית למסור שטחי מולדת עבור פיסת נייר שכותרתה 'שלום'. ועדיין, בחלוף השנים ניתן לשרטט קווי דמיון גדלים והולכים בין המנהיג השני של הליכוד לזה שירש אותו. החתירה המתמדת ליציבות, הזהירות המופלגת, הסלידה ממהפכות, קור הרוח, העוז להגיד לָעולם 'לא', העקשנות לחזור שבע שנים תמימות על אותן מילים, העוינות התקשורתית וגם הפריחה המדינית.
כן, בניגוד לשכתוב ההיסטוריה אז והיום, לא הסכמי אוסלו ב־1993 הזניקו את מעמדה של ישראל בעולם, אלא מצבור תהליכים בינלאומיים, בראשם התפרקות ברית המועצות ב־1990. ישראל של שמיר ידעה למנף לטובתה את הטלטלה ההיסטורית ההיא. בתקופתו חודשו הקשרים הדיפלומטיים עם סין, הודו, רוסיה ומדינות אפריקה, והחרם הערבי ההיסטורי החל להתמסמס. כשכל זה קרה, התקשורת בארץ - מאיפה מוכר לנו התרחיש הזה - תיארה את שמיר כמי שמוליך את ישראל לעברי פי פחת ומבודד אותה מהעולם. עם 90 אחוז רייטינג לערוץ 1 באותם ימים, לא פלא שהציבור קנה את הלוקש וזרק את שמיר מהשלטון. אחריו באו רבין ואוסלו, והשאר היסטוריה מדממת.
כמו בימי שמיר, ובניגוד לקו הרווח בשמאל ובתקשורת האחרת - מזל שהיום יש אינטרנט וביזור תקשורתי המונעים מהשמאל לשטוף את דעת הקהל - ישראל של נתניהו נהנית בימים אלה מלבלוב מדיני. ואומרים את זה אישים בכירים מאוד במערכת הישראלית, לא פוליטיים וכאלה שחשופים למידע שלא מונח בפני רוב האזרחים. "מדינה מחוזרת" הוא המונח השגור על פיהם, עם סימנים מובהקים לכך שהשנים הרעות ביותר מאחורינו. הם לא יאמרו זאת בפומבי כדי שלא להכניס ראשם בוויכוח הפוליטי, וגם כי מי יודע מה ילד יום. הרי מי שיאמר כאן בפומבי "מצבנו טוב", יספוג מיד מטר בליסטראות. ובכל זאת, נכון לעכשיו, האופק בהיר כפי שלא היה שנים רבות.
ההתפתחות החשובה ביותר, וגם הסודית ביותר, היא זו שאירעה בשיחת הטלפון בין ראש הממשלה נתניהו לשרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני. הם שוחחו לפני שלושה שבועות, ולאחר מכן פרסמו הודעה רשמית עם נוסח מוסכם שבישר על סיום הסכסוך בין ישראל לאיחוד. כזכור, לפני מספר חודשים החליט נתניהו על כמה "צעדי ענישה" נגד האיחוד, בשל ההחלטה על סימון המוצרים. הוא הודיע כי האיחוד הופך מבחינת ישראל לבלתי רלוונטי בכל הנוגע לתהליך המדיני מול הפלסטינים, ושבועות ארוכים התחמק משיחה משמעותית עם מוגריני. הוא תקף בחריפות את האיחוד מעל כל במה ("שוב מסמנים יהודים באירופה", אמר לעיתונות הזרה), וגם דאג להנחית מכות קטנות על השגריר האירופי העוין, לארס פאבורג אנדרסן. חודשיים־שלושה חלפו, והברוגז הישראלי הניב פירות. בשיחת הטלפון עם נתניהו הבהירה מוגריני כי מכאן ולהבא תפעל לבלום באיחוד יוזמות אנטי־ישראליות. אמנם אין ביכולתה לקבור הצעות שמעלות המדינות החברות באיחוד, אך שירות החוץ שנתון למרותה לא יהיה עוד הקטר של הצעות כאלה.
"הייתה שבירת כלים מצדו של ראש הממשלה, והיא השיגה רתיעה", אומר גורם מדיני יודע דבר. "אפשר לומר שפעם אחת הגבנו בקשיחות והם נבהלו. הם הבינו שאם יתמידו בקו הזה כלפי ישראל, הם יאבדו אחיזה באזור. חשוב להם להיות כאן ולהיות רלוונטיים. מוגריני הבינה שבצורה כזו היא תדרדר את מעמד אירופה, ולכן שינתה כיוון. היא ואנשיה לא יהפכו כמובן לחברי מרכז הליכוד, אבל הם באמת רואים בישראל נכס אסטרטגי ורוצים בשיתוף פעולה איתנו, ומכאן שינוי הגישה".
אך כדי שלא להסתמך רק על רצונה הטוב של מוגריני, ישראל עובדת בכיוונים נוספים שיוודאו שהבטחותיה יקרמו עור וגידים. ראשית, נתניהו עמד במילתו להרוס מבנים בלתי חוקיים שבונה האיחוד האירופי בשטח C. עד כדי כך שלפני ימים אחדים פרסם האיחוד קול זעקה. שנית, ישראל מטפחת קבוצת מדינות מזרח ומרכז אירופאיות שנאבקות למענה במועצת שרי החוץ האירופית, כתשובת משקל לגוש העוין במערב. באותו אירוע לזכר שמיר מנה אותן נתניהו: "מדינות רבות מספור באות לישראל בגלל העוצמה. מדובר במדינות קטנות באסיה כמו הודו וסין, או במדינות אירופיות כמו בולגריה, יוון, קפריסין, רומניה והונגריה, שלאחרונה ניסו לרכך החלטות כאלה ואחרות בארגונים בינלאומיים. יש שינוי עצום, התפתחות שלא נראתה כמותה שנים".
ראש הממשלה התכוון לכך שיוון והאחרות טרפדו נוסח החלטה עוין שהתבשל נגד ישראל במוסדות האיחוד. כלומר, גם אם מוגריני תחזור בה לפתע מכוונותיה החיוביות, לישראל יש לראשונה זה שנים מנופי לחץ בתוך האיחוד האירופי שיסייעו לה ברגעי מצוקה. נתניהו הדגיש באותו נאום וגם בהזדמנויות אחרות כי ההתגייסות של אותן מדינות למען ישראל נובעת בראש ובראשונה מאינטרסים. "הכול מתחיל ונגמר בעוצמה", הוא אומר.
מה שמביא אותנו ליבשת נושאת בשורה נוספת, אפריקה. בשבוע שעבר ביקר בישראל נשיא קניה, אוהורו קניאטה. גם אותו הזכיר נתניהו בנאום (אך לא זכר מתי בדיוק נפגשו והאם קניאטה הוא ראש הממשלה או הנשיא - אינדיקציה לעומס המידע המציף אותו). קניה, סיכמו שני המנהיגים, תכנס סוג של ועידת פסגה אפריקנית למען ישראל בעת ביקור נתניהו ביבשת. ראש הממשלה אמור להגיע לשם בקיץ, לציון ארבעים שנה למבצע יונתן.
ישראל נהנית מקשרים בילטרליים טובים עם רבות ממדינות אפריקה, אך כרגיל הופכת לשק אגרוף כשמדובר בהתאגדות רב־לאומית, במקרה זה האיחוד האפריקני. בראש הארגון המאגד את כל מדינות אפריקה מלבד מרוקו עומדת נקוסזנה דלמיני־זומה, לשעבר שרת החוץ של דרום אפריקה, האוהדת את הפלסטינים ועוינת את ישראל. יחד איתה מונעות המדינות המוסלמיות והערביות של אפריקה את הפיכתה של ישראל למשקיפה בארגון, מעמד שהפלסטינים קיבלו זה מכבר. קניה, כסוג של פיצוי, תנסה להביא מספר ראשי מדינות לניירובי יחד עם נתניהו, כדי להראות שהקשרים טובים לא רק במישור הדו־צדדי אלא גם הרב־צדדי. זה לא יביא להצטרפות ישראל לארגון, אבל כן יחזק את מעמדה ביבשת. אם תצלח התוכנית, יהיו שם מנהיגי רואנדה, אתיופיה ואולי מדינות נוספות. כך או כך, ממש כמו במזרח התיכון, אחת הסיבות המרכזיות להתקרבות האפריקנית לישראל היא החשש מהטרור האסלאמי - אל־קאעידה וגרורותיו בלוב, מאלי ובורקינה פאסו; בוקו־חראם בניגריה ומסביב לה, ואל־שבאב בעיקר בקניה.
"אתם מתמודדים עם הסוגיה הזו שנים רבות, אך עבורנו הטרור הוא אתגר חדש", אומרת שרת החוץ של קניה, אמינה מוחמד, בריאיון בלעדי ל'מקור ראשון'. היא ביקרה בארץ בשבוע שעבר יחד עם הנשיא קניאטה. היא מוסלמית ואם לשבעה ילדים, מתוכם חמישה אחים שהתייתמו מאב ואם והיא ובעלה אימצו לפני שנים רבות. בסוף שנות התשעים שימשה כשגרירת קניה לאו"ם, במקביל למנכ"ל משרד החוץ דהיום דורי גולד, מה שאפשר לשניים להעלות זיכרונות.
"הקשרים חזקים ומוצקים. ישראל וקניה הן חברות שיכולות לסמוך אחת על השנייה. חברות נבחנת דווקא ברגעים פחות טובים, וגם אותם עברנו", אומרת מוחמד, ומתכוונת בין היתר להתקפת הטרור על קניון וסטגייט בניירובי ב־2013, שבו הגישה ישראל סיוע לקניה. הקנייתים מצדם אפשרו למעשה את הצלחת 'מבצע יונתן' ב־1976. ב־2002 מצאו עצמן שתי המדינות תחת מתקפה אחת. טרוריסטים אסלאמיים תקפו במקביל את מלון 'פרדייז' בניירובי ואת מטוס 'ארקיע' בשדה התעופה שם, במטרה לרצוח מאות יהודים. בנס הסתיים הפיגוע בשלושה הרוגים ולא יותר.
"יש שיתופי פעולה רבים בין המדינות, בכלל זה במאבק בטרור. ישראל מסייעת במגוון היבטים - אימונים, ידע, ציוד, מודיעין. ישראל היא חברה שניתן לסמוך עליה, וקניה היא חברה שישראל יכולה לסמוך עליה. שיתופי הפעולה פרוסים גם על תחומים נוספים כגון חקלאות ומים. יש הרבה פעילויות הדרכה לחקלאים. קניה מייצאת הרבה פרחים בשיעור שמגיע ל־50 אחוזים מהשוק העולמי. הטכנולוגיה שאנו משתמשים בה והתמיכה שאנו מקבלים מגיעה מישראל. גם בתחום החינוך יש תמיכה, ויש חברות וקרנות ישראליות שתומכות בחינוך ילדים בקניה".
יש מדינות אפריקניות ואחרות שמצמצמות קשרים עם ישראל או פועלות נגדה בפורומים בינלאומיים בגלל הסכסוך היהודי־ערבי. מה דעתך על התופעה הזו?
"הקשרים הדו־צדדיים בין ישראל וקניה היו תמיד חזקים ויציבים. אנו תומכים, וכך היה תמיד, בפתרון הסכסוך בדרכי שלום, באופן שיגן על האינטרסים של ישראל ויציע לפלסטינים רמה מסוימת של יציבות. יש החלטות או"ם רבות האומרות שישראל ופלסטין צריכות להתקיים זו לצד זו כשתי מדינות, יהודית בישראל וערבית בפלסטין. זו מתכונת שהתקבלה על ידי הקהילה הבינלאומית. אנו תומכים בה, וישראל לא דוחה אותה. זו הדרך להגיע להחלטה על פתרון בדרכי שלום של הקונפליקט. אנו נעשה כל דבר שישראל תבקש כדי שנוכל לתמוך בהחלטה כזו.
"אבל אנו גם רוצים להגיע למקום שבו האנרגיות, המשאבים והיכולות של ישראל מנוצלים לפיתוח ישראל עבור הישראלים, וכדי שילכו איתנו ועם אחרים כחברים. יש לכם מומחיות ממשלתית בתחומים רבים, חברות שאנו רוצים לראות במדינה שלנו כדי שנוכל להגדיל את הסחר, לעודד את הייצוא והגעה של אנשים אלינו ועוד. כך כל האנרגיות יופנו לאפיקים חיוביים, במקום שנצטרך להשקיע אותן במאבק נגד אלמנטים שרק רוצים לגרום בעיות ונזק. אנו רוצים קשרים טובים יותר עם ישראל".
והסכסוך לא מפריע לבנות את הקשרים האלה?
"בשום פנים ואופן לא. יכולנו לבנות עד היום קשרים חזקים... נכון שזה קצת מפריע כי זה מסיט את תשומת הלב ומבזבז אנרגיות. אך האם זה מנע מאיתנו מלפתח את הקשרים בינינו?! לא".
ומדינות נוספות באפריקה צריכות לאמץ את המודל הזה?
"כל מדינה צריכה לאמץ את המודל שלה".
הזכרת את האלימות, וגם אתם מתמודדים עם אתגר הטרור. איך את רואה את מה שקורה פה?
"לדעתי המקרים לא זהים. אצלנו הטרור נובע מכך שיש לנו שכנה שהיא מדינה כושלת, סומליה, שמהווה גשר לטרוריסטים. הפכנו למטרה. הם רוצים להפוך את המדינה לבלתי בטוחה. לכן פלשנו לסומליה, כאשר אחר כך האיחוד האפריקני הצטרף אלינו. אנו זקוקים לסיוע, כי זה חדש עבורנו. אתם מכירים את זה מאז שאתם בשטח".
אף שהנסיבות והרקע שונים, האם בעינייך טרור הוא טרור?
"טרור הוא טרור בכל מקום שהוא נועד לזרוע פחד או להשיג מטרה כלשהי. השימוש בפחד ככלי לקידום המטרות שלך הוא טרור. אנו נמצאים בתקופה שהטרור פוגע כמעט בכולם, ואמרנו פעמים רבות שכעת האו"ם צריך להגדיר מהו טרור ולקבל החלטה נגדו".
לסיום, כאישה מוסלמית, מה את חשה כשאותם טרוריסטים עושים שימוש בדת שאת מאמינה בה להצדקת מעשיהם?
"זה לא חלק מהדת שלי. זו בעיה עתיקה, כי גם בעבר השתמשו בדת כדי להרוג ולעקור אנשים, כפי שאתם סבלתם באירופה. הדת נועדה לאהוב את אלוהים ואת השכנים שלך, ולא למטרות כאלו. לדעתי לא חשוב בשם איזו דת זה נעשה, זה תירוץ גרוע להרוג. מי שהורג בני אדם הוא רוצח, ושום דבר לא ישנה את זה. אני חושבת שאפילו לא צריך לדבר עליהם, כי בכך אנו נותנים להם את תשומת הלב. יש דברים אחרים נפלאים כל כך לדבר עליהם, כך שלבזבז עליהם זמן עוזר להם בדרך כזו או אחרת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם