ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

ואירופה שותקת: עשרת אלפים ילדי פליטים נעלמו

ילדי פליטים נעדרים באיטליה, בשוודיה ובגרמניה, לאחר שנרשמו ברשויות ההגירה. החשש: נפלו קורבן לפעילות פדופילית, זנות או סחר בלתי חוקי באיברים. בנוסף, דו"ח היורופול מתריע מפני שוחד מצד רשתות מבריחים והחדרת נורמות של שחיתות ליבשת

ישנם דברים שלא מדברים עליהם. כאלה שקשה מדי להתמודד עמם. למשל, הצהרתו של ראש ה'יורופול', בריאן מקדונלד, בסוף ינואר. לפי ההצהרה, עשרת אלפים ילדי פליטים שהגיעו לאירופה ללא ליווי "נעלמו" לאחר רישומם ברשויות ההגירה.

מה זה בדיוק אומר על האיחוד האירופי, אם על פי נתוני היורופול, סוכנות המודיעין של האיחוד האירופי, באיטליה לבדה נעלמו ב־18 החודשים האחרונים חמשת אלפים ילדים? בנוסף לכך, אלף ילדים מוגדרים בשוודיה "נעדרים". מה המשמעות של השתיקה הארוכה של התקשורת האירופית אל מול הנתונים הללו? חוסר אמון? בריחה מהתמודדות? אולי זו תחושה של השלמה עם המציאות, הבנה שהיבשת משנה את פניה. שגן העדן שהיה לא יהיה עוד.

עוד כותרות ב-nrg:
- הרש"פ קורסת: מי מתגעגע לימי הכיבוש האפלים?
- שגרירים: המורים הערבים שמלמדים בביה"ס היהודיים
- "מחשב לכל ילד? אין לנו אפילו מים זורמים"

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

זו כמובן לא כל התמונה. אפילו לא כל הסטטיסטיקה. בגרמניה, היעד מספר אחת של הפליטים המתדפקים על שערי אירופה, מוגדרים נכון להיום קרוב ל־5,000 ילדים נוספים נעדרים באופן רשמי. רובם מסוריה ומעיראק אך גם מאפגניסטן וממדינות אפריקה. על פי נתוני המשטרה הגרמנית הפדרלית, נכון לחודש פברואר (שבועיים אחרי הצהרת ראש היורופול), יש כרגע בגרמניה 4,794 ילדים ובני נוער בסטטוס של "נעדרים". רובם המכריע בקבוצת הגיל 14־17. מעבר להם מתועדים 431 ילדים נוספים מתחת לגיל 13 שפשוט "נעלמו".
 
ההנחה היותר אופטימית אומרת שחלק מן הילדים הגיע אולי לבני משפחותיהם המתגוררים באירופה, אך הם אינם מדווחים עליהם - לפחות בשלב הנוכחי - מחשש שיגורשו. כל השאר, על פי הערכת היורופול, נלכדו ברשתן של כנופיות הפועלות ברחבי אירופה והחשש הוא כי נפלו קורבן לפעילות פדופילית, זנות או סחר בלתי חוקי באיברים.

לפי נתוני היורופול יש קשר הדוק בין הרשתות העוסקות בהברחת הפליטים לאירופה לבין הכנופיות הפועלות בשטחי האיחוד האירופי ועוסקות בסחר בבני אדם. תופעה נוספת ההולכת ותופסת תאוצה היא העסקת ילדים ונוער ברשתות של מסעדות ובתי קפה. התופעה הזו מבוססת על שיוך אתני. כך למשל, ילדים ונערים המוברחים לאירופה מפקיסטן מועסקים ברשת מסעדות הנמצאת בבעלותם של ראשי רשת ההברחה הפקיסטנית.
 

דו"ח של משרד המשטרה האירופי שהתפרסם באמצע פברואר, מעלה כי עסקי ההברחה הבלתי חוקיים לאירופהגלגלו בשנה האחרונה מחזור עסקי שהיקפו נע בין שלושה לשישה מיליארד אירו. אם ההברחות יימשכו בקצב הנוכחי, כפי שהדו"ח צופה, המחזור הפלילי הזה צפוי להכפיל ואולי אף לשלש את עצמו. הברחת ילדים, מתברר, היא מאפיין חשוב בגל ההברחות הזה. אפשר אף להרחיק ולומר שמשבר הפליטים הוא במידה ניכרת משבר ילדים. מתוך כמיליון פליטים שהגיעו בשנה האחרונה לאירופה, על פי נתוני היורופול, כ־270 אלף הם ילדים. יותר מ־85 אלף מהם הגיעו לגמרי בגפם. מה שמציב בעיה אדירה לרשויות הרווחה במדינות האיחוד. כמחציתם אגב הגיעו בכלל מאפגניסטן. רק 13 אחוזים מסוריה. לפי כל הסימנים, הבעיה צפויה רק להחריף. מאז ינואר חלה עלייה דרמטית בחלקם של הנשים והילדים המגיעים לאירופה, וכעת הם מהווים יותר מ־60 אחוזים מכלל המהגרים הבלתי חוקיים.



לפעמים המסע אל הלא נודע מתחיל בצורה הבנאלית ביותר, באמצעות פרסום ברשתות החברתיות. כך למשל, מצטט דו"ח היורופול פוסט המציע חבילת הברחה מטורקיה לאירופה הכוללת טיסה ללוב והמשך במסע ימי בסירת גומי מלוב לחופי איטליה. הסכום המאוד לא צנוע מתחיל ב־3,700 דולר למבוגר. תוספת של שלושה ילדים לחבילה לעומת זאת מסתכמת ב־500 דולר בלבד. מה שמסביר אולי את ריבוי הילדים המגיעים בגפם.

מידע נוסף על רשתות ההברחה מגיע מעצירים בבתי הסוהר בהונגריה ובגרמניה. הונגריה הייתה בחודשי הקיץ הצומת האירופי שממנו יצאו הפליטים במסעם דרך ארצות הבלקן לאוסטריה ולגרמניה. אולם ההתבייתות הפלילית על ילדים ללא ליווי החלה כנראה עוד הרבה קודם, במחנות הפליטים בטורקיה ובלבנון. חלקם כלל לא הגיעו לאירופה אלא מצאו את מותם בים. גם ההתחקות אחר עקבותיהם מורכבת מאוד; לא רק משום שזהותם נתונה בסימן שאלה, אלא מכיוון שבמקרים מסוימים חלק מהילדים שנעלמו או דווחו כטבועים, נלכדו עוד קודם. הם נמכרו לעבדות לשייח'ים עשירים במדינות המפרץ או היו טרף לסוחרי איברים בטורקיה ובלבנון. רק לפני כחודשיים נתפסה בטורקיה רשת שעסקה בשידול פליטים במחנות למכור את כליותיהם.

אבל תהיה זו טעות אופטית לחשוב שהרוב מגיעים מסוריה או מעיראק. הילד המפורסם ביותר שמצא את מותו במסע המפרך והמסוכן לאירופה הוא איילן כורדי בן השלוש, שגופתו נשטפה לחופי טורקיה. תמונת הגופה הקטנה בידיו של השוטר זעזעה מיליונים. אולם לאיילן כורדי הייתה לפחות זהות ומשפחה אוהבת. מה שאי אפשר לומר על אלפי ילדים במסע המפרך לאירופה שנעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

גם כאשר הילדים שורדים את המסע ומגיעים לחופי אירופה, הם עדיין החוליה החלשה והפגיעה ביותר מקרב הפליטים. עמותות המטפלות בילדים מדווחות על "דודים" וקרובי משפחה שמגיעים לא פעם לקחת את הילדים. מדובר בבני אותה פזורה החיים באירופה, שהפכו לחלק מרשת ההברחות. אך היכולת לוודא שאכן מדובר בקרובי משפחה אותנטיים ולא במשהו אחר מוגבלת מאוד. התוצאה היא שילדים נשארים לא פעם שבעה חודשים ואף יותר במחנות־מעבר, בניסיון לאמת את זהות קרוביהם. חלק ניכר מהם מעדיף לחמוק מבעד לרשת המגן של רשויות ההגירה, גם במחיר יציאה לסביבה עוינת ובלתי מוגנת.

דווקא ביוון, המדינה הענייה ביותר באיחוד האירופי, נעשה מאמץ גדול מאוד באופן יחסי להגן על ילדים שהגיעו לאיי יוון ללא משפחה או מבוגר שיגן עליהם וילווה אותם. עמותת Meta Action היוונית למשל עזרה ל־3,000 ילדים שהגיע בגפם להתאחד עם קרוביהם הפזורים ברחבי היבשת.

הנתונים האלה על הברחת ילדים וניצולם היו צריכים להרעיד את אמות הספים של אירופה. מה גם שהמספרים בינתיים חצו את הרף המטריד של עשרת אלפים ילדים נעדרים. אבל התגובה מאז היא בעיקרה שתיקה ארוכה ומעיקה. התקשורת האירופית עד כה לא באמת התמודדה עם הנתונים. אולי זה מפני שהמספרים בלתי נתפסים לאדם מן היישוב החי בפריז, ברומא או בברלין. או שמא הסיבה היא שהמציאות שמאחורי המספרים נשמעת כאילו שייכת לעידן שאחרי מלחמות העולם, לא לאירופה העשירה והשבעה. הפער בין המציאות לבין הדימוי של אירופה כיבשת של חוק וסדר ושל האיחוד האירופי כמעוז של ביטחון וחופש כנראה גדול מכדי לעכל.

מאידך גיסא, ייתכן שמדובר בתהליך של הדחקה קולקטיבית. התחושה הגורפת שאין מה לעשות. שגל ההגירה הנוכחי פשוט גדול על אירופה. נכון, אירופה אמנם כבר התמודדה בעשורים האחרונים עם בעיות של סחר בנשים ובילדים, אך הם לא היו בהיקפים ובאינטנסיביות המאפיינים את הגל הנוכחי.
 

הגל הראשון לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי כלל בעיקר סחר בנשים ומכירת ילדים לאימוץ בלתי חוקי. הגל השני שהגיע בעקבות המלחמה בבלקן כלל סחר בילדים, בעיקר בידי כנופיות באיטליה ובלוב, שלשם הוטסו ילדים יתומים כביכול לחופשות, ונעלמו. רובם נמכרו לאימוץ, אך חלקם הגיעו לרחוב כחלק מרשתות לקיבוץ נדבות ופעילות פלילית, ממש כמו בסרטו של אמיר קוסטוריצה 'שעת הצוענים'. כן, מה שנראה בסרט כהזיה בלקנית פרועה, היה בפועל חלק ממציאות פלילית קונקרטית מאוד. אולם הגל הנוכחי שונה. ההגירה היא אינטנסיבית ומגיעה מהרבה מאוד אזורי משבר ומצוקה - לא רק מהמזרח התיכון אלא גם מאפריקה, מפקיסטן ומבנגלדש.

המקרה שמדגים אולי יותר מכול את הבעייתיות מחד גיסא ואת אזלת היד האירופית מאידך גיסא בטיפול בילדים המהגרים הוא "הג'ונגל" - מחנה הפליטים בקאלה שבגבול צרפת ובריטניה. אוכלוסיית המחנה מורכבת מפליטים, שהיעד שלהם הוא בריטניה שמעבר לתעלה. יעד נכסף אך בלתי מושג. הם נאחזים בציפורניים כדי להגיע לשם. המאמצים שכשלו פעם אחר פעם לפנות את הפליטים מהמחנה הפכו לאייטם טלוויזיוני קבוע ברשתות האירופיות.

אך בשבוע האחרון, אחרי חודשים ארוכים של משא ומתן, הושגה הסכמה חלקית עם השלטונות הצרפתיים על פינוים. כל אותה תקופה תועדו ב"ג'ונגל" 450 ילדים שהגיעו למחנה בגפם ללא הורים או משפחה. למרות ידיעת השלטונות, מי שטיפל בהם וגונן עליהם לא היו הרשויות אלא ארגוני מתנדבים ועמותות. בחודשים האחרונים הם נאלצו להתמודד עם התפרצויות של סקביאס ומחלות חורף. אפילו האו"ם והצלב האדום כשלו מלפרוש את חסותם על הילדים במחנה מכיוון שלא קיבלו מממשלת צרפת את ההזמנה הנדרשת כדי להיכנס למחנה ולעבוד עם הילדים. ככל הנראה מכיוון שמרגע שהמדינה מכירה בנוכחותם של הילדים אין דרך חוקית חזרה. ההערכה היא שצפוי מאבק משפטי ממושך שבעקבותיו יתאפשר לילדים, לפחות אלו שיש להם משפחות בבריטניה, לקבל מקלט בממלכה. אבל הדרך צפויה להיות קשה וארוכה.

ככלל, ככל שהטיפול בפליטים ובמהגרים יימשך בצורתו הנוכחית, הנזק לאירופה ולאיחוד האירופי רק צפוי לגדול. דו"ח היורופול מתריע מפני ניסיונות השחתה קבועים ומתמשכים על ידי רשתות המבריחים לאורך הנקודות השונות של מסלול ההגירה - גם בקונסוליות המטפלות בבקשות לוויזות, ובניסיונות לשחד קציני ביקורת גבולות ולהעניק שלמונים במטרה לשחרר מהגרים מסירות שנתפסו בלב ים. ההשחתה היא סכנה לא פחות חמורה לעתידו של האיחוד. זה כנראה הולך להיות מאבק קשה מאוד.

 נכון להיום, צבא המבריחים מונה על פי הערכות שונות לא פחות מ־30 אלף איש. חלק ניכר מהם תושבי האיחוד האירופי, מה שמסבך את התמונה עוד יותר. וזאת מבלי להזכיר שבאירופה חוששים לא רק מפני גל ההגירה השוטף את חופי היבשת אלא גם מהתגובה שלהם עצמם לגל המהגרים. כן, אירופה פוחדת מעצמה ומעלייתם של כוחות אופל רדומים אל פני השטח. בעיקר היא חוששת ממה שהיא עלולה לגלות על עצמה.

לכן, כשקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל החליטה בקיץ האחרון לקלוט מרצון מיליון פליטים, העולם כולו הצדיע לה. מרקל דיברה אז על אנושיות, מוסריות ומחויבות של החברה האירופית בכלל והעם הגרמני בפרט. כמה זה עבד? יותר ממה שחושבים, פחות ממה שצריך. הרבה פחות אם בוחנים מקרוב מה עשתה אירופה עם הילדים המהגרים עד כה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg