ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

כאב ראש רפובליקני: איך עוצרים את דונלד טראמפ?

המועמדים הרפובליקנים מתחרים על קולות המצביעים במדינות מיין, קנזס, קנטקי ולואיזיאנה. התפכחות הבוחרים במדינות שנותרו, מתמטיקה מסובכת של מספר צירים, איחוד כוחות, שבירת כלים או השלמה - כל התרחישים של הממסד הרפובליקני, ההמום מכיבוש מפלגתו בידי המיליארדר הניו־יורקי, לבלימת האיש

דונלד טראמפ נאבק כדי להגדיל את יתרונו בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית. בארבע מדינות מתקיימות היום (שבת) בחירות לקראת קביעת המועמד המפלגתי. במקביל המועמדים הדמוקרטים, הילארי קלינטון וברני סנדרס, נאבקים בשלוש מדינות על המועמדות מטעם מפלגתם.

עוד כותרות ב-nrg:
בתוך שבוע מהפסקת האש בסוריה: 135 הרוגים
משפט או. ג'יי סימפסון: האם נמצאה הסכין?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

במירוץ, המכונה לעיתים 'סופר סאטרדיי' מתחרים המועמדים הרפובליקנים במדינות מיין, קנזס, קנטקי ולואיזיאנה. הדמוקרטים מתחרים על קולות המצביעים בנברסקה, קנזס ולואיזיאנה. המועמד המוביל אצל הרפובליקנים, טראמפ, טרם ניצח באחוזים גבוהים מספיק כדי להבטיח את מועמדתו לקראת הוועידה המפלגתית שתתקיים בחודש יולי, כך שמבחינת המועמדים כל אחד מ-155 הצירים המפלגתיים שבהם ניתן לזכות בבחירות הנוכחיות שווה את המאבק.

לא ענייני חוץ ולא ענייני פנים, לא המאבק בהגירה הבלתי חוקית ולא המצב במזרח התיכון - דבר מכל אלה לא מעניין כיום את ראשי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, שעסוקים בשאלה אחת בלבד: איך עוצרים את דונלד טראמפ.

המיליארדר הניו־יורקי הבוטה, כוכב הריאליטי נוטף השערוריות, שונא התקשורת, מגדף המיעוטים ומחרחר הריב, נמצא כיום בשלב האחרון בהחלט שבו עוד אפשר איכשהו למנוע ממנו את המועמדות לנשיאות ארה"ב בבחירות הכלליות שיתקיימו בנובמבר, מטעם המפלגה הרפובליקנית.

רצף ההצלחות המהמם שלו, שהכה בהלם את כל הסוקרים והפרשנים, המשיך גם ביום שלישי השבוע. הוא אמנם "הסתפק" בניצחון בשבע מתוך 11 מדינות ב'סופר־טיוזדיי', לעומת טד קרוז שהצליח לנצח בשלוש מדינות ומרקו רוביו שניצח באחת, אבל בשביל מחנה "לעולם לא טראמפ" זו נחמה קטנה מאוד. זאת, בעיקר מכיוון שהמדינות הבאות שיצביעו ממשיכות להעניק לטראמפ אחוזי תמיכה גבוהים מאוד, לפי הסוקרים, בעוד קרוז ורוביו ברוב המקרים משתרכים הרחק מאחוריו.

ובכל זאת, במפלגה הרפובליקנית לא אומרים נואש. כמה תסריטים רצים בראשיהם ובמוחותיהם של מתנגדי טראמפ, חלקם הגיוניים ובעלי סיכוי מסוים להתממש, וחלקם משדרים ייאוש ושבירת כלים.

התפכחות. האמריקני הממוצע אינו קיצוני. דיווחים המשודרים ללא הפסקה בכלי התקשורת - שצריך להודות שאינם מפרגנים לטראמפ - ומקשרים למשל בין איל הנדל"ן ובין הארגון הגזעני 'קו קלוקס קלאן', יכולים לחלחל ולהביא לנטישת בוחרים. גם ענייני מסוי שונים ומשונים, העסקת עובדים זרים והיותו של טראמפ ליברלי בנושאים בוערים - ובעיקר ביחס לרפורמת הבריאות של הנשיא ברק אובמה - משמשים יותר ויותר ככלי ניגוח נגדו בידי המתמודדים האחרים. עד כה השיטה הזו לא הצליחה במיוחד. מנגד, רק השבוע ובאיחור רב החל הקמפיין השלילי: הוא בא לידי ביטוי בעיקר בעימות בטקסס, שבו רוביו וקרוז הסירו לראשונה את הכפפות וחבטו בטראמפ.

מספר הצירים. כדי לזכות במועמדות המפלגה צריך לזכות ב־1,237 צירים. תמונת המצב כרגע היא שלטראמפ יש 320, לקרוז 226 ולרוביו 110. עד כה נערכו בחירות ב־15 מדינות בלבד מתוך חמישים, ורוב הצירים עדיין נמצאים בקופה.

החל ב־15 במרץ יחלקו רוב המדינות את ציריהן בשיטת "המנצח לוקח הכול", לעומת החלוקה הפרופורציונלית בדרך כלל שהייתה נהוגה עד כה. טראמפ לא זכה עדיין במדינה גדולה, והפסד בפלורידה, באוהיו ובאילינוי יכול לשנות את המומנטום ולאפשר לקרוז ורוביו להדביק אותו מבחינת מספר הצירים. זהו התסריט האופטימי ביותר מבחינת הממסד, אך כדי שהוא יתממש על הסקרים להתחיל להראות תזוזה כלשהי לכיוון שני הטוענים לכתר. נכון לסוף השבוע הנוכחי, הדבר טרם התרחש.

פרישת מועמדים. עם כל הכבוד לטראמפ – ואין ברירה אלא להתחיל לתת לו כבוד – הוא לא זכה עדיין ביותר ממחצית מהקולות ולו במדינה אחת. במילים אחרות: ייתכן שיש יותר בוחרים שלא רוצים אותו מאלה שכן, אלא שקולות המתנגדים מתפצלים בין יותר מדי יריבים. לאחר פרישתו השבוע של בן קרסון נותרנו עדיין, מלבד טראמפ, עם מושל אוהיו ג'ון קייסיק, עם קרוז ועם רוביו. פרישה של שניים והתאגדות סביב מועמד יחיד שיש לו סיכויים טובים לנצח את טראמפ יהיו מהלך משנה משחק.

הבעיה היא שכל אחד מהשלושה אוחז בתורה שלמה שמסבירה למה דווקא הוא חייב להישאר במרוץ: קרוז טוען, ובצדק, שאחרי טראמפ הוא המנצח הגדול עד כה בבחירות המקדימות; רוביו טוען, ובצדק, שהמיינסטרים והמנגנון המפלגתיים עומד מאחוריו, ושהסקרים מוכיחים שבהתמודדות עתידית מול הילרי קלינטון יש לו הסיכוי הגבוה ביותר לנצח ולהחזיר את הרפובליקנים לבית הלבן; וג'ון קייסיק? הוא מחכה לניצחון שלו במדינת הבית שלו, אוהיו, שאחריו הוא ייצור בלוק חוסם לטראמפ ויביא את ההכרעה לוועידת המפלגה.

גוש חוסם. אם אף אחד מהמועמדים לא מצליח להשיג את הרוב הנדרש של 1,237 הצירים, ההחלטה עוברת לוועידה הרפובליקנית, שתתכנס בסוף יולי בקליבלנד שבאוהיו. אם לא תתקבל הכרעה לאחר סיבוב הצבעה אחד, שבו חייבים הצירים להצביע למועמד "שלהם", הם יהפכו במידה רבה ל"צירי על" ויוכלו להצביע כאוות נפשם. אז יתחיל סחר סוסים קדחתני, והכול יהיה פתוח.
 
אלא שמצב כזה - בחירה של מועמד אחר מלבד טראמפ, שיטען בצדק לגזלת הבכורה – תביא באופן אוטומטי כמעט לריצה עצמאית של המיליארדר הניו־יורקי בבחירות לנשיאות, לפחות בחלק מהמדינות. משמעות הדבר היא פיצול הקולות הרפובליקניים, ולמעשה הכתרת המועמד הדמוקרטי בלי צורך בבחירות.

הקמת מפלגה שלישית. מפלגה מחוץ למערכת הדו־קוטבית דמוקרטית־רפובליקנית היא לא דבר מופרך במערכת הפוליטית האמריקנית: המפלגה הפופוליסטית, המפלגה הפרוגרסיבית ואפילו "מפלגת האיסור" קצרו בזמנן הצלחות לא פעוטות. אבל אין ספק כי הדיבורים המתגברים בימים האחרונים בממסד הרפובליקני על פרישה, אם אכן יזכה טראמפ במועמדות, ועל הקמה של מסגרת פוליטית חדשה, רק משקפים את הייאוש והפחד האמיתי והעמוק שאוחזים בחלק נכבד מהשמרנות האמריקנית של סוף חורף 2016. הסיכוי שהתפרקות מוחלטת כזאת באמת תקרה הוא נמוך ביותר.

השלמה. כריס כריסטי היה הראשון בממסד המפלגתי שחצה את הקווים ועבר לצד המנצח. התהליך הזה נמצא עדיין רק בניצניו ובשוליים, אבל בהחלט ייתכן שזו תהיה התוצאה הסופית: ההבנה שטראמפ הוא המועמד שהמצביע הרפובליקני מעוניין בו. מיד לאחר מכן ייעשה ניסיון מהיר לאחות את הקרעים העמוקים במפלגה, למרכז ולרסן את טראמפ מבפנים ככל הניתן, ולסייע לו להביא את המפלגה לניצחון בבחירות הכלליות.

רמז לאפשרות הזו סיפק טראמפ עצמו בנאום שנשא השבוע אחרי 'סופר טיוזדיי', שבו בירך את קרוז על ניצחונו בטקסס והכריז שידאג לאחד את המפלגה. רגע אחר כך הוא כבר גידף שוב את אחד מראשיה, אבל בשביל הממסד הרפובליקני זה כנראה מה שיש, ועם זה צריך לנצח - או שלא.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg