כפית כסף: כך הפכו בניו של אבו מאזן למיליונרים
שביתת המורים ברשות נכנסת לשבוע החמישי, והילדים ממשיכים להסתובב ברחובות. הזעם על שכרם הנמוך של המורים גובר בהשוואה לעושרם של בכירי הרשות ובניו של היו"ר, שמתרגמים את הייחוס המשפחתי לעשיית עסקים נרחבים ולגריפת הון רב
באחד הכפרים בשיפולי ההרים הסמוכים לשכם, ישבתי ושוחחתי עם מכר ותיק על חיי היומיום ברשות. סיגריה ראשונה הדליקה את השנייה, והשנייה את השלישית. השיחה התגלגלה מהר מאוד לנושא הכלכלי, ולפערי המחיה בין הכפריים לעירוניים ויותר מכול מול בכירי הרשות הפלסטינית.עוד כותרות ב-nrg:
- מחיר עסקת הטילים: רוסיה ואיראן הסתכסכו
- הליכוד נגד סער: "מקשקש מסלון ביתו בתל אביב"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אתה רואה את הסיגריה הזו?" שאל בן־שיחי, בעודו מפריח טבעות עשן לחלל האוויר, "היא מיובאת באופן בלעדי על ידי חברת 'פלקו'. זוהי חברה ששייכת לבן של הראיס. גם הטלפון הזה שאני משתמש בו הוא מחברה שבבעלות בניו של אבו־מאזן. יש אנשים שעושים הרבה כסף מהסכסוך הישראלי־פלסטיני, וזה לא אני ולא אתה".
שלושה בנים היו ליו"ר הרשות, מחמוד עבאס. הגדול, מאזן, מי שהעניק לאביו את כינויו הנפוץ, מת בשנת 2002 מהתקף לב. השניים הנוספים, יאסר וטארק, הם אנשי עסקים עשירים בקנה מידה בינלאומי.
יאסר, הבן השני, מתרכז באימפריה העסקית שבנה, בעיקר במדינות המפרץ. רוב זמנו הוא נמצא בחו"ל, ומשתדל להתרחק מהפוליטיקה הפלסטינית. הוא בן 54, נשוי ואב לשלושה. הוא החל את הקריירה העסקית שלו בשנות השמונים בקנדה, ועסק בשיפוץ בנייני דירות.
בהמשך עבד בכמה חברות בנייה במפרץ הפרסי, וב־1997 הגיע לרמאללה. במקביל לעסקי הבנייה שהוא מעורב בהם, הקים עבאס הבן חברות בתחומי המחשבים והתקשורת. באחד הריאיונות שהעניק הוא לא התבייש להצהיר "אני מיליונר", והביך את אביו שנאבק על תדמיתו בחברה הפלסטינית הענייה.
הבן הצעיר, טארק עבאס, בן 48, למד מנהל עסקים בוושינגטון ובקנדה. בסוף שנות השמונים התגורר בתוניסיה עם משפחתו, ובהמשך עבד והתגורר באבו־דאבי. רק בשנת 2000, בעקבות נישואיו לנאסרין, עורכת דין מרמאללה, עבר להתגורר בעיר. בבחירות המקומיות שהתקיימו ברשות בקיץ האחרון הציב עצמו כמועמד מטעם פת"ח במחוז רמאללה ואל־בירה, ובכך ביצע צעד פומבי ראשון אל עבר הפוליטיקה הפלסטינית.
הכסף הרב שהאמריקאים מרעיפים על הרשות לא מנע מטארק עבאס לקדם את העמדות המדיניות שבהן הוא מאמין, המנוגדות לחלוטין לאלו של וושינגטון.

טארק עבאס, שהתחיל כאמור את דרכו הפוליטית, מוביל קו מדיני שונה משל אביו והוא אף חולק עליו בסוגיות המהותיות ביותר. בזמן שאבו־מאזן מקפיד לומר כי הוא פתוח לחידוש השיחות מול ישראל, ועל הדרך מציב תנאים בלתי אפשריים, עבאס הבן הצהיר בפומבי, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי "השיחות מול ישראל חסרות כל תועלת".
גם בנוגע לפתרון המדיני המועדף, הבן הצעיר לא מסכים עם אביו. לדבריו, נוסחת שתי המדינות אינה מציאותית עוד, ויש לשאוף לפתרון של מדינה אחת. העמדה הזו קולעת להשקפותיהם של יותר ויותר צעירים פלסטינים, בעיקר ברמאללה.
על פי דיווחים שונים, כמו באתר 'אג'נאד', טארק עבאס מקדם באמצעות משרד הפרסום שבבעלותו את נוסחת המדינה האחת, במטרה להעלות את התמיכה הציבורית בפתרון הזה. גורמים פלסטיניים מותחים ביקורת על עבאס הבן, הפועל נגד המדיניות הפלסטינית הרשמית ונגד מה שסומן בידי אש"ף כאינטרס הלאומי הפלסטיני העליון - הקמת מדינה עצמאית שבירתה ירושלים.

גם האח הגדול, יאסר, לא ממהר להסתפק בקווי 67' גם הוא חושב על חזרה לעיר מולדתו של אביו, צפת, ועל פתרון של מדינה אחת. בריאיון לערוץ הטלוויזיה 'פלסטין', ניסה עבאס למחוק את האמירה של אביו בריאיון לערוץ 2 ב־2012, כי אף שנולד בצפת הוא לא מתכוון לחזור אליה, אמירה שיו"ר הרשות ספג עליה ביקורת קשה.
"נאמר לי שנתניהו מעוניין לחזור למשא ומתן איתנו, שיימשך עד 2020 או 2030", אמר יאסר תוך שהוא קורא לבנו, נאדר, להתקרב אליו מול המצלמה. "הוא רוצה לחכות עד שיסתיים הדור הראשון שחי פה, ושאנחנו נשכח את נושא הפליטים.
אני משיב לו בדרך אחת: נאדר, מאיפה אנחנו?" שאל יאסר את בנו. "מצפת, פלסטין", השיב הנער הממושקף. "ולאן אנחנו חוזרים?" הקשה האב. "לצפת, פלסטין", ענה נאדר. האב הגאה הודה לבנו, והכריז: "זה הדור השלישי לנכבה".
במשך שנים ארוכות חיו בניו של אבו־מאזן מתחת לרדאר התקשורתי והחברתי הפלסטיני. תקופת שלטונו הממושכת של אביהם כיו"ר הרשות תרמה לא מעט לחשבון הבנק שלהם. תחקירים שערכו בעבר גופי תקשורת זרים הצביעו על קשר ישיר בין תפקידו של האב לשגשוג עסקיהם של הילדים.
לא אחר מיאסר ערפאת, קודמו של אבו־מאזן בתפקיד היו"ר, היה הראשון להאשים את משפחת עבאס בגנבת 100 מיליון דולר מהקופה הפלסטינית. סוכנות הידיעות 'רויטרס' מצאה כי מכרזים של סוכנות הסיוע האמריקאית לפיתוח בינלאומי, USAID, בשווי מיליוני דולרים ובמגוון רחב של תחומים, נופלים 'במקרה' לידי בנו של היו"ר, יאסר.

המגזין האמריקאי Foreign Policy פרסם בעבר תחקיר מקיף על בניו של אבו־מאזן, ובין היתר העלה את שאלת המונופול של יאסר עבאס על מכירת סיגריות אמריקאיות. כפי שפתחנו, יאסר עבאס הוא בעליה של חברת 'פלקון טבק', המחזיקה ברישיון בלעדי להפצת סיגריות מתוצרת אמריקאית בתחומי הרשות הפלסטינית.
בנוסף לחברת הסיגריות, יאסר הוא יו"ר קבוצת האחזקות 'פלקון', שבבעלותה חברות בתחומי הנדסה אזרחית, אלקטרוניקה, נדל"ן ותקשורת סלולרית. הוא מחזיק משרדים בעזה, בירדן, בקטאר, באיחוד האמירויות וכמובן בשטחי הרשות.
סוכנות הידיעות 'רויטרס' פרסמה כי בתקופה שבין 2005 ל־2008 קיבל יאסר מענקים מהסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי בשווי מוערך של 300 אלף דולר, ובנוסף כ־1.9 מיליון דולר בשנת 2005 כדי לבנות מערכת ביוב בעיר חברון.
עיתון באיחוד האמירויות טען כי ב־2009 קיבלה החברה שבראשה עומד יאסר עבאס 35 מיליון דולר מהאמריקאים, כדי לבצע פרויקטים עסקיים מקומיים כמו סלילת כבישים מטעם הרשות הפלסטינית.
נקודה נוספת שהעלה העיתון וממחישה גם היא את האופן שבו יחסי המשפחה מתורגמים לקשרים מדיניים וכלכליים, היא העובדה שיאסר עבאס אינו מחזיק בתפקיד רשמי מטעם הרשות הפלסטינית, ובכל זאת נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש נתקל בו כמה פעמים במהלך ביקורים רשמיים.
האח טארק הוא בעליה של חברת הפרסום ויחסי הציבור 'סקאי', הגדולה ביותר ברשות הפלסטינית. חברת הפרסום של משפחת עבאס לא צריכה לעבוד קשה מדי כדי להשיג לקוחות. כמעט כל מוצר שמשווק על ידי חברות בינלאומיות ברשות הפלסטינית עובר דרכה.

אבל אם בכל זאת יש צורך בסיוע חיצוני, ארה"ב תיחלץ לעזרה. על פי 'רויטרס', בשנת 2010 הצליח טארק להעלות את רווחי חברת הפרסום שבבעלותו ב־5.7 מיליון דולרים. הנתון הזה, שמלמד לכאורה על כישרונו הרב, מקבל פרשנות שונה מעט אם לוקחים בחשבון את העובדה שבשנת 2009 העבירה ארה"ב לחברת הפרסום מיליון דולר, במסגרת פרויקט לשיפור תדמיתה הציבורית של ארה"ב בחברה הפלסטינית.
במסגרת התחקיר של Foreign Policy נחשף עוד כי משפחת עבאס מחזיקה בנכסים בשווי 20 מיליון דולרים בעזה, בירדן, בקטאר, ברמאללה, בתוניסיה ובאיחוד האמירויות. מסמכי 'ויקיליקס', שגרמו לסערה בינלאומית, השחירו גם את שמו של יאסר עבאס.
על פי המסמכים המודלפים, בנו הגדול של הראיס רכש כמה דירות במתחם מגורים יוקרתי ברמאללה. בדף פייסבוק פלסטיני בשם 'אבו־מאזן לא מייצג אותי' הוצגה חשבונית על סך 50 אלף דולר, לצד מסמכים שמציגים באור שלילי בכירים נוספים ברשות.
בתקווה לנקות את שמו החליט יאסר עבאס לתבוע את Foreign Policy בגין לשון הרע. בתביעה שהגיש עורך דינו נגד המגזין הוא דרש פיצוי של עשרה מיליון דולר, בטענה ששמו הטוב נפגע בעקבות הפרסום. שלושת השופטים שדנו בתיק דחו את תביעתו של עבאס.
בעוד צמרת הרשות ובניו של היו"ר ממשיכים לצבור הון באין מפריע, שביתת המורים ברשות נמשכת כבר ארבעה שבועות, מבלי שתישמע בשורה של ממש מצד ממשלת ראמי חמדאללה, מלבד דיונים ארוכים ללא תוצאות. אלפי מורים פלסטינים הפגינו השבוע ברמאללה בדרישה לשפר את תנאי שכרם. המפגינים התכנסו מול משרדי הממשלה וצעדו לכיוון כיכר אל־מנרה בעיר, כשמולם ניצבו שוטרים פלסטינים המוכנים לעימות.
"אי אפשר לחיות עם שכר זעום של 2,500 שקל", אומר בן־שיחי מהכפר ליד שכם, מורה במקצועו שנמנה גם הוא עם המפגינים ברמאללה.
"אנחנו מתווכחים על תוספת של כמה מאות שקלים, בזמן שיש אנשים שעושקים את הקופה ונהיים מיליארדרים. אני יודע שלא מכובד לדבר על הנשיא שלנו, אבל מה אפשר לעשות כשרואים עוול, שחיתות ורווחים אישיים. מישהו חייב לעשות משהו ומהר.

"יש פה תחושה קשה מאוד. האנשים שנמצאים במוקדי השליטה לא חושבים על האזרחים הפשוטים, ולא על לאומיות ושום דבר אחר. הם רוצים כסף, מכוניות חדשות ואת החיים הטובים". הוא מציין דווקא את ראש הממשלה חמדאללה כנקודת אור מסוימת באפלה: "הוא משתדל להביא פתרון, אבל הידיים שלו כבולות לגמרי".
חאלד דמירי, פרשן פוליטי מחברון, נפגש עם חמדאללה, בין היתר בגלל המשבר הכלכלי. "הוא אמר לי: 'אין לנו אפשרויות, אין לנו יכולות לעשות שום דבר. יש לנו בעיה כלכלית קשה, וישנם דברים דחופים יותר מהמשכורות של המורים'", מספר דמירי בשיחה עם nrg.
"הבעיה של המורים היא עוד סימפטום למצב הגרוע שבו נמצאים הפלסטינים", אומר דמירי. "החברה שלנו בבעיה. הילדים מסתובבים ברחובות, וחלקם גם יוצאים מתוך שעמום לדקור יהודים. ייתכן שחלק מהמקרים הללו היו נמנעים אם החבר'ה האלה היו בבית הספר. במישור הפוליטי יש סכסוכים פנימיים בין פת"ח לחמאס, ובתוך פת"ח התחיל למעשה קרב הירושה לקראת לכתו של הראיס. בינתיים אנשים לוקחים כספים גם לכיס. אי אפשר לפתח ככה שום דבר.
"אני מדבר איתך על משפחות שמרוויחות בחודש 3,000 שקל, וצריכות לוותר על גז ולהצטמצם באוכל. האבסורד הוא שבעזה השווקים מלאים ויש אוכל בלי סוף, ופה יש ילדים שמסתובבים עם בטן מקרקרת".

דמירי מנסה לצפות את עתידה של הרשות, והוא מסכים כי התרעותיו של השר זאב אלקין מפני קריסה קרובה של הרשות הפלסטינית מבטאות אפשרות מעשית בהחלט. "כל האפשרויות פתוחות. יכול להיות שהרשות תסיים את תפקידה, אם כי אני חושב שלצבא הישראלי יש אינטרס שהיא תישאר. מבחינת הפלסטינים לא נראה שיש תוכנית כללית לגבי העתיד, גם בשוטף וגם לקראת היום שאחרי אבו־מאזן. אין שום תוכנית, ואין סגן נשיא שאמור לקחת את המושכות ברגע שאבו־מאזן מתמוטט.
"גם היום אי אפשר להגיע ליו"ר. הוא מוקף בכוורת של בכירים ששמם עולה בבורסות השמות של הראיס הבא, כמו עזאם אל־אחמד, סאיב עריקאת, מאג'ד פרג' ועוד. הם לא נותנים לאף אחד להתקרב אליו, וככה זה נראה".
בינתיים תוכנית הריאליטי 'הראיס הבא' ממשיכה לצבור ניחושים והשערות למכביר. באחת הפרשנויות הועלתה השערה, ספק בצחוק ספק ברצינות, כי אבו־מאזן משתעשע ברעיון להכתיר לעצמו יורש במובן הפשוט של המילה, ולהפקיד את הנהגת הרשות בידי אחד מבניו. ככלות הכול היה זה המנהיג הדגול ערפאת שאמר כי טוב להישאר עם המושחתים הישנים והשבעים, מלמנות חדשים שצריכים להשביע עתה את רעבונם מחדש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg