"המשקל המיוחס ל-BDS גדול מכוחו האמיתי"
ראש בית הספר למשפטים בהרווארד מכיר מקרוב את הפעילות האנטי־ישראלית בקמפוסים האמריקאיים. הוא תומך במאבק נגד תנועות החרם בדיונים אקדמיים, אבל מסרב להתרגש מהן
לפני כחמש שנים הודיעה אוניברסיטת הרווארד לרשות הפדרלית לניירות ערך כי חיסלה את השקעותיה במניותיהן של חברות ישראליות, בסך 39 מיליון דולר. הסיבה לא צוינה. בישראל הועלה חשש כי האוניברסיטה היוקרתית מצטרפת לארגוני ה־BDS הקוראים לחרם על ישראל. דובר האוניברסיטה מיהר להכחיש ואמר כי השיקולים היו עסקיים ולא פוליטיים.
עוד כותרות ב-nrg:
- מחיר עסקת הטילים: רוסיה ואיראן הסתכסכו
- הליכוד נגד סער: "מקשקש מסלון ביתו בתל אביב"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בפברואר אשתקד סערו הרוחות בהרווארד כשארגון הסטודנטים היהודי 'הלל' אירח את אחת מפעילות ה־BDS הרעשניות ביותר, דורותי צלנר, יהודייה הידועה בעמדותיה הפרו־פלסטיניות הקיצוניות, תוך הפרת כללי האמנה של 'הלל' הבינלאומי.
כללים אלה קובעים כי "הארגון לא ישתתף, יארח או ייתן חסות לארגונים, קבוצות או מרצים התומכים ב־BDS כלפי ישראל". מנהל 'הלל' בהרווארד, הרב יונה סטיינברג, הסביר כי "בהרווארד מתחולל רב־שיח חשוב על אמונה וזכויות אדם ש'הלל' אינו יכול שלא להשתתף בו".
הרווארד היא רק דוגמה אחת, ולא הקיצונית ביותר. בשנים האחרונות הפכו הקמפוסים בארה"ב לכר נרחב של הסתה ותמיכה בטרור. כנסים והפגנות נגד ישראל מתקיימים על בסיס קבוע בתחומי האוניברסיטאות, לרוב באישור הנהלת המוסד.
כך מוצא עצמו פרופ' רוברט מנוקין, ראש בית הספר למשפטים בהרווארד הרואה עצמו תומך ישראל מובהק, בלבו של ויכוח פוליטי לוהט. בריאיון ל-nrg הוא מציע לראות את הדברים בפרופורציה, ולא לייחס לקריאות החרם כוח רב מדי. "המשקל התדמיתי המיוחס להשפעתן של תנועות ה־BDS גדול מכוחן האמיתי", הוא אומר. לדבריו, מעטים מאוד אנשי הסגל בהרווארד התומכים בהן.
אלא שהמציאות שונה מעט מהראייה האופטימית שמבטא מנוקין. כבר במאי 2002 חתמו 107 אנשי סגל ו־136 סטודנטים מהרווארד ומ־MIT על עצומה הקוראת למנוע השקעות בישראל ובחברות המוכרות לה נשק, "עד שהכוחות הישראליים ייסוגו מהשטחים הכבושים".
בין היתר הוזכרו תאגידי ענק אמריקאיים כ'ג'נרל אלקטריק', 'ג'ונסון אנד ג'ונסון' ו'אינטל'. על העצומה חתמו גם חמישה פרופסורים ישראלים, שקראו לחיילי צה"ל לסרב לשרת בשטחים.
מנוקין, המשמש גם ראש המרכז לפתרון סכסוכים ומנהל התוכנית למחקר המשא ומתן באוניברסיטת הרווארד, הגיע ארצה לאחרונה כחבר המועצה המייעצת של המכון הישראלי לדמוקרטיה. המועצה ביקרה בישראל במלאות 25 שנה למכון ונפגשה עם שורת אישים ובהם ראש הממשלה, יו"ר האופוזיציה, יו"ר הכנסת ונגידת בנק ישראל.
הוא מסכים שחלק מהמאבק של ה־BDS נובע מחוסר השלמה עם קיומה של מדינת ישראל עצמה, ולא רק עם מעשיה ומדיניותה כלפי הפלסטינים. לדבריו יש להיאבק בכל ניסיון לייצר דה־לגיטימציה כלפי ישראל, אבל הבעיה הגדולה בעיניו היא חוסר יכולתם של סטודנטים יהודים להתמודד עם הטיעונים שמעלים אותם ארגונים בקמפוסים, כתוצאה מבורותם בכל הנוגע למתרחש במזרח התיכון.
"מתנהלים אצלנו באוניברסיטה דיונים ערים על מדיניות ישראל", מספר פרופ' מנוקין. "האתגר הגדול הוא בכך שלחלק ניכר מהסטודנטים היהודים אין כל ידע על ישראל ועל המתרחש באזור. אותם סטודנטים למדו בבתי ספר יהודיים יומיים ואולי רכשו מושגי יסוד ועקרונות בסיסיים של היהדות, אבל כשהם עומדים מול סטודנטים מתוחכמים המצוידים בידע רב על מדיניות ישראל בשטחים, הם לא מתמצאים מספיק כדי להגיב.
"באוניברסיטה מעודדים ויכוח עמוק המבוסס על ידע רחב. בהיעדר הידע הזה, משתיקים כל ויכוח בטיעון שהצד השני עוין לישראל. זו שיטה הרסנית שאינה מקדמת את עניינה של ישראל".
הזכרתי למנוקין את הסערה שחולל ארגון 'הלל' באוניברסיטה שהוא מלמד בה, כשהזמין לאירוע שלו פעילה אנטי־ישראלית קיצונית. "לדעתי, 'הלל' הבינלאומי אימץ גישה מחמירה ומגבילה מדי, השוללת דיאלוג עם ארגונים המבטאים מוסר כפול ביחסם לישראל", הוא אומר.
"יש בארה"ב הרבה ציונים אמריקאים התומכים בישראל ורוצים שהיא תהיה מדינה יהודית וגם דמוקרטית, ודואגים לעתים גם לקיומו של הממד הדמוקרטי. אני פועל לעודד בהרווארד דיונים רציניים ותרבותיים כי אני מאמין שסוג כזה של דיון ישרת את טובת ישראל, לא בהכרח משום שכולם ישתכנעו בצדקתה אלא מכיוון שהדבר יביא להבנה טובה ולמידע נכון יותר, וכך יידחו הניסיונות לערוך דה־לגיטימציה לישראל".
טענה מרכזית בעניין ה־BDS היא שהוא נובע מאנטישמיות צרופה. מה דעתך?
"רבות מהטענות שמשמיעים אנשי ה־BDS אינן מבוססות או הוגנות. נכון שבישראל וגם בארה"ב רבים תופסים את העוינות הזו כלפי ישראל כאנטישמיות פשוטה, וברור שיש אנטישמים בתוך אותם ארגונים, אבל תהיה זו שגיאה לתלות כל ביקורת על ישראל באנטישמיות.
"צריך להיזהר מהדבקת תוויות כאלה. טענה כזו 'מכבה' כל ויכוח ענייני. במקום להוכיח כי הטיעונים אינם צודקים או מופרכים, מטיחים 'אתה שונא יהודים בהגדרה'. ההישענות על אנטישמיות כמקור ל־BDS היא שגיאה אסטרטגית".
אבל אנשי ה־BDS אינם מסתפקים בהצהרות או נאומים, זו תנועה שיש לה תוצאות מעשיות בשטח.
"זה נכון. ה־BDS פועל בצורה שערורייתית, ואני מבין מדוע אנשים ירצו לאפיין אותו כאנטישמיות. אבל ביקורות כמו זו שהשמיע שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו שטען כי בשטחים מתנהלות שתי מערכות חוק, או מי שמתמקד במדיניות ישראל בשטחים הכבושים, הרחבת ההתנחלויות או הסיפוח הזוחל שישראל מבצעת, אינם לוקים באנטישמיות".
בימים האחרונים הודיע הנשיא אובמה כי לא יפעל לאכיפת הסעיפים בחוקי הסחר שעליהם חתם, ושנועדו למנוע הטלת סנקציות על ישראל בכל הקשור לעסקים המצויים מעבר לקו הירוק. לדברי הבית הלבן, חוסר ההבחנה בין ישראל לשטחים המוחזקים על ידה מנוגד למדיניות האמריקאית רבת־השנים בעניין ההתנחלויות.
הודעה זו עוררה מרבצם סנאטורים, בהם גם דמוקרטים, שמתחו ביקורת חריפה על הנשיא והודיעו כי דבריו מחבלים במאמצי הקונגרס לפעול נגד ישויות המקיימות קשרי מסחר עם ארה"ב והמבקשות במקביל להטיל חרם על ישראל. יו"ר בית הנבחרים, פול ראיין, אף אמר כי הקונגרס ישתמש בסמכותו כדי לאכוף את חוקי המסחר, שאינם עורכים את ההבחנה הזו במלואה.
בנוסף, בינואר האחרון פורסם כי במסגרת אישורן מחדש של תקנות המכס הודגש כי יש לאכוף את הדרישה לסמן מוצרים מההתנחלויות. מדובר בתקנות שקיימות יותר מעשרים שנה, אך לא נאכפו עד היום. טד קרוז, המתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב, הגיש יחד עם עמיתו הסנטור טום קוטון הצעות חוק לשינוי התקנות.
הוויכוח בנושא בין הארגונים היהודיים בארה"ב בשיאו. מול איפא"ק והסתדרות ציוני אמריקה התומכים ביישום החוקים ללא סייגים, מתייצבים ארגוני שמאל כג'יי־סטריט והליגה היהודית למען השלום וטוענים כי חוסר הבחנה בין מוצרים המיוצרים בישראל לאלה שמעבר לקו הירוק תפגע במאבק ב־BDS שכולם שותפים לו.
שאלתי את מנוקין אם הוא מצדיק את מדיניות הסימון. "חרם הוא דבר פסול", הוא משיב. "אנשי ה־BDS מעוניינים בהחרמת כל תוצרת ישראלית. הם אינם רוצים לראות אנשי אקדמיה מישראל בכנסים בינלאומיים. זו שערורייה וזה סוג של אנטישמיות. זו שגיאה גסה לומר שמכיוון שאתה מתנגד להרחבת ההתנחלויות יש להפסיק לקנות מוצרים מישראל".
מנוקין, יליד קנזס־סיטי שבמיזורי, אינו מרבה לדבר על יהדותו. לפני שנתיים התבקש לכתוב מאמר עבור פגישת מחזור של חבריו לספסל הלימודים מ־1964. המאמר עסק בשאלת הזהות היהודית באמריקה של היום, ומנוקין הודה כי מאמר זה משמש עבורו סוג של 'יציאה מהארון'. "היותי יהודי היא דבר שמעולם לא הרביתי לדבר עליו עם חבריי כאן בהרווארד", כתב מנוקין בפתיחת מאמרו.
"מעולם לא הייתי יהודי שומר מצוות. בזמן לימודיי באוניברסיטה מעולם לא הצבתי את כף רגלי ב'הלל', ואף לא ידעתי היכן הוא נמצא. גם בארבעים שנות הקריירה האקדמית שלי מעולם לא כתבתי על עובדת היותי יהודי".
ספרו האחרון הוא 'התמקחות עם השטן - מתי לנהל מו"מ ומתי להילחם', ובו הוא מציע מסגרת לניתוח המצבים הקשים והמאתגרים של ניהול משא ומתן. ב־2002 נקרא לישראל ליישם את מומחיותו בנושא, ובמסגרת זו התקיימה הידברות בהנחייתו בין מתנחלים לתומכי התהליך המדיני שניהלה אז ממשלת ברק. באותם ימים קיימה הממשלה קשר רצוף עם הנהגת היישובים ביש"ע, והמפגשים הניבו תובנות שמצאו דרכן לשולחן המו"מ. המגעים לא דלפו, ונוצרו יחסי אמון.
בשנים שלאחר מכן כינס מנוקין כמה סבבי שיחות בין נציגי הממשלה לבכירים בהתיישבות, שמשתתפיהם ניסו להגיע להסכמה בדבר התנאים להשגת לגיטימציה רחבה לפינוי יישובים, כאשר התנאי לפינוי כזה היה משאל עם. השיחות הללו הסתיימו ערב ההתנתקות מרצועת עזה. כמה ממנהיגי המתנחלים הודו כי התובנות שהושגו במפגשים הביאו אותם להפעיל את השפעתם על המפונים שלא להתנגד באלימות לפינוי.
התפיסה שהנחתה אז את מנוקין הייתה שמכיוון שכל מתווה של 'שתי מדינות לשני עמים' יביא לפינוי התנחלויות, על הממשלה לחשוב כיצד לשנות את השיח עם המתנחלים ולגבש את הפינוי כך שלא יתפרש כהתנערות מתחושותיהם, בתקווה שהשיח וההבנה יצמצמו את הסיכון לאלימות ויקטינו את הצורך להשתמש בכוח בעת הפינוי.
על רקע הצהרתו של שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל־מלכי, כי הפלסטינים "לעולם לא ישובו למשא ומתן ישיר עם ישראל", שאלתי את מנוקין האם גם כעת על ישראל להתעקש על קיום משא ומתן עם 'השטן' שלה, כמו פלסטינים המבקשים את חיסולה.
"כל אחד מאיתנו מוצא עצמו מתמודד עם 'שטן' משל עצמו", הוא משיב. "תחושת הבטן אומרת לך להילחם, שכן לנהל משא ומתן פירושו לתת לאויב את מה שרצה כפרס על התנהגותו השלילית. יש אנשים האומרים שצריך להימנע מלקיים משא ומתן עם השטן, שכן אתה מוכר לו את נשמתך. אחרים אומרים שיש דווקא עניין לנהל מו"מ עם אויביך.
"אני דוחה את שתי הגישות וטוען שיש לחשב בזהירות, בהקשר הנתון, את ההיגיון שבניהול מו"מ עם יריב שאין לי כל ביטחון בו, מה גם שאני רואה בו מרושע ומושחת. עליי לשאול האם בסופו של דבר אמצא את עצמי בכל זאת מנהל איתו משא ומתן, למרות הכול. נכון שלא תמיד צריך לעשות את זה, אבל ברוב המקרים ארגיש יותר בנוח אם הדבר ייעשה".
גם עם ארגון טרור כמו חמאס?
"המציאות היא שישראל כבר מנהלת מו"מ עם חמאס, אף שלא מדובר בנציגות ממשלתית רשמית ואין מפגשים משותפים. שנינו יודעים שהדבר קורה באופן עקיף, ומן הסתם אפילו בימים אלה ממש יש חילופי מסרים, ולמעשה משא ומתן". אגב, בזמנו פרסם מנוקין מאמר ב'וול־סטריט ג'ורנל' ובו הביע התנגדות לעסקת שליט, וכתב שהיא "אנושית אך לא רציונלית", וכי היא "מחזקת באופן משמעותי את מעמדו של חמאס ועלולה לגרום לתקיפות נוספות".
כיצד מנהלים מו"מ עם ישות המסרבת להכיר בזכותך להתקיים כמדינה יהודית, כמו הרשות הפלסטינית?
"אני אופטימי, משום מה", משיב מנוקין. "לתחושתי ההיגיון מחייב את ישראל להגדיר את גבולה המזרחי ואת הסיכויים לכינון שתי מדינות. נכון שאין סיכוי מיידי למשא ומתן פורה ואין היגיון לדחוף לקיומו, אך מה שצריך לעשות עכשיו זה לחשוב על צעדים קונסטרוקטיביים ועקביים שיום אחד יובילו לפתרון".
מנוקין ממליץ להתמקד כעת בביטחון הפנים ולהפחית את הסיכונים לשפיכות דמים. לדעתו מה שמתרחש כעת איננו אינתיפאדה, שכן האלימות המכוונת כלפי ישראל אינה מאורגנת, אך ישראל צריכה להגן על אזרחיה. במקביל צריך להימנע ממה שהוא מכנה ענישה קולקטיבית רחבה כלפי הפלסטינים. לדעתו ענישה כזו רק תזיק לישראל, ולכן יש להימנע מתגובת־יתר.
כרבים מחבריו, גם הפרופסור מהרווארד נמנה עם תומכיה של הילארי קלינטון לנשיאות ארה"ב. "היא תהיה ידידת אמת לישראל", הוא מבטיח.
בניגוד לאובמה? ניסיתי. "אני יודע שהתפיסה בישראל היא שאובמה אינו חבר. זו טעות. הוא מחויב עמוקות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם תשאל את אנשי מערכת הביטחון הם יגידו לך שהיחסים בין המדינות בנושאים ביטחוניים הם מצוינים. ברור שבינו ובין ראש הממשלה נתניהו יש מחלוקות ושניהם עשו שגיאות, אך היחסים בין המדינות חזקים מאי פעם.
"נתניהו שגה באופן קשה בהחלטתו להיענות להזמנה הרפובליקנית לנאום בקונגרס", מוסיף פרופ' מנוקין. "הקהילה היהודית בארה"ב עבדה עשרות שנים להבטיח שהתמיכה בישראל היא חוצת מפלגות. נתניהו, ואם יורשה לי גם השגריר דרמר, פגעו במרקם הזה".
האם נתניהו לא צדק בהתנגדותו להסכם הגרעין?
"ההסכם אמנם אינו כליל השלמות אך הוא מאזן את המצב. הסכנה לישראל מפני נשק גרעיני איראני פחתה בטווח של עשר השנים הבאות, וזה טוב לישראל. אני תמכתי בהסכם ועד כמה שידוע לי רוב יהודי אמריקה תמכו בו, אף שהיו גם בכירים בממסד היהודי שהתנגדו לו".
אך כאשר אני שואל את פרופ' מנוקין על אובדן מעמדה של ארה"ב בעולם בתקופת ממשל אובמה, להפתעתי הוא אינו חוסך בביקורת על הנשיא המכהן: "הנשיא שגה בגדול כשהחליט להוציא את כל הכוחות מעיראק. כך איבדנו את כל היתרון המדיני שלנו ואת כוח ההרתעה, והבאנו לעליית דאעש בסוריה ובעיראק. הוא גם שגה במדיניותו כלפי סוריה, כששרטט קו אדום ואחריו לא עשה דבר. טעות חמורה הייתה להכריז ש'אסד צריך ללכת'. כשמעצמת־על אומרת שמישהו צריך ללכת, עליה להיות מוכנה לעשות משהו בנדון".
לדבריו, מי שיכולה להחזיר את ארה"ב למעמדה היא הילארי קלינטון. על יריבה, ברני סנדרס, הוא אומר: "גיבור־העל של הצעירים האמריקאים הוא יהודי מברוקלין, שקורא לעצמו דמוקרט וסוציאליסט. הוא לא יהודי דתי, ומצטייר ליברלי מאוד. זו ללא ספק תופעה מעניינת".
מעניינת יותר מטראמפ?
"טראמפ מוזר. אינני חושב שהוא יזכה במינוי הרפובליקני, ואם כן - הוא לא ייבחר לנשיא. העניין הוא לא רק משעשע, זה אומר משהו על אמריקה. כולם מתרכזים ברפובליקנים, והרי זה נראה שם ממש כמו קרקס".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם