משתלט על התקשורת: מבצע החיסול של ארדואן
כחלק מהמסע השיטתי של הנשיא הטורקי נגד מתנגדיו, השתלט ארדואן על היומון הגדול במדינה. מה שהצית את זעמו היה שחרורם של שני עיתונאים שחשפו את מעורבות אנקרה בלחימה בסוריה
לא קל להיות עיתונאי בטורקיה בימים אלו. במיוחד אם אתה משתייך לכלי תקשורת אופוזיציוני, או חלילה פעיל רשת בפייסבוק, טוויטר או יוטיוב. ואם מדובר בערוץ תקשורת המזוהה עם פתהוללה גולֶן, יריבו המר של הנשיא ארדואן, לא בטוח שהעיתונאי היוצא בבוקר לעמל יומו ישוב לארוחת ערב בחיק משפחתו. מעצרים עד תום ההליכים ואישומים בבגידה חמורה הם חלק מהתפריט.
עוד כותרות ב-nrg:
- מחיר עסקת הטילים: רוסיה ואיראן הסתכסכו
- הליכוד נגד סער: "מקשקש מסלון ביתו בתל אביב"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בסוף השבוע שעבר השתלט הממשל הטורקי על 'זאמאן', העיתון היומי הגדול במדינה. 'זאמאן' משתייך לקבוצת התקשורת 'פזה־גאזט־צ'יליק' המזוהה עם פתהוללה גולן, שותפו בעבר ויריבו המר בהווה של רג'פ טאיפ ארדואן. אולם הלאמתו של 'זאמאן' הייתה רק יריית הפתיחה. ביום שלישי השבוע השתלטו הרשויות גם על סוכנות הידיעות 'ג'יהאן', ועוד היד נטויה.
למסע החיסול שמוביל ארדואן נגד אמצעי התקשורת בטורקיה המזוהים עם גולן יש שורשים עמוקים. גולן עומד בראש תנועת ההמונים הטורקית 'חיזמט', המייצגת כוח חברתי וכלכלי עצום. מספר חברי התנועה בטורקיה נאמד בארבעה מיליון לפחות. יש לה בתי ספר, מכללות, אוניברסיטה, עיתונים ותחנות טלוויזיה, וקאדר של אנשי עסקים כבדים שהונם הקולקטיבי מוערך במיליארדים רבים, בהם גם כאלה המזוהים עם נשיא טורקיה לשעבר, עבדוללה גול.
בעבר היו ארדואן וגולן שותפים פוליטיים קרובים. בשלוש מערכות בחירות רתמה תנועת 'חיזמט' את כוחה ואת השפעתה בחברה הטורקית ובמגזר העסקי לטובת 'מפלגת הצדק והפיתוח', והייתה אחד הגורמים העיקריים במסלול ההמראה המטאורי של ארדואן ומפלגתו.
החיבור בין השניים התבסס על אינטרס משותף לאיחוד כוחות בתוך הגוש האסלאמי־דתי בטורקיה, נגד הגוש הכמאליסטי החילוני. בעוד שארדואן שאב את כוחו מהעשירונים התחתונים בחברה הטורקית, מי שאפשרו לו לממש את ההצלחה ולנהל את המדינה ביד רמה היו חניכי רשת החינוך של 'חיזמט', הידועה ברמתה הגבוהה.
אבל לפני שלוש שנים נפער סדק בשותפות. רשת החינוך של 'חיזמט', שפעלה בעשור האחרון כמקפצה אקדמית וחברתית לצעירים מכל רחבי הפריפריה הטורקית, הפכה לסיוט של ארדואן. נשיא טורקיה החל לחשוש כי שותפו, גולן, צובר עוד ועוד כוח.
בתגובה החליט ארדואן לסגור את המכינות של 'חיזמט', מה שנתפס אצל הגולניסטים כניסיון לחסל את התנועה. העימות בין השניים הגיע לשיאו כאשר פרשיות שחיתות בצמרת החלו להתפוצץ בזו אחר זו. ארדואן החל לטעון כי אותם כוחות צעירים ורעננים שהתברגו בזכות 'חיזמט' לתוך מוסדות השלטון - בעיקר במשטרה, במערכת המשפט ובארגוני המודיעין - חברו נגדו להפילו. גולן ואנשיו הפכו מבחינתו ל'כנופיה', והוא האשים אותם כי הפכו ל"מדינה בתוך מדינה".
אולם יכולתו של ארדואן להניח יד על יריבו הייתה מוגבלת. גולן יושב כבר 17 שנים בארה"ב, שבה מצא מקלט פוליטי לאחר שהכמאליסטים בטורקיה האשימו אותו בחתירה תחת אושיות המדינה הטורקית.
ואכן, חלק מהקסם של גולן נעוץ בריחוקו. בניגוד לארדואן, פתהוללה גולן איננו בדיוק פוליטיקאי. הוא איש דת, אימאם כריזמטי שצמח לדרגת מנהיג תנועת המונים. אולם בניגוד לארדואן הכוחני, עיקר כוחו של גולן הוא במסתורין, בסגירות ובהרמוניה שהוא מקרין באמצעות הכריזמה הדתית השקטה שלו.
גולן נולד ב־1941 בארזורום שבמזרח טורקיה. אביו היה אימאם, ובגיל 14 הוא כבר נשא את דרשתו הראשונה. הוא הושפע בעיקר מכתביו של סעיד נורסי, מנהיג דתי בעל מאפיינים סוּפיים שפעל בטורקיה בשנות העשרים של המאה הקודמת. לקראת סוף שנות השמונים דרך כוכבו של גולן, והוא החל להופיע באיסטנבול.
לדרשותיו החלו להגיע אנשים משכבות הביניים, המהווים היום את עמוד השדרה של תנועת 'חיזמט'. קריאתו ליצירת השפעה חברתית באמצעות עבודה קשה והקמת מערך חינוך ועזרה הדדית, מצאה הד עמוק בלבם.
אחת האמירות הידועות של גולן מאותה תקופה היא כי "בטורקיה יש יותר מדי מסגדים ופחות מדי בתי ספר". עוד אמירה שלו שהתנחלה בלבבות קבעה כי "אישה יכולה להיות כל דבר שלבה יחפץ - שופטת, חיילת או מורה".
המשפט הזה מקבל משמעות עכשווית חדשה על רקע נאומו של ארדואן השבוע לרגל יום האישה הבינלאומי, "עבורי אישה היא מעל הכול אימא", הכריז הנשיא הטורקי. האמירה הזו מתאימה להתנגדותו הגורפת של הנשיא לאמצעי מניעה, הפלות וניתוחים קיסריים.
המהירות שבה צבר גולן פופולריות לא נעלמה גם מקודמיו של ארדואן בצמרת השלטון. ב־1999 נאלץ גולן לגלות מטורקיה, לאחר שבטלוויזיה הטורקית פורסמו סרטוני וידאו שבהם הוא נשמע אומר כי המערכת הפוליטית בטורקיה חזקה עכשיו מכדי לאתגרה; מכיוון שכך על תומכיו ונאמניו לצבור כוח ולחלחל בשקט לתוך מערכי השלטון עד ליום שבו יגיע המהפך האסלאמי המיוחל.
גולן טען אז כי הקלטות זויפו, אולם החליט שלא להעמיד למבחן את יושרתה של מערכת המשפט הטורקית. הוא גלה מארצו והתיישב באחוזה מבודדת בסיילורברג שבמדינת פנסילבניה בארה"ב, ומשם הוא פועל עד היום.
כאשר פרץ הסכסוך בין ארדואן לגולן לפני שלוש שנים שוחחתי עם כארים באלצ'י, שהיה אז אחד העיתונאים המובילים בטורקיה.
באלצ'י, גולניסט מוצהר, כיהן אז כעורך הראשי של ה'טורקיש ריוויו', כתב העת המחקרי־חברתי החשוב ביותר בטורקיה. הוא הגדיר אז את ניסיונו של ארדואן לסגור את רשת החינוך של חיזמט כ"ניסיון לערוף את ראשה של התנועה".
מבחינתו, ארדואן שלח אז את ידו אל דור ההמשך של התנועה, והתגובה אכן לא איחרה לבוא. בוגרי התנועה, שהתערו בדרגי הביניים של המשטרה והמערכת המשפטית, נערכו להשיב מלחמה וריכזו הוכחות לשחיתות בצמרת השלטון הטורקית, כולל שרי ממשלתו של ארדואן ובני משפחותיהם.
גם מקומו של בילאל, בנו הצעיר של ארדואן, לא נפקד מהרשימה. אולם גם ארדואן נערך במקביל, והחל במסע טיהורים. מאות שוטרים וקצינים החשודים כאנשי גולן פוטרו, ותובעים הועברו מתפקידם. "ארדואן הולך ומוחק את עקרון הפרדת הרשויות", אמר לי אז באלצ'י. "הוא ממנה אך ורק אנשים משלו, והופך לסולטן החדש. הסולטן ארדואן".
כפי שאפשר להבין, כארים באלצ'י כבר מזמן לא נמצא בטורקיה. הוא עומד היום בראש הנציגות של קבוצת 'פזה' בבריטניה, ומשם הוא ממשיך לבקר את ארדואן ממרחק בטוח. עיתונאים לא מעטים גלו בינתיים מטורקיה, בדומה לבאלצ'י. רבים אחרים הורידו פרופיל בשבועיים האחרונים, החליפו מספרי טלפון וחשבונות פייסבוק, ושומרים על 'ביטחון שדה'.
אז מה קרה בשבועיים האחרונים ששב והצית את חרונו של ארדואן, ומה גרם לו לצאת בסבב חדש? התשובה, אומר חי איתן כהן־ינרוג'ק, חוקר טורקיה ממרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב, נעוצה בהחלטתו של בית המשפט החוקתי בטורקיה לשחרר לפני שבועיים שני עיתונאים בכירים, לאחר מעצר של חודשים בחשד לסיוע לארגון טרור ופרסום מידע שיש בו פגיעה בביטחון המדינה. שחרורם התפרש כתבוסה מוחצת לארדואן.
השניים, צ'אן דונדר, העורך הראשי של עיתון האופוזיציה 'ג'ומהוריאט', וראש המערכת שלו באנקרה ארדם גול, נעצרו בנובמבר האחרון לאחר שפרסמו צילומים שבהם הוכיחו כי המודיעין הטורקי מעורב עד צוואר בהעברות נשק בלתי חוקיות לסוריה. עם שחרורם נשאל ארדואן מה הוא חושב, וענה: "שמעתי את החלטת בית המשפט. אני שומר על שתיקה בעניין, אך אין לי שום כבוד להחלטה ואין בכוונתי לציית לה".
לא רק החלטת בית המשפט עוררה את חמתו של ארדואן, אלא גם הביקורת החריפה שמתחו נשיא טורקיה לשעבר עבדוללה גול וראש האופוזיציה בולנט ארינץ', על תגובתו הבלתי הולמת של ארדואן. לדברי כהן־ינרוג'ק, השופטים בבית המשפט החוקתי מונו בתקופת כהונתו של גול כנשיא, וככל הנראה החיבור בין החלטת בית המשפט לביקורת הקשה על ארדואן, שאליה הצטרפה גם שתיקת ראש ממשלתו אחמט דבוטאולו, הוציאו כנראה את ארדואן מדעתו מרוב זעם.
הוא החליט לפעול, והלך עם זה עד הסוף. באותו יום שבו בוצעה ההשתלטות על 'זאמאן' נערכו במקביל מעצרים באזור קיסרי. בין העצורים אנשי עסקים כבדים מקבוצת 'בוידאק', המוכרים כתומכיו של הנשיא לשעבר גול ונמנים עם נאמניו של גולן. כעת הם מואשמים בסיוע כספי לארגון טרור.
"קיסרי אינה בהכרח סוף פסוק", מדגיש כהן־ינרוג'ק, "ומבחינתו של ארדואן המסר הוא שאם לא תהיה ברירה, אפשר יהיה לצרור גם את גול ותומכיו בחבילה הגולניסטית ולהשליכם לכלא. ולא רק אותם. מדובר במסר חד וברור לכל הגורמים האופוזיציוניים בטורקיה, כולל גורמים בתוך מפלגתו של ארדואן שמסתייגים ממעשיו".
ואכן, שאלת השאלות היא האם יימצא מי שיהין להרים ראש נגד התנהלותו של ארדואן. הנשיא לשעבר גול וראש האופוזיציה ארינץ' אמנם ממשיכים לדבר, וגם יש לא מעט אנשים בתוך 'מפלגת הצדק והפיתוח' שעמדתם הביקורתית כלפי ארדואן יכולה להביא להקמת מפלגה בתוך מפלגה. האם 'מפלגת הצדק והפיתוח' תתפצל? מוקדם מדי להתנבא.
עד שזה יקרה, ארדואן לא עוצר באדום. אין לו שום סיבה. כאשר ארה"ב תלויה בשימוש בבסיס חיל האוויר 'אינצ'רליק' הטורקי כדי לצאת לתקיפות בשמי סוריה, וכשזרם הפליטים לאירופה לא מראה סימני האטה, אין סיכוי שהבית הלבן או האיחוד האירופי ישברו את הכלים אל מול התנהלותו השערורייתית של ארדואן.
שאלתי השבוע את קובי פרחי, סולן להקת 'אורפנד לנד' על ההתפתחויות האחרונות בטורקיה. פרחי, שלהקתו עשתה היסטוריה כאחת מלהקות המטאל הפופולריות בטורקיה ובעולם הערבי, אומר כי על פי מה שהוא שומע מחברים בטורקיה, הנמנים בעיקר עם המגזר החילוני־איסטנבולי, המיאוס מארדואן ומגולן הוא פחות או יותר שווה.
"לא אוהבים שם את העובדה שכשהולכים להופעה של להקת 'רד הוט צ'ילי פפרס' אי אפשר למכור בירה כי ליד ההופעה יש מסגד", אומר פרחי. "עוד פחות אוהבים את השליטה של הממשלה בתקשורת, שברצותה מפילה את פייסבוק, יוטיוב וטוויטר, וברצותה מחזירה. אבל צריך לזכור שאחרי הכול חצי מהעם שם בכל זאת תומך בארדואן, ובוחר בו פעם אחר פעם".
'אורפנד לנד' קיבלה פרס הוקרה מאחד מיועציו הקרובים של ארדואן, לאחר שתרמה את הכנסותיה מהופעה באיסטנבול לנפגעי רעש האדמה במחוז ואן לפני שנים אחדות. פרחי אף השתתף ב'אלבום לשלום', שבו הוקלטו שירים שכתב פתהוללה גולן. כדי שלא יהיה מקום לספק, פרחי מבהיר: "אם ארדואן היה כותב שיר לשלום, הייתי מקליט גם אותו".
אבל שתיית בירה היא מחיר קטן יחסית לעומת המצור המתמשך על חופש העיתונות. ג'יידה קאראן, חברת מערכת העיתון האופוזיציוני 'ג'ומהורייט', חשה על בשרה כבר כשנה וחצי מה זה אומר להיות עיתונאית תחת איום.
קאראן היא עיתונאית לוחמת, ובניגוד לחמישה־שישה עיתונאים שאיתם דיברתי השבוע, היא היחידה שהסכימה להתייחס בגלוי לשאלה מה זה אומר להיות עיתונאי בטורקיה בימים אלה.
שבוע לאחר הטבח במערכת 'שארלי הבדו' בפריז בינואר אשתקד, הודפס העיתון הסאטירי בשלושה מיליון עותקים. על השער התנוסס איור של הנביא מוחמד מחזיק בידו את הסיסמה "גם אני שארלי", ומעליו נכתב בצרפתית "הכול נסלח". זו הייתה דרכו של העיתון להראות שהוא לא נכנע לטרור. ג'יידה קאראן פרסמה את הקריקטורה בטור שלה. היא ועיתונאי נוסף היו היחידים בטורקיה שהעזו לעשות זאת.
התגובה לא איחרה לבוא. קאראן זומנה למשרד התובע הכללי, ונתבעה על פגיעה ברגשות הציבור וברגשות דתיים. כרגע היא נמצאת בעיצומו של הליך משפטי. העונש הקבוע בחוק הוא בין שנתיים לשש שנות מאסר. גם הזעם כלפיה לא שכך. שנה וחמישה חודשים אחרי האירוע היא עדיין נאלצת להסתובב עם שומרי ראש שהקצתה לה משטרת איסטנבול, עקב איומי אסלאמיסטים להתנקש בחייה. היא קמה בבוקר והולכת לעבודה עם שומרי ראשה. "זה לא קל", היא אומרת.
"חופש הדיבור וחופש העיתונות בטורקיה נמצאים כבר זמן מה תחת איום של ממש", אומרת קאראן. "הרבה חוקים השתנו, ואנחנו העיתונאים מודאגים. אנחנו משתדלים לעמוד בלחצים, אבל זה קשה מאוד. אם אתה מנסה לפרסם מה שהשלטון מנסה להסתיר בנושאי שחיתות או מדיניות, אם אתה מעז להביע את דעתך או להשמיע ביקורת, אתה בצרות.
"מתקשרים אליך ממשרד התובע ומזמנים אותך לחקירה. אני למשל נחקרתי בעקבות ציוץ בטוויטר. אך במצב שנוצר אין לנו ברירה ואנחנו משתמשים הרבה במדיה חברתית, כי בערוצים המסחריים המשחק מכור מראש. וכשהולכים לאחרונה לבית המשפט פוגשים תמיד קולגות נוספים".
כן, ג'יידה קאראן חיה תחת מצור. והיא לא היחידה, היא אומרת ומבקשת להזכיר שהסיפור של עמיתיה, צ'אן דונדר וארדם גול, לא נגמר אף שהם שוחררו ממעצר. ב־25 במרץ יתחדש משפטם, וקיים סיכוי גבוה שהם יחזרו לכלא. אבל המצור היומיומי שבו היא נתונה והאופק שאינו מבטיח טובות, לא גורמים לה להרהר, גם לא לרגע, אם היה עדיף לגלות לחוף מבטחים בפריז או בלונדון. "אני נשארת כאן", אומרת קאראן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם